הרומן שלי עם גאיה – טקסט המחזה

תמונה 16

(מן הנוחיות יוצא אריאל. )

אריאל: חזרתי.

איתי: מי אתה?

אריאל: אתה לא מזהה אותי?

איתי:    אין שם מישהי בפנים?

(הוא מתקרב לאיתי, איתי מתרחק  די מבוהל)

איתי: רגע, רגע, רגע… זה לא אתה שלפני רגע התנשקתי איתה?

אריאל: זה אני.

איתי: אז מה זה? אתה אתה או שאתה היא? זאת אומרת את. כלומר הוא.

(שהייה)

אריאל: אנחנו יכולים להמשיך להתנשק.

איתי: מה זה? מה זה? מה זה?.

אריאל: אנחנו יכולים להמשיך… לאהוב. (איתי צורח בבהלה) אתה יכול לרפא אותי.

איתי: ממה? אתה חולה? לרפא אותךָ או לרפא אותךְ?

אריאל: שמעת פעם על מיניות נזילה?

איתי:  מיניות נזילה?

אריאל: זאת מחלה פסיכוסומטית מאד נדירה ולא ממש ידועה.

איתי: זה מדבק?  מה זה?

אריאל: אני סובל ממיניות נזילה. כשאני עם אשה אני הופך לאשה. כשאני עם גבר, אני הופך לגבר.

איתי: מה אתה אומר?!  מן ואריאציה על זיקית.

אריאל:  בדיוק. זה מקרה קיצוני של חוסר יכולת לעמוד על שלי.

איתי: בלשון המעטה.

אריאל: אבל אני יודע, אם מישהו יוכל לאהוב אותי כמו שאני, זה יתייצב.

איתי: מעניין. קראתי על הכוח המרפא של האהבה, אבל…

אריאל: לא היית יכול לאהוב אותי?

איתי: את מי? לאהוב אותךָ או לאהוב אותךְְ?

אריאל: את שנינו.

איתי: אני לא בנוי לזה. באמת. אני בקושי יכול  להתאהב במישהי, וגם זה רק כשהיא ישנה.

אריאל: נישקת אותי קודם.

איתי: נכון.

אריאל: והיה נעים?

איתי: כן.

אריאל: אבל אני אותו אדם, מה קרה? רק כי אני גבר?

איתי: אה…. נו, כן, משהו כזה, באמת סיבה טפשית.

אריאל: לא חבל?

איתי: מאד. מאד חבל. קטנוני. אבל כזה אני. תמיד הייתי. אני לא רוצה לפגוע בך. אני לא בנוי לזה. אני בכלל אפילו לא יודע אם אני בנוי לאהבה. כרגע יש מישהי, כאן, אני מנסה, זאת כמעט פעם ראשונה, אני בכלל לא יודע אם… אפילו לא…

(אריאל מנשק אותו, נשיקה ארוכה. איתי אינו מתנגד אבל גם אינו משתף פעולה. אריאל מרחיק את שפתיו. מתרחק מעט. שהייה)

אריאל: היית יכול לאהוב אותי. אל תפחד. אהבה לא באה במקום אהבה. אהבה באה במקום מוות. אם תאהב אותי, אני אתרפא. וגם אתה.

איתי: אני לא חולה.

אריאל: לא לאהוב אותי רק מפני שאני גבר…?  זאת סטייה.

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21