תמונה 22
ניר: מר ויצמן!
(ויצמן ואורה נעצרים, לא מפנים את מבטם. ניר מרכיב את משקפי השמש של הדרקון)
עד הבית, לא להפנות את המבט אחורה.
(ויצמן ואורה מחייכים זה לזה, וממשיכים ללכת לכיוון היציאה מן האולם. ויצמן הצעיר והאהובה קמים)
ניר: (לקהל) הרגשתי כמו האדס, אל המתים,
(יהויכין ואריה נכנסים לבמה, בתלבושת של הבעלים)
הדרקון הגדול מכולם, שנשאר מאחור בעולם האפלולי שלו, מחכה בשלווה דרוכה לכשלונו של אורפאוס. אתם יודעים, ככה זה שחקנים, כשאנחנו מריחים איזו דרמה…
הכנו שיר סיום קצר שאמנם לא שרנו אותו אז אבל אנחנו שרים אותו עכשיו.
שיר הדרקון לאהובתו שהלכה:
(את השיר הבא שרים שלושת הבעלים, אליהם מצטרף השד. מאחור רוקדים ויצמן הצעיר והאהובה. הם מצטרפים בסיום השיר)
את אהובה
שרציתי רק אותך
שחלמתי עלייך
שאמרת לי בוא וקח
ששפתייך בשפתי
וידי בידייך
שאמרת לי :אתה…
ועכשיו פתאום שכחת.
את אהובה
שקראת לי יום וליל
שידעת לקבל
שביקשת שאתרגל
שאמרת לי :אתה…
שזכרת לי אנחה
וכאב וחיבקת
ועכשיו פתאום הלכת
דבר לא ישאר
כמו שהיה לפני
ואין לי שום מושג
מה אעשה אחרי
בלב גשום בחוץ חשוך
למי אפנה
הולך ומתחרפן
מטלפן ומטלפן
ואף אחד כבר לא עונה
את אהובה
שרציתי רק אותך
שחלמתי עלייך
שאמרת לי בוא וקח
ששפתייך בשפתי
וידי בידייך
שאמרת לי :אתה…
ועכשיו פתאום שכחת.
אהובה…
את אהובה.
Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23