מחזאי ובמאי

 

פרולוג- המחזאי

המחזאי: (נכנס, מתבנן בקהל במן חיוך של שביעות רצון אינטלקטואלית)

ערב טוב.

החיים הם חיים, החלום הוא חלום.

(נזכר) סליחה. נעים מאד, אני המחזאי.

חיים מתחילים באור, אחר כך, לאט,  יורד החושך.

אצלנו דווקא, כמו בחלום: קודם חושך, אחר כך אור.

אבל קורה שהחולם, בזמן החלום אומר- זה חלום.

ולא מתעורר.

החלום נמשך, והחולם אומר- אני חולם.

עד שמתעורר.

אחר כך מספר: חלמתי חלום, ובחלום- חלמתי.

עכשיו תראו, את המילים האלה שאני אומר לכם כאן, כתבתי לעצמי.  כל    מילה. אני אומר את זה כדי לא להטעות אתכם. יותר מזה- אני עבדתי על הטקסט הזה. כלומר תכננתי לעצמי את דרך הביטוי,  מתי להרים קול, מתי למהר, מתי לחייך (מחייך)… כלומר, בעצם, למרות שהדברים שאני אומר עכשיו יוצאים, איך להגיד… מעומק ליבי, למעשה- זה משחק.

שמתם לב  איך אמרתי – “מעומק ליבי”?-  הרי אני ידעתי שאני הולך לומר “מעומק לבי”, ובכל זאת אמרתי- “איך להגיד – מעומק לבי”, -רציתי שזה ישמע דיבורי, שתטעו לחשוב שאני חי.

בכל אופן, כמו בחלום שבו החולם אומר- זה חלום, אנחנו רוצים להציג לכם את ההצגה שבה הצופה יגיד- זאת הצגה. בהגינות מוחלטת. לא ליצור אשליה, לא להקסים אתכם בדברים, איך לומר…- תכף אני אגיד מושכי לב- מושכי לב… אמרתי לכם שאני אגיד מושכי לב?!  ידעתי שאני הולך להגיד “מושכי לב”! ובכל זאת העמדתי פנים שאני מחפש את המילה:  “איך לומר… מושכי לב”.  אבל מה שנורא הוא, שידעתי גם שאני אעמיד פנים ואחפש את המילה. (שהייה קצרה) אני מדבר איתכם בגילוי לב מוחלט: אני לא ממציא עכשיו כלום, הכל כתוב.

גם  זה שאני אומר “הכל כתוב”- כתוב.

טוב די. עכשיו אני אגיד חושך- והאור יכבה. אחרי שתי שניות  יעלה האור. על הבמה תעמוד נערה יפה. היא תבקש מתנדב. תקשיבו. תראו. אם מישהו ירצה להתנדב- בבקשה. אם לא- גם זה בסדר. אבל- הכל בשליטה, בלי הפתעות. הכל  לפי התכנית. טוב- חושך.

(חושך)

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28