האבן והשושנים – טקסט המחזה

תמונה 5

(דירתה הקודמת של מפקח המשטרה)

האשה: (שיערה לבן, עדיין מחזיקה בידיה את בגדי השוטר של המפקח. ניצבת מול המראה. לוגמת מכוס שבידה) כמה מלוח. כמה מלוח.

(פילי והמפקח נכנסים)

המפקח: (לפילי) האשה הזאת היתה אשתי.

פילי: ולמה היא עומדת מול הראי?

האשה: מה השעה?

המפקח: כבר ערב.

האשה: ערב. שוב ערב. יום ולילה וערב. אני רוצה לגשת לחלון, אבל אני יודעת: אם אני אגש לחלון אני אעלם. אני רוצה לישון, אבל אני יודעת, חושך. על העצים ירד חושך, על הרחובות ירד חושך, על אהובי ירד חושך.

המפקח: (לפילי) היא מחכה. (לאשה) היא מבקש ממך סליחה.

האשה: נשיקה אחת. נשיקה אחת, בבקשה. נשיקה.

פילי: היא לא רואה אותנו?

המפקח: לא, היא מחכה.

(נכנס הנסיך, בידו תמונה. הוא מביט באשה הנדרכת אליו)

הנסיך: לא, את לא אהובתי. (יוצא)

המפקח: זה הבן של מפקד המשטרה.

האשה: אל תלך, בבקשה, אל תלך.

המפקח: בואי, נמהר אחרי הנסיך.

(פונים לצאת)

האשה: ילדה.

(המפקח ופילי יוצאים)

קחי את הכוס הזאת, ילדה קטנה.

פילי: מה יש בכוס?

האשה: הדמעות שלי בכוס הזאת. כל הדמעות שלי. בעוד זמן, כשתגדלי, תפגשי בגבר, עם לב אבן. תני לו לשתות את הדמעות שלי. הדמעות שלי ממיסות אבנים.

פילי: (ניגשת אליה ולוקחת את הכוס) תודה. אני אשמור על הדמעות שלך.

המפקח: אני מבקש ממך שתסלחי לי.

(האשה אינה עונה. הם יוצאים)

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28