תמונה שנייה
(נכנס קרברוס, נושא סולם. הוא מציב את הסולם, מטפס עליו ומטפל באחד מפנסי הבמה. האשה מתקרבת אליו)
האשה: תסלח לי…
קרברוס: טוב.
האשה: לא…
קרברוס: מה עוד?
האשה: לא. אני… מה?
קרברוס: מה?
האשה: תראה, אתה יודע משהו על… איפה כולם?
קרברוס: מי?
האשה: מי? אני יודע מי? כולם. זה תאטרון, לא?
קרברוס: כן.
האשה: אז איפה כולם?
קרברוס: מי?
האשה: השחקנים. ה… אנשים שעושים כאן… אין כאן אף אחד?
קרברוס: לא כאן?
האשה: מי?
קרברוס: גברת יודעת מה רוצה?
האשה: תראה, בעלי עלה לכאן לפני כמה דקות ונכנס, ואני רואה שהדלת נעולה עכשיו. אני מחפשת אותו. (שהייה) אז מה אתה אומר?
קרברוס: מה אומר?
האשה: איפה אני מוצאת אותו?
קרברוס: בפנים שם זה, לא?
האשה: כן.
קרברוס: כן.
האשה: יש לך מפתח?
קרברוס: (יורד מן הסולם) גברת. אין שום מפתח. אני עושה פה אור. בא, עושה פה אור. אחרי זה עושה חושך הולך הביתה. שום מפתח אין.
האשה: אתה החשמלאי?
קרברוס: כן.
האשה: אז אתה מוכרח לדעת. ישבנו באולם ופתאום נדלק האור על הבמה.
קרברוס: (בשמץ גאווה) אני הדלקתי זה.
האשה: ושום דבר לא קרה אחרי זה.
קרברוס: מה אחרי?
האשה: אחרי שהדלקת אור.
קרברוס: אמרת קרה בעלך.
האשה: כן. אבל על הבמה… זאת אומרת ההצגה לא התחילה.
קרברוס: לא?
האשה: לא.
קרברוס: לא יודע שום דבר, גברת. אמרו תעשה אור תתחיל הצגה. רק עושה אור אני, אחרי זה עושה חושך. הכל אלקטרוניקה זה. (מוציא מכיסו מכשיר קטן ומראה לה) פה לוחץ זה – אור. לוחץ זה – חושך. (לוחץ. חושך. כשנדלק האור ניצבת האשה לבדה על הבמה. קרברוס נעלם)