תמונה 14
(דלת האולם נפתחת, ולתוך החדר “גולשים” כמה רוקדים, ביניהם אריאל שרוקדת כשגבה אל איתי. היא מבחינה באיתי, בהדרגה מתקרבת אליו, מושכת אותו לרקוד, בהדרגה הוא נענה לה, כשהמוסיקה מסתיימת היא לידו והרוקדים האחרים מסתלקים. בחיבוק המוסיקה יורדת)
אריאל: אתה נהנה?
איתי: כן… לא כל כך.
אריאל: למה אתה לא בפנים? (מצביעה לכיוון המסיבה)
איתי: אני לא אוהב לרקוד. אני לא כל כך רוקד. אני יותר בן אדם של ראש. אני באמצע כתיבה של מחזה…או תסריט… עוד לא ברור…
אריאל: קוראים לי אריאל.
איתי: אריאל?
אריאל: אני רוקדת כי אין לי אומץ להתאבד. (שהייה קצרה) לפעמים אני מרגישה שהקירות מתקרבים. האור נעשה דלוח. האויר עומד. ואז אני בורחת מהבית, רצה ברחובות, מנסה להשיר מעצמי את הגוף. אתה מכיר את זה? כשאני רוקדת הגוף נושר ממני, אני מפסיקה להרגיש.
(אריאל מתבוננת בגאיה הישנה. רוכנת לעברה, מנשקת אותה על שפתיה)
איתי: מה את עושה בדיוק?
אריאל: היא שתתה וויסקי. הטעם עוד על השפתיים שלה.
(מנשקת אותה שנית, הפעם נשיקה חושנית יותר)
איתי: סליחה, מה את עושה, תפסיקי את זה.
אריאל: (מפסיקה) אני מתחזקת את הנשיות שלי.
(מתבוננת באיתי)
אבל אצלך זה הפוך.
איתי: הפוך?
אריאל: אתה נאחז.
איתי: במה אני נאחז?
אריאל: אתה הולך לבריכה, נכנס למים, אבל לא עוזב את הסולם. שחיה וריקוד מרגיעים את הבדידות.
איתי: בדידות? אני לא בודד.
אריאל: אתה לא בודד?! כאן, במחסן הזה?
איתי: יש לי המון חברים.
אריאל: בדידות היא לא כשאין חברים.
איתי: אלא?
אריאל: כשאין את עצמך.
(שהייה. היא מתקרבת אליו, מנשקת אותו. הוא נענה לה הם מתחבקים. לפתע היא מתנתקת)
סליחה רגע.
איתי: קרה משהו?
(היא רצה ויוצאת בדלת השירותים. איתי פונה לקהל)
אני לא יודע לנשק. זאת הבעיה שלי. בנות לא מרגישות נוח איתי.
אבל עכשיו הרגשתי משהו בהחלט. עכשיו הרגשתי משהו. שאלה אם אני לא בוגד באהובה שלי. מצד שני איך אני יכול לבגוד במישהי שאפילו לא יודעת שאני אוהב אותה. שאלה אם אני אוהב אותה אם היא לא יודעת שאני אוהב אותה.אם אני נותן למישהו בעיטה בתחת ואני מפספס לו את התחת, זה נקרא שנתתי לו בעיטה בתחת? חשוב שבעטתי או חשוב שהוא מרגיש את התחת? ובכלל, אם אני אוהב אותה למה אני מרגיש משהו לאריאל? (שהייה קצרה) כל זה לא יכול להיות רעיון למחזה שלי?
Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21