Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/.htaccess): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 60

Warning: fwrite() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 62

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 63

Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/index.html): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 67

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 68

Warning: chmod(): No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 69
מילה של אהבה – טקסט המחזה – Page 23 – מיכאל גורביץ'
מחזאי ובמאי

 

תמונה 20 – מילה של אהבה

 

(נכנסת הנסיכה, בעקבותיה הרוזן ראש הממשלה)

הנסיכה: (למחזאי) בעלי המלך נעלם. זמן קצר אחרי ההכתרה, בעלי המלך נעלם. מסתירים ממני משהו?

(פונה לרוזן ראש הממשלה)

אני תובעת ממך לספר לי את האמת!

המחזאי: מה אתה מסתיר, אדוני הרוזן ראש הממשלה.

(שהייה)

הרוזן ראש הממשלה: (למחזאי) קרא למשרתת.

(המחזאי יוצא. היא ניצבת קרוב מאד למיכאל, שקופא במקומו)

הנסיכה: הוא פתר את שלוש החידות, על פי החוק הייתי חייבת להנשא לו. אבל יש בו משהו חמקמק. הוא מעולם לא אמר לי מילה אחת של אהבה. הוא מעולם לא נגע בי. פעם שאלתי אותו- תהיה מוכן להקריב את החיים שלך למעני? הוא לא ענה. אבי לפני שמת, אמר לי –  תשוקתו היחידה היא כס המלכות.

(נכנסת המשרתת מפוחדת, אחריה המחזאי)

הרוזן ראש הממשלה: ספרי לנו רוזט, מה ראית.

המשרתת: (בפחד) זה היה ביום שאחרי הלילה שהוא הרג את המלך. הרוזנת נעמי נכנסה בלאט, כאילו לא רוצה שמישהו ישמע. ישר הבנתי שיש דברים בגו. נתתי עיני כאפרכסת וראיתי אותה אומרת לו-נברח, שנינו, מהר, לפני שיהיה מאוחר מידי. היא הורידה לו את הבגד שרד, ורצתה שילבש חולצה פשוטה, בשביל שלא יכירו אותו שהוא בורח מהארמון. הוא בהתחלה פחד, אבל היא חבקה אותו וראיתי שהיא מה זה דלוקה…

הרוזן ראש הממשלה: (קוטע אותה) טוב, זה מספיק.

(שהייה קצרה)

הרוזן ראש הממשלה: (למחזאי) תביא אותה.

(המחזאי יוצא)

הנסיכה: (בדמעות) הוא הרג את אבא! הוא הרג את המלך!

הרוזן ראש הממשלה: הוד מעלתך, איש לא ראה את המעשה, אבל היה מי שראה יד, וביד היה פגיון.

(נכנסת נעמי, היא בהריון מתקדם. אחריה המחזאי)

הנסיכה: חברתי הטובה, נעמי… שתינו נולדנו בארמון. יחד שיחקנו בגנים המלכותיים. יחד בגרנו. תמיד ספרנו זו לזו על אהבותינו, על חלומותינו, על ימי השמחה שלנו ועל לילות העצב. נעמי, נעמי.. איך יכולת?!  בגדת בי.

הרוזן ראש הממשלה: דברי.

נעמי: (שרה) איך זה קורה  מתי זה בא

אין לי מושג

כמו זכרון או הבנה

בבת אחת

ואת יודעת, את שונה,

את מבינה

את

יגון האהבה

העצב הנורא

החרדה-

האהבה

הוא בא אלי

כמו פס של אור

עדין מאד

עבר בתוך גופי,  הכפור

בתוך נפשי

נמס,  דמי התחיל לבעור

זה לא  נגמר

שמחת האהבה

האושר הנורא

התשוקה-

האהבה.

הרוזן ראש הממשלה: אני מבין שאת מדברת על הוד מלכותו.

נעמי:  אני מדברת על מיכאל.

הנסיכה: (לראש הממשלה) דינו מוות

נעמי: (לנסיכה) זו אשמתי. אני פיתיתי אותו. אני דברתי על לבו שיברח. הוא לא רצה. סלחי לו.

הנסיכה: אני לעולם לא אסלח לו. אני לעולם לא אסלח לך. קללה על ראשך. קללה על ראש בנך. קללה על ראש אביו.

(יוצאת)

הרוזן ראש הממשלה: (לנעמי, בשקט) והוא? הוא אוהב אותך?

נעמי: הוא מעולם לא אמר לי מילה אחת של אהבה.

נעמי: (לופתת את בטנה) אה…

הרוזן ראש הממשלה: מה קרה?

נעמי: אהה…

המחזאי: אלה צירי לידה.

הרוזן ראש הממשלה: בואי, נשכיב אותך כאן באחת המיטות.

המחזאי: (מתקרב אליה, אוחז בידה) נעמי… את עומדת ללדת ילד…

נעמי: (מחבקת אותו בהתרגשות) כן…

הרוזן ראש הממשלה: (לנעמי) בואי, אני אעזור לך. (למשרתת) לכי להזעיק את המיילדת.

(הרוזן ראש הממשלה והמשרתת תומכים  בנעמי הגונחת, הם יוצאים, המשרתת ממהרת לפניהם)

המחזאי: (למיכאל הניצב קפוא) למה בעצם אתה כל כך מסרב? הזמן עובר. החיים עוברים. ההצגה מתקרבת לסופה ואתה לא זז. נשאר בחוץ.

מיכאל: (כמעט בלי לזוז) אני לא אוהב מניפולציות. אני בן אדם חופשי.

המחזאי: אה, הבנתי. זה מרוב חופש שאתה והחברים שלך תקועים ככה

בלי לזוז?

מיכאל: כשתהיה לי סיבה לזוז. אני אזוז.

(נכנסת המשרתת)

המשרתת: אדון מיכאל!  אדון מיכאל… הרוזנת נעמי מבקשת שתבוא.

(מיכאל אינו זז)

כואב לה.

(מיכאל אינו זז)

היא אמרה תגידי לו שאני אוהבת אותו.

(מיכאל אינו זז)

היא אמרה  תגידי לו, אם הוא יבוא, אם הוא יגיד לי מילה אחת של אהבה, כל הכאב שלי יעלם ולא יהיה.

(מיכאל מציץ אל המחזאי, כמעט בחיוך נצחון)

המחזאי: יחי החופש!

(נשמע בכי של תינוק. כולם מפנים מבטם בהפתעה לעבר הדלת. המשרתת יוצאת בריצה. מיכאל מפנה מבטו אל המחזאי)

המחזאי: הילד שלך.

 

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28