תמונה 8
פילי: איזה חוף שומם! כבר שעות אני מסתובב ואף נפש חיה לשים עליה ראש.
(האבא דוחף את האבן, פילי נכנס)
פילי: סוף סוף. שלום.
(האבא מביט בו, שניהם נדהמים)
האבא: אתה?!
פילי: אתה?
האבא: מה אתה עושה כאן?
פילי: מה אתה עושה כאן?
האבא: (קופץ ואוחז בפילי) בוא הנה.
האבא: מה אתה רוצה ממני?
האבא: תחזור למקום שלך.
פילי: איזה מקום?
האבא: אתה יודע איזה מקום.
פילי: חכה רגע.
האבא: שום רגע. (מכופף ראשו של פילי אל בין רגליו)
פילי: (פילי מזדקף) רגע.
האבא: שום רגע. (כנ”ל)
פילי: (כנ”ל) מה יש לך?
האבא: תחזור למקום שממנו באת.
פילי: אבל תן להגיד משהו.
האבא: קודם תחזור.
פילי: קודם תעזוב.
האבא: תשכח מזה. (מכופף את ראשו של פילי)
פילי: (פילי מזדקף) חכה רגע.
האבא: שום רגע (כנ”ל)
פילי: (כנ”ל) מה אתה מתנפל ככה על בן אדם.
האבא: אתה בן אדם?
פילי: מה קרה? מה כבר עשיתי? יצאתי לנשום קצת אוויר.
האבא: לקחת את הילדה שלי.
פילי: עשינו טיול.
האבא: ועכשיו היא מתה.
פילי: נעשה עוד אחת.
האבא: (יורק עליו)
פילי: מה זה, יורד גשם?
האבא: (מכופף אותו אל בין רגליו) שרץ נתעב. אני אחזיר אותך למקום שממנו באת ושם תשכב בחושך עד סוף חייך.
הנסיך: (נכנס) שלום, אני מחפש את האבן הגדולה.
האבא: אני מכיר אותך.
פילי: תזהר, גם אותי הוא הכיר.
הנסיך: אני זוכר אותך. אתה אבא של אהובתי.
האבא: אהובתך? היא קבורה תחת האבן הזאת.
הנסיך: אני יודע. כוס הדמעות הזאת תמיס את האבן.
(ברגע זה מתגלגלת האבן לעברו של הנסיך)
זאת אהובתי. היא מחכה לי מתחת לאבן.
פילי: (לאבא) עזוב אותי רגע, אני צריך פיפי.
האבא: (שוב מכופף את ראשו של פילי) תחזור למקום.
(הנסיך מתחיל לשפוך את הדמעות שבכוס על האבן, וזו נמסה לאט, ומתגלית הילדה, ישנה, לבושה כנסיכה)
האבא: הילדה שלי.
הנסיך: (יורד על ברכיו ונושק לשפתיה) זאת אהובתי.
פילי: גם אני מכיר אותה.
הנסיך: היא ישנה (הוא מנסה להעיר אותה, היא אינה מגיבה) היא לא שומעת אותי, היא לא רואה אותי.
(נכנסת המפקח, פילי בזרועותיה, היא מניחה את גופתה בין הגלים)
המפקח: מסרתי את בתי הקטנה לים. עכשיו לא נשארה לי סיבה לחיות.
(מביט בילדה הישנה) כמה שהיא יפה.
הנסיך: היא לא שומעת אותי. היא לא רואה אותי.
המפקח: מישהו מכם מוכן לנעוץ בי את החנית הזאת.
(פילי קם, האבא מושך אותו חזרה)
הנסיך: היא לא שומעת אותי.
המפקח: אני כל כך מתגעגעת.
הנסיך: היא לא רואה אותי.
זונה 2: (נכנסת) הנסיך?! אתה חי?
הנסיך: את לא אחת משלושת הנערות שבישרו לי את הבשורה הנוראה על מותה של אהובתי?
זונה 2: אהובתך מכושפת.
הנסיך: מכושפת?
זונה 2: מכשף אכזרי כישף אותה. מכשף אכזרי כישף אותנו. היינו משפחה מאושרת ועכשיו אנחנו כלואות ברחוב הזונות. הצל אותנו. אני מתחננת לפניך, הנסיך, הצל אותנו. עד שיבוא הנסיך, אמר המכשף, על שיציל את אהובתו, עד שיפריח את השושנים.
הנסיך: עד שיפריח את השושנים?
זונה 2: אני מתחננת בפניך, בוא. אני מוכרחה לחזור, לפני שירגיש המכשף שנעלמתי ויתנקם. (יוצאת)
הנסיך: עד שיפריח את השושנים? ועל איזה מכשף היא מדברת?
המפקח: אביך סיפר לנו, לבתי הקטנה ולי, על מכשף שהרג את אביו, את המלך, את סבך.
הנסיך: מכשף שהרג את המלך?
המפקח: ואת הכידון הזה ביקש למסור לך, כדי שתתקע אותו בלבו של המכשף.
הנסיך: והשושנים?
המפקח: על שושנים אני לא יודעת כלום.
פילי: על שושנים אני יודע משהו.
הנסיך: מה אתה יודע על השושנים?
פילי: שקודם ישחררו אותי.
האבא: תשכח מזה. אני לא אשחרר אותך יותר לעולם. תחזור למקום שלך (מכופף את ראשו, פילי מזדקף)
הנסיך: ספר לי, מה אתה יודע על השושנים?
פילי: שקודם ישחררו אותי.
האבא: תחזור למקום שלך. (כנ”ל)
הנסיך: (לאבא) אדוני, אני מבקש ממך, שחרר אותו לזמן קצר, רק הוא יוכל לעזור לנו להפריח את השושנים, לחסל את המכשף, להציל את בתך, את אהובתי.
(שהייה)
האבא: (לפילי) כשכל זה יגמר, אתה מבטיח לחזור.
פילי: נשבע לך.
(האבא משחרר את לפיתתו, פילי מתנער קלות)
פילי: (באירוניה) תודה רבה. (לעצמו) סוף סוף אפשר לנשום קצת.
הנסיך: ספר לנו על השושנים.
פילי: תתפשט.
הנסיך: להתפשט?
פילי: תן לי את הבגדים שלך. זונות אוהבות נסיכים, אני אפריח לך את השושנים.
בוא כבר. (יוצא, הנסיך אחריו, כשהוא מתחיל להסיר את חולצתו)
המפקח: הכידון. (יוצא אחריהם כשהכידון בידיו.
האבא כורע ליד בתו. חושך)
Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28