תמונת ביניים- אלישבע עולה לבמה
אלישבע: (חוזרת לאולם) סליחה, אבל הדלת הירוקה לא נפתחחת.
המנחה: (נכנס לבמה) מה קרה?
אלישבע: אמרת לי לדחוף את הדלת הירוקה.
המנחה: נו.
אלישבע: עד מחר אני יכולה לדחוף, זה נעול שם. אז או שתפתח לי או שאני עולה לבמה.
המנחה: גברת תסלחי לי שאני אומר לך, אמנם אצלנו המנוי תמיד צודק, אבל גבול יש לכל דבר, ואנחנו פה באמצע הצגה מאד מאד מצליחה, יושב קהל ומאד מאד נהנה ואת נתקעת לנו כמו תסלחי לי קוץ בתחת ומבלבלת את הביצים.
אלישבע: גמרת?
המנחה: בינתיים.
אלישבע: אני עולה לבמה.
המנחה: מה זה את עולה לבמה? מסך!
(אלישבע עולה לבמה, המסך מתחיל להסגר)
חבל, גברתי, את עושה מעצמך צחוק
(יוצא אל תוך הבמה, המסך סגור)
אלישבע: (מנסה למצוא פתח כניסה דרך המסך) שמואל! (שהייה קצרה) שמואל! (פונה לקהל, מליטה את עיניה כנגד הפנסים) אני לא רואה כלום בגלל האור אבל אני יודעת שאתם שם מסתכלים עלי. אני מבקשת סליחה שאני מפריעה, אבל תבינו גם אותי.
(שוב מנסה למצוא את הכניסה לתוך הבמה בעד למסך. לא מוצאת. שוב לקהל)
טוב, אין מה לדאוג, בסוף זה יפתח לא?
(שהייה)
שמואל!
(נשמע הד. שהייה קצרה)
הבעל שלי הוא בן אדם טוב מאד, אבל משוגע. אם אני לא מוציאה אותו תכף ומיד הוא מאבד את המכנסיים עם הכיסים, ובתוך הכיסים המפתחות של הבית ובתוך הבית גם כל החסכונות והפנסיה.
(המסך נפתח)
או.