תמונה 6: מריה נקלטת
(מריה ניצבת, מזוודה בידה, באמצע הבמה, מביטה ימינה ושמאלה
כמי שאינה יודעת את דרכה. נפתלי, כבן שישים, מציץ בה מרחוק)
נפתלי: סליחה…
מריה: כן בבקשה?
נפתלי: מאיפה?
מריה: רוסיה.
נפתלי: מחכה למישהו?
(מריה מנידה בראשה “לא”)
נפתלי: (מוציא מכיסו טלפון נייד) רוצה להתקשר? קרובים? מישהו מחכה לך?
מריה: צריכה אני להגיע לירושלים.
נפתלי: אני נוסע לירושלים.
מריה: לא, חן חן, אני… –
נפתלי: ערב חג, איפה תעשי את הסדר? אין אוטובוסים. טקסי יקר. (מתקרב, מושיט לה יד) נעים מאד, נפתלי.
מריה: (לוחצת את ידו) נעים לי מאד, מריה.
נפתלי: (מחזיק את ידה) אצלנו, במשפחה, יש אכסניה. נקי, נעים. הבן שלי שמואל מנהל. תקבלי חדר, לא יקר, מאד סימפטי. מה את אומרת?
(שהייה קצרה)
נפתלי: (לוקח ממנה את המזוודה ופונה לצאת) אבא שלי נולד ברוסיה. בבית דיברנו רוסית.
מריה: (הולכת אחריו) וי גבריטי פרוסקי (אתה מדבר רוסית)?
נפתלי: דה (כן) .
מריה: ווסייה דומה גבריאט פרוסקי? (כל המשפחה מדברת רוסית)?
נפתלי: נייט (לא). האוטו בכיוון הזה.. (יוצאים)