תמונה 19
(מלכה מתנפלת על צלחת זרעונים ומחסלת אותה)
איזולדה: לתת לך עוד זרעונים?
מלכה: את לא צריכה לחזור לעבודה?
איזולדה: אמרתי לדוקטור סוסלר, שאם צריך, אני לא אחזור היום.
מלכה: איזו חברה נאמנה. תודה.
איזולדה: אולי הזמן יעשה את שלו. בסך הכל אנחנו רק ביום השלישי של השבעה.
מלכה: זה לא עניין של שבעה. החור בלב שלי ישאר תמיד.
איזולדה: אבל את מרגישה קצת יותר טוב?
מלכה: שום יותר טוב. אני מתגעגעת.
איזולדה: למה שלא תקחי לך חיה אחרת?
מלכה: אין משהו שיבוא במקום מורהולד. בלב שלי יש חור שחור גדול. אני קוראת לו- החור השחור הגדול של מורהולד. שום דבר לא יסתום אותו. אפילו לא לויתן.
איזולדה: חשבתי על אוגר.
מלכה: למה? כי אוגרים לא מדברים?
איזולדה: לא…
מלכה: למה? כי אוגרים לא נאמנים?
איזולדה: אוגרים נאמנים.
מלכה: את איזולדה, לא חושבת לא על אוגרים ולא על נאמנים. את חושבת על התולעת הזאת שמשנה את האורך שלה, ימח שמה, לפעמים היא קטנה ומצומקת ולפעמים היא ארוכה ועבה. נכון? נכון? נכון?
איזולדה: (איזולדה פורצת בבכי) אני לא מבינה למה את מדברת אלי ככה.
מלכה: את מבינה.
איזולדה: אני נכנסת לנוחיות.
מלכה: כן, תורידי, תורידי את המים. אגב, מתי השתזפת כל כך?
איזולדה: (פונה אליה בבהלה) סליחה?
מלכה: תמיד היה לך צבע של קיר בקופת חולים.
(איזולדה יוצאת)