תמונה 20
(דפיקה בדלת)
מלכה: כן.
(נכנסים אמיר אלה ורם. הם נגשים למלכה ולוחצים את ידה)
מלכה: תודה שבאתם.
אמיר: (לוחץ ידה) מה שלומך, מלכה?
מלכה: קשה לי מאד.
רם: (לוחץ ידה) אני משתתף בצערך.
(אלה לוחצת את ידה)
מלכה: שמעת משהו מהמשוגע שלך?
אלה: לא. הוא לא חזר.
אמיר: איפה טריסטאן? הוא לא יושב שבעה?
מלכה: (בבוז) לא היה לו שום קשר למורהולד. הוא אפילו קינא בו. מורהולד היה שלי, הוא אהב אותי ואני אהבתי אותו.
(נשמע קול הורדת מים בבית שמוש)
לטריסטאן יש את איזולדה.
איזולדה: (נכנסת) ערב טוב.
מלכה: זאת חברה שלי, איזולדה.
אמיר: נפגשנו כבר. את עובדת עם דוקטור סוסלר.
איזולדה: אפשר לכבד אותכם במשהו?
מלכה: תני להם זרעונים.
(איזולדה פונה לצאת, עוצרת)
איזולדה: מה שלום חברה שלך?
רם: היא עוד ישנה.
איזולדה: זה היום ה….
רם: השלישי.
איזולדה: אז היום היא תתעורר. (יוצאת)
רם: באתי רק להגיד שלום. אני מוכרח לחזור ליעל. אני לא רוצה שהיא תתעורר ולא תמצא אף אחד לידה.
מלכה: תטעם מהזרעונים.
(איזולדה נכנסת, בידה צלחת זרעונים)
איזולדה: (נגשת לרם) בבקשה.
רם: תודה.
איזולדה: (לאלה) בבקשה.
אלה: תודה.
איזולדה: (לאמיר)
אמיר: תודה.
(הם נבוכים, מלכה מביטה בהם)
מלכה: זה האוכל של מורהולד. אנחנו אוכלים את זה לזכרו.
(הם טועמים)
רם: מצויין.
אלה: מאד טעים.
אמיר: מאד.
(הם אוכלים בגועל מסויים)
אמיר: זה בריא?
מלכה: מורהולד לא מת מאכילת זרעונים. מישהו רצח אותו.
(שהייה)
רם: טוב, עכשיו אני באמת צריך לזוז. אני אקח כמה זרעונים ליעל. אם היא תתעורר אני אתן לה לטעום.
(יוצא)