תמונה שלישית: הפתעה שנייה
(צלצול אינטרקום)
אישה: כבר?
רובן: לא יכול להיות. עוד מוקדם.
צילה: אולי הם הקדימו. (לאינטרקום, בקול חגיגי) כן…?
קול גבר: היי!
רובן: (בבעתה) הויסמנים! תגידי להם שאנחנו לא בבית!
אישה: הם כבר יודעים שאנחנו בבית! עניתי לאינטרקום.
רובן: תשני את הקול. הוא יחשוב שלחץ על הכפתור הלא נכון.
צילה: (משנה את קולה) מי זה?
קול גבר: זה צביקה ורלי.
צילה: טעות.
קול גבר: סליחה.
(שהייה. צלצול באינטרקום, השניים נבהלים)
רובן: (יד לפיו) יראו שאנחנו לא בבית, ילכו.
(צלצול באינטרקום)
אל תדאגי.
צילה: (מתפתלת) אני צריכה פיפי.
רובן: תלכי לעשות.
(יוצאת. צלצול באינטרקום. חוזרת)
איזה נודניק.
צילה: ששש…
רובן: מי זה בא בלי להודיע?! מה אנחנו, מכולת?!
(שהייה)
זהו. הלכו. ראית. ואת כבר רצית לפתוח להם.
(מתחבקים)
צילה: (כמעט בבכי) כל כך קשה לי עם המתחים האלה…
רובן: זהו. זה נגמר.
(צלצול באינטרקום. הם קופצים)
צילה: אולי זה המוכרים מהטלביזיה.
רובן: אוי ואבוי. איך נדע?
צילה: תענה. אין ברירה.
(צלצול. הוא מהסס)
זה המוכרים. הם הקדימו.
רובן: (לאינטרקום, בקול חגיגי) כן?!
קול גבר: עד שאתם עונים!
רובן: מי זה?
קול גבר: צביקה ורלי, מי זה?!… נו תפתח כבר, התייבשנו פה למטה.
רובן: (לאשה, בלחש) אין ברירה.
(לאינטרקום) תעלו. (לוחץ על כפתור)
איזה סיוט! נצטרך להפטר מהם כמה שיותר מהר.
(צלצול בדלת. האישה מתקרבת לדלת)
רובן: רגע! (לוקח מעיל לעצמו וזורק לאישתו מעיל) נגיד שאנחנו בדרך החוצה!
(האישה פותחת את הדלת. צביקה ורלי ויסמן נכנסים. שמחה גדולה)
צביקה: היי, מה נשמע!
אישה: צביקה ורלי!
(נשיקות)
רלי: מה שלומכם?
רובן: איזה יופי.
אישה: מה שלומכם?
רלי: היינו בסביבה, אז נכנסנו.
רובן: נורא חבל, אנחנו בדיוק יוצאים.
צביקה: באמת? לאן אתם הולכים?
רובן: לקניון.
אישה: אנחנו הולכים לקניון. יש לנו המון קניות.
צביקה: באמת? אנחנו גם צריכים ללכת לקניון.
רלי: (לצביקה) אולי נלך איתם לקניון?
צביקה: נלך לקניון.
רובן: רק שאחרי זה אנחנו קופצים לבקר את אמא שלי בבית חולים.
רלי: היא שוב בבית חולים? איפה היא שוכבת?
רובן: מחלקת שיקום, באיכילוב.
רלי: הם הולכים לבית חולים.
צביקה: (לרלי) גם דוד שלך במחלקת שיקום, באיכילוב. (לרובן) דוד של רלי מאושפז אחרי התקף לב, רצינו לבקר אותו מחר, נלך היום.
רלי: בשמחה.
רובן: אנחנו רק עוברים שם, כי בעצם אנחנו צריכים להגיע למני לזרוביץ’. הוא יושב שבעה. אבא שלו מת.
רלי: אבא של מני לזרורוביץ’ מת? לא ידענו.
צביקה: (לרלי) אי אפשר לא ללכת לשבעה של מני ליזרוביץ. (לזוג) סגור! הולכים לקניון אחרי זה לבית חולים ואחרי זה לשבעה של לזורוביץ’.
ואחרי זה נחזור לכאן. נשב קצת.
רלי: אתם מוכנים?
(דממה. רובן מביט חסר אונים באישתו)
צילה: אני רק נכנסת לנוחיות ואני באה.
רלי: ואני לוקחת לי איזה פרי. (לצילה שכבר בחוץ) יש קיווי?
(יוצאת. שהייה קצרה)
צביקה: נו, אז מה נשמע?
רובן: בסדר גמור. איך אתם?
צביקה: לא מתלוננים. איך בעבודה?
רובן: הולך טוב. סגרנו מחזור של שבע מאות אלף דולר.
צביקה: אצלנו היה השנה תשע מאות אלף. אתה עוד עם הטויוטה?
רובן: קניתי ארבע על ארבע.
צביקה: למה לא קנית כבר את הדגם החדש?
רובן: זה הדגם החדש.
צביקה: שלי ארבע על שמונה.
רובן: עם הזרקת דלק?
צביקה: אלקטרו-דיגיטלית.
רובן: כמה כריות אויר?
צביקה: שמונה עשר. שתייים לכל נוסע.
(צילה נכנסת)
צילה: מצידי אפשר לצאת.
רובן: הלכנו.
צביקה: נסע במכונית שלנו. יותר נוח.
(צביקה ורלי יוצאים)
צילה: מי זה מני ליזרוביץ?
רובן: לא יודע. ראיתי מודעת אבל על העמוד חשמל בפינה.
צילה: מה נעשה?
רובן: (מביט בשעונו) עכשיו שבע ורבע . עד תשע נפטר מהם.
צילה: אבל אמא שלך לא בבית חולים.
רובן: אל תדאגי. נמצא משהו.
Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22