תמונה 7
(נכנס רם)
רם: מה קרה?
אלה: תעשה לי טובה, לך צלצל למשטרה.
רם: מה קרה?
אלה: הבן אדם הזה פרץ אלי ולא רוצה לצאת.
(רם מתבונן באבשלום)
רם: אפשר לעזור לך?
אבשלום: לא, באמת תודה.
רם: אז מה אתה עושה כאן?
אבשלום: התאהבתי בשכנה שלך.
רם: (אליה) מי זה?
אלה: שכן ממול.
רם: אתה מכיר אותה?
אבשלום: ראיתי אותה מתקלחת.
רם: הכרות מעמיקה.
אבשלום: חדה.
רם: חדה?
אבשלום: יש לי משקפת.
אלה: סוטה! (לרם) לך צלצל למשטרה.
(רם נגש לטלפון)
לא מכאן, הוא נתק את החוט. צלצל מאצלך.
רם: נתקת את הטלפון?
אבשלום: כן.
רם: שמע!!! מתחיל להיות מעניין. איך קוראים לך?
אבשלום: שמי אבשלום.
רם: מה אתה עושה?
אבשלום: אני אמן.
רם: אתה מצייר, כותב, שר? מה?
אבשלום: אני מציל אש.
רם: מה אתה מציל?
אבשלום: אש.
רם: ממה?
אבשלום: ממכבי אש.
(שהייה)
רם: הבנתי. (לאלה) איפה אמיר?
אלה: קבענו ליד קולנוע “אור”.
(יעל נכנסת)
יעל: רם, תעיר אותי בעוד חצי שעה. יש לי משמרת הערב.
רם: בסדר. (מביט בשעונו. יעל יוצאת)
אבשלום: זאת חברה שלך?
רם: כן.
אבשלום: איך לכולכם יש חברות ולי אין?! ומה אתם עושים כל היום?! קמים בבקר, הולכים לעבוד, הולכים לסרט, הולכים לישון, מדברים על איך קמתם בבקר ועל איך שהלכתם לעבוד, ואיך היה הסרט ובערב יש לה משמרת והיא תספר לך בבקר איך היתה המשמרת ואתה תספר לה עם מי דברת בטלפון. (לאלה) ואני מציע לך אש ואת רוצה ללכת לסרט בקולנוע “אור”.
רם: תקשיב תקשיב תקשיב. תחשוב רגע במי התאהבת?
אבשלום: במי?
רם: בדמות לבנה מתקלחת בתוך מסגרת של חלון.
אבשלום: אז?
רם: זה נשמע כמו שם של ציור.
אבשלום: אז?
רם: התאהבת בתמונה.
אבשלום: מה רע?
רם: התמונה לא רוצה אותך.
אבשלום: היא לא מכירה אותי.
רם: גם אתה לא מכיר אותה.
אבשלום: את מוכנה לשכב איתי?
(אלה צוחקת)
רם: היית פעם במוזיאון?
אבשלום: היתי.
רם: יש שם שלטים: נא לא לגעת בתמונות.
אלה: רם, למה אתה לא הולך לצלצל למשטרה?
רם: אני מקווה שהוא לא ניתק גם את הטלפון שלי. (יוצא)
אלה: תשמע טוב מה שיש לי להגיד לך, כי אלה המילים האחרונות שתשמע ממני בחיים שלך. אין לך שום סיכוי איתי. אתה לא מוצא חן בעיני. אתה לא מושך, אתה לא יפה, אתה לא גברי, אתה נראה לי מופרע וילדותי. ומה שהכי גרוע, אני לא מאמינה לך. אין לך מושג מה זאת אהבה. אתה
רוצה לכבוש. או לשחק. ואני איתך לא אשחק. עוד דבר. יש לי חבר ואותו אני אוהבת והוא כן מושך והוא כן יפה והוא כן גברי. והוא עובד כמו בן אדם מבוגר ואחראי ואנחנו חיים יחד מצויין ואנחנו נחייה יחד, תמיד. זהו. מעכשיו הדלת שלי נעולה. אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אני לא אשמע אותך, אני לא אראה אותך ואני אפילו לא אחשוב עליך.
(שהייה. רם חוזר)
רם: אמרו שיבואו.
אלה: תוך כמה זמן?
רם: הם בדרך.
אלה: אכפת לך ללכת לקרוא לאמיר? לסרט כבר לא נספיק, והוא בטח לא מבין מה קרה לי.
רם: איפה הוא?
אלה: קבענו ליד הקופה.
רם: זה בסדר להשאיר אותך איתו.
אלה: (באיום) אל תדאג.
( שהייה)
אבשלום: נעלת את הדלת, בסדר, אני אשב בחוץ ואני אדבר איתך מאחורי הדלת. אם תשמעי- טוב. אם לא, אני אחכה שתצאי. אני לא מבטיח לך שאני לא אנסה לפרוץ פנימה. אני אעשה הכל. שום דבר לא ירתיע אותי. אני לא משחק. אני אוהב אותך. ראיתי אותך מתקלחת, נכנסתי למיטה וישנתי שלושה ימים. אחר כך באתי אלייך. אני רוצה לתת לך הכל. את הבית שלי, את המערכת שלי, את המיטה שלי, את הדיסקים שלי, את הספרים שלי, אני רוצה לחלק איתך את הדמיונות שלי, את הגוף שלי, אני צריך לגעת בך, אני רוצה לצחצח שיניים במברשת שלך, לרחוץ אותך, לנגב אותך, לתת לך את מספר הכספומט שלי. תדעי לך שאני לא אוותר. בשבילי זה חיים או מוות. לא כי יש לי יצר כיבוש, כי ראיתי את השדיים שלך והתחלתי לבכות. אל תדרשי ממני לוותר, כי אני לא אוכל, גם אם אני מאד מאד ארצה, גם בשביל האהבה שלי אלייך, לוותר אני לא אוכל.