הרומן שלי עם גאיה – טקסט המחזה

יפתח:   אני מרגיש כמו דמות בהצגה, רק שהשחקן שמשחק אותי, לא מכיר את הטקסט.

החליפו לנו את ההצגה באמצע, שמת לב? באנו למצוא הבחורה שלך ואיבדנו את שלי.   בכלל התחלנו מקומדיה. טוב, לא צריך להתייאש, אולי עוד נצחק.

איתי: היא לא מתעוררת. זה לא מוזר? איך אפשר לישון ברעש כזה?

(ג’ייסון ורועי נכנסים. בידי רועי צלחת שעליה עוגה)

ג’ייסון:  למישהו יש חמישים שקל?

רועי: אתה לא צריך את הכסף הזה.

ג’ייסון: מה אתה מדבר, תגיד לי?! הוא  תקע עכשיו עוד שלוש מאחורי הבר.

רועי: מה שלא יהיה, אנחנו לא נגיע לסטייקים.

(נכנסת אריאל, אחריה יערה, הדלת נשארת פתוחה, מוסיקה בוקעת מן המסיבה)

אריאל: בוא נרקוד.

(ג’ייסון ואריאל מתחילים לרקוד. בהדרגה הופך הריקוד של אריאל לסוער יותר ויותר, ג’ייסון, חדל מן הריקוד, מביט באריאל חסר אונים, אריאל נראית כמו מישהי שמאבדת את שפיותה)

יערה: די! די!

(יערה מנסה להתקרב לאריאל, לעצור אותה, אך אינה מצליחה)

די, אני מבקשת ממך, די!

(האחרים מביטים בתדהמה ובחרדה בריקוד המטורף. יערה רצה לדלת המסיבה וסוגרת אותה, המוסיקה נאלמת אולם אריאל ממשיכה לרקוד כמטורפת, עד שהיא צונחת על הרצפה, חסרת הכרה. יערה ממהרת אליה, שוכבת עליה, מחבקת אותה)

יערה: אריאל…. אריאל…. קומי…  אריאל, קומי. אריאל, קום.

(מתחילה להציב את אריאל על רגליה)

נלך. נבוא אלי, יש לי חדר משלי, ההורים שלי ישנים, אף אחד לא יראה מי בא. אף אחד לא ידע. ניכנס למיטה בחושך,  אם תרצי להיות אתה תהיי אתה, אם תרצה להיות את, תהיה את, נתחבק, נתחבק, נתחבק, אני אנשק אותך בכל הגוף, אתה תנשק אותי, ואם לא יעמוד לך, יעמוד לי, את תקראי לי אהובי, אני אקרא לךָ אהובתי, ובבקר נקום ואם  מישהו ישאל מי זה, אני אגיד, הוא חברה שלי, אני חבר שלה, ונעמוד מול כל מי שאי פעם סרב לאהוב אותנו ונגיד לו- אנחנו אוהבים, אנחנו חיים. אריאל קומי, אריאל קום, אנחנו הולכים.

(היא נכנסת אל תוך השמלה של אריאל ועכשיו הם גוף אחד, והם מתחילים לצאת לכיוון המסיבה)

אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותךָ, תאהבי אותי, תאהב אותי.

(הם יוצאים, מאגי נכנסת)