מחזאי ובמאי

תמונה 9

ניר: (לויצמן שבאולם) מה אתה אומר?

ויצמן: (מחייך, מסתיר את מבוכתו) יפה מאד. לא הספור שלי, אבל נחמד.

יהויכין: מה הספור שלך?

ניר: ספרת לנו, שהצצת על אשתך לעתיד במשקפת של אמך. לא ספרת לנו איך בסופו של דבר נפגשתם.

(שהיה)

יהויכין: אולי תספר לנו?

ויצמן: אמרתי לכם, אני מבקש לא לדבר על אשתי. אפשר לכבד את זה, לא?

ניר: האם היא דפקה אצלך בדלת בערב סתיו יפה, ושאלה: למה אתה מרגל אחרי? התאהבת בי? אתה רוצה אותי? האם הכחשת בתוקף? האם היא לחשה לך בקול נואש “אני מתחננת בפניך, תציל אותי, גורלי נגזר, אני שבויה בטירה אפלה בידי דרקון אכזר…”

ויצמן: די די די. באמת. תראו, הספור שלי מאד פשוט ובנאלי. לא חומר להצגה. עזבו את זה. (עולה לבמה) מעניין אתכם מרק עוף?

ניר: סליחה?

ויצמן: בקר אחד נפגשנו ברחוב, ודיברנו. אני בדרך לעבודה. היא בדרך לאוניברסיטה. למחרת שוב נפגשנו, וישבנו לשתות משהו. יום אחד הרגשתי רע, והחלטתי להישאר בבית. היא עלתה אלי לבדוק מה שלומי. אחרי העבודה באה שוב, והביאה לי מרק עוף. זהו. אני בטוח שתמצאו ספורים יותר מעניינים. (חוזר למקומו באולם)

ניר: באמת בנאלי.

ויצמן: אמרתי לך.

ניר: אבל מאד לא מדוייק.

ויצמן: מה לא מדוייק?

ניר: תן לי לספר לך איך פגשת את אשתך.

ויצמן: לא לא לא. ראיתי את הספורים שלכם. לא רוצה.

יהויכין: (במקביל) מר ויצמן, תן לנו צ’אנס.

ויצמן: (במקביל) לא, אני מאד מבקש.

ניר: אמרת שהיא גרה עם מישהו, שלא ידעת מיהו? רק את הצללית שלו ראית.

ויצמן: כן.

ניר: (ליהויכין) ידעתי.

ויצמן: מה ידעת?!

ניר: אני אזכיר לך עכשיו איך פגשת את אשתך, ויחד איתך ישמע כל הקהל.

אתה פגשת אותה בחתונה שלה.

יהויכין: אתה מתכוון בחתונה שלהם.

ניר: בחתונה שלה. היה חתן אחר.

ויצמן: (נבהל. עולה לבמה) מה אתה מדבר שטויות?!

ניר : אתה זוכר שידידה בקשה ממך פעם לבוא איתה לאיזו חתונה של ידיד שלה?

ויצמן: לא זכור לי.

ניר: טוב, לא תמיד זוכרים. יכול להיות שזה קרה?

ויצמן: אולי.

ניר: תודה רבה. תרשה לי להזמין אותך לגן העדן הקטן, שבו פגשת את חווה שלך.

(מוסיקה. המסך עולה. על הבמה מעין גן עדן, – שיחים ירוקים, פרחים, שַׁער ברזל קטן שעליו מטפס צמח פורח. אריה ויהויכין יוצאים. ניר “מוביל” את ויצמן אל הגן, קוטף “פרח” ומגיש לו. ויצמן מקרב את הפרח לאפו, נוכח לדעת שאין לו כל ניחוח, ניר נצמיד את הפרח לחולצתו )

ניר: בכל אופן, לא באת לחתונה הזאת לא בגלל החתן ולא בגלל הכלה. אפילו לא טרחת לצפות בחופה. אכלת, שתית כוסית או שתיים, וכדי להפיג את השעמום, הלכת להסתובב קצת בגן האחורי. ואז ראית אותה.

ויצמן: את מי?

ניר: את השכנה שלך מהחלון. מסתבר שזאת הייתה החתונה שלה. הסתתרת מאחורי אחד השיחים. בוא הנה. עמדת כאן.

(מציב את ויצמן מאחורי שיח)

היא הגיעה מכיוון האורחים.

(האהובה נכנסת, בשמלת כלה, חולפת על פניהם, נעצרת)

ואז קרה דבר משונה ביותר. היא התחילה להסתובב.

(האהובה מתחילה להסתובב סביב עצמה)

יצאת מאחורי השיח, והתקרבת אליה.

(אודי, המשחק את ויצמן הצעיר, יוצא מאחורי השיח ומתקרב לכלה. ויצמן מתרחק ומביט בשניהם מן הצד)

ויצמן הצעיר: (לויצמן) התקרבת אליה, כי איכשהו, באופן משונה, היה נדמה לך, שבסיבובים האלה, היא… קוראת לך.

ניר: התקרבת…

(ויצמן הצעיר מתקרב לכלה)

ויצמן הצעיר : אבל היא המשיכה להסתובב ולהסתובב, וכמו יצרה מעגל מפתה, שקרא לך להכנס לתוכו, ואתה דימית שהיא מושיטה את הידיים שלה לעברך, כאילו היא קוראת לעזרה, ובאותו זמן, אותו מעגל יצר חומה, שחסמה את הדרך אליה. רצית לקרוא לה, לדבר אליה, אבל אפילו לא ידעת את שמה.

ניר: קראת לה – רגע…

ויצמן הצעיר: רגע, רגע…!

ניר: אבל היא המשיכה והמשיכה, ואז פתאום, בבת אחת, בלי שהבנת איך או מה, מצאת את עצמך בתוך חיבוק.

(האהובה חדלה בבת אחת מן הסיבובים, ומחבקת את ויצמן הצעיר)

ויצמן הצעיר: מה… מה איתך…? את מרגישה טוב?

ניר: היא הביטה שמאלה וימינה, ואז שוב, בבת אחת, משכה אותך אל מאחורי השיח.

(הכלה מושכת את ויצמן הצעיר אל מאחורי השיח. הם נעלמים מן העין. שהייה)

ויצמן: אוּ הָה! אני חייב להודות, שזה ספור יותר מוצלח מהספור שלי עם המרק עוף.

ניר: תודה רבה.

ויצמן: מה עוד שאני זוכר שבמרק עוף לא היה עוף. הוא היה טעים, אני לא אומר, אבל…

ניר: תעזוב עכשיו את המרק עוף. מה קרה שם מאחורי השיח?

ויצמן: (בצחוק) אתה שואל אותי?

ניר: מר ויצמן, את מי אני אשאל?

ויצמן: זה לא הסיפור שלי.

ניר: אל תצטנע.

ויצמן: (משתדל לשתף פעולה) זה היה לפני החופה או אחרי החופה?

ניר: חמש דקות אחרי החופה.

ויצמן: נו, מה בדיוק יכול לקרות מאחורי השיח? בטח אחרי דקה היו מגיעים שלושה חברים של החתן, ושוברים לי את העצמות.

ניר: בדיוק.

ויצמן: מה בדיוק?

ניר: זה מה שקרה.

(התפאורה משתנה. מוציאים את “הגן”, וכניסים את חדרו של ויצמן הצעיר – שידה ומיטה. במיטה ויצמן הצעיר. על מצחו תחבושת. הוא ישן)

ניר: התעוררת בבית לביקור לא צפוי.

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23