אריאלה: (מתקרבת לאט לעץ, כמעט בלחש) דניאל, דניאל. (שהייה) אני יודעת שאתה על העץ. (שהייה) בוא למטה. כולם דואגים נורא. ואני מפחדת כאן לבד. הם עושים מארב ליד הצריף, אבל אני יודעת שאתה על העץ. בוא למטה בבקשה. תהיה איתי. (שהייה) דניאל. אני מתגעגעת אליך. (שהייה) דניאל. (שרה) “השיר של אריאלה”
רוח של בושם אביב מנשבת
וכל העולם מתחלק לשניים,
רק הילד שאני אוהבת
יושב על ענף ומחזיק שמיים.
בוא למטה תהיה איתי,
כשאני עצובה וכשאני שמחה’
כי כשכולם אוהבים אותי –
אני אוהבת רק אותך. אוהבת רק אותך.
תמיד היית ילד לבד,
לא משתולל ולא כועס,
וידענו תמיד שאתה מיוחד
ושיום אחד אתה תטפס.
רוח של בושם אביב מנשבת
וכל העולם מתחלק לשניים,
רק הילד שאני אוהבת
יושב על ענף ומחזיק שמיים.
(שהייה. לפתע מגיח אל תוך הבמה נמר. אריאלה זועקת בבעתה ומתחילה לסגת. הנמר רודף אחריה. מן העץ יורד ילד. זהו דניאל. מקל בידו והוא מכה בערפו של הנמר, שנופל. אריאלה עוצרת. דניאל ואריאלה ניצבים זה מול זה)
אריאלה: דניאל… (מתעלפת)
(דניאל מהסס רגע מול אריאלה והנמר השוכבים לרגליו. הוא שומע קולות, סב על עקביו וממהר לטפס חזרה על העץ ולהעלם. נכנס נפתלי, על פניו מסיכת דב. הוא מתחבא מאחורי העץ. נכנסת ענת, על פניה מסיכת כבש, היא רוקדת ריקוד קטן ויוצאת. נכנסת גל, על פניה מסיכת חולד. היא מחפשת את נפתלי, מגלה אותו, רודפת אחריו. הם רוקדים ריקוד קטן ואליהם מצטרפים יונתן שעל פניו מסיכת חמור וענת. אז מופיע מיכאל שעל פניו מסיכת אריה ורודף אחריהם. לפתע מגלה נפתלי את אריאלה השרועה על הדשא. הוא נעצר. אחר כך נעצרת ענת, ולבסוף כולם. הם מסירים לאט לאט את המסכות)
ענת: מה קרה לאריאלה.
(מסך)