תמונה תשע עשרה – סיום
(נכנסת האשה)
האשה: אדם, מה קרה?
האדם: אני לא יודע.
האשה: (כורעת אליו) בוא, קום, אנחנו הולכים הביתה. (היא מחבקת אותו)
האדם: כן.
האשה: כל כך פחדתי. למקום הזה אין סוף. רצתי ורצתי, הכל שם מסדרונות צרים, שחורים וחדרים עם מראות גדולות. הכל מראות גדולות. גם במסדרונות מראות. ולאן שלא רצתי, ראיתי את עצמי רצה ורצה ועורכי הדין האלה רצים אחרי ושמעתי את הקול שלך מרחוק, כאילו אתה שר, אבל ראיתי רק מראות ואת עצמי רצה ורצה. (קמה) תוציא אותי מכאן. אני לא יכולה כאן יותר בחושך הזה. אני צריכה אויר.
האדם: (קם, איזה אי שקט) איפה הם? (הוא פונה אל פתח הבמה)
האשה: עורכי הדין? הם עוד רצים שם. הם מחפשים אותי, אני חושבת. בוא נלך עכשיו.
(הוא פונה אליה, היא מחבקת אותו ומושכת אותו לאולם)
לא היית צריך להכנס בדלת ההיא, אמרתי לך. מתי תלמד לשבת בשלווה ולהביט בדברים. יש לך אשה, יש לך ילד, תפסיק לרוץ כל הזמן.
האדם: (עוצר ופונה לאחור, אל קרברוס) איפה היא?
קרברוס: אוירידיקה?
האדם: כן. איפה היא?
קרברוס: שם. מת.
האדם: (ניתק מן האשה, חוזר לבמה) אני תכף חוזר.
האשה: לאן אתה הולך?
קרברוס: לאן הולך?
האדם: איפה היא? אני רוצה לקחת אותה. הבטחתי.
קרברוס: עזוב אשה זה. האדס לקח. לך. אל תבוא שם. לך מהר. קח אשה חי. אל תחזור אשה מת.
האשה: מה אתה עושה? כבר מאוחר. בוא.
קרברוס: (כמעט בלחישה) האדס אמר, או רואה קדימה או רואה אחורה. אוירידיקה שם. אחר חלום. לך. מהר. אם הולך אשה חי מת. אל תראה חלום אחורה. שם חיים, בחוץ, לך, בחוץ, אל תראה אחורה. פה חלום. זה מת. כמו חיים זה אבל מת. כמו אוירידיקה אבל חלום. לך, בחוץ, עזוב אשה חלום. קח אשה חי.
האשה: אדם!
הילד: אבא, בוא, אני רוצה הביתה, אני מפחד.
האדם: האשה שלי קוראת לי אדם. אשה אחרת קוראת לי אורפאוס. הילד שלי קורא לי אבא. איפה זה בחוץ? איפה זה בפנים? מי חי, מי מת? הכל סיוט אחד גדול, אני רוצה לדעת מה קורה פה. הכל. אני רוצה לראות קדימה, אחורה, לצדדים! אם חיים אז חיים, אם חלום אז חלום. הכל. אני רץ ורץ והכל מתחמק לי בין הידיים. אני לא אצא מן האולם הזה בלי האשה הזאת. חלום אז חלום. מת אז מת.
(שהייה)
קרברוס: קרברוס מראה אשה חלום.
(האדם פונה להכנס)
האשה: (צועקת) אדם!
האדם: (פונה אליה) חכי לי, אני כבר חוזר. (נכנס)
האשה: (זועקת) אדם.
קרברוס: (לאשה) בא זמן מתים הרבה אשה. סוסים האדס כמו לילה עובר. האדם אש. אורפאוס רוצה לוקח אוירידיקה. האדס אש. האדס רעל! עכשיו סוסים האדס עובר!
האשה: (מתפרצת לכיוון הבמה) אדם!
(עורכי הדין נכנסים ולופתים את האשה שזועקת באימה)
הילד: אמא!
שלושת הגברים: (זה לזה) עזוב אותה!
הילד: אמא!
שלושת הגברים: (זה לזה) לא כאן. (הם גוררים אותה החוצה)
קרברוס: הכל מת.
(שקט ארוך. קרברוס מביט פנימה אל תוך הבמה, אחר הוא פונה לקהל) שקט עכשיו. במה ריק. בחושך הולך אורפאוס. מחפש אשה חלום. רוצה אוירידיקה. שקט עכשיו. אפשר לחשוב אין קול. יש קול. בפנים. חושך. אורפאוס צועק. תמיד רוצה לשבור שקט אורפאוס. אוירידיקה! אוירידיקה! ככה זה קול אורפאוס צועק. רץ. חושך. עכשיו עוצר. רואה שוכב אשה חלום. שוב צועק! אוירידיקה! אוירידיקה! חלום מת! אורפאוס מצא אוירידיקה. חלום מת.
(האדם נכנס, נושא את האשה של האור בזרועותיו. הוא מניח את גופתה במרכז הבמה)
האדם: זהו? זה סוף ההצגה? חשבתי שאנחנו בקומדיה. מה פתאום מוות?
קרברוס: הצגה תמיד צריך מוות בשביל סוף.
האדם: הייתי צריך לצעוק עכשיו, לא? או לבכות. אבל אני לא יכול. לפחות לקוד קידה. (במן חיוך) איזה שחקן מחורבן אני. (מקשיב) איזה שקט. איזו דממה. מה שהתחיל בשקט נגמר בשקט. (הוא מבחין. באימה) איפה אשתי?
קרברוס: האדס אמר או רואה קדימה או רואה אחורה. האדס אמר אשה חי מת אם רואה אחורה.
אורפאוס: (זועק) אבל אמרת שזה סוף ההצגה!!!
(האדם רץ אל האולם)
קרברוס: בא זמן מתים הרבה אשה. סוסים האדס כמו לילה עובר. האדס אש. אורפאוס לקח אוירידיקה. האדס אש! האדס רעל! עכשיו סוסים האדס עובר. הכל מת. הכל מת.
אורפאוס: (זועק) אבל אמרת שזה סוף ההצגה!! (הוא פורץ פנימה אל תוך הבמה)
(האשה יוצאת, בעקבותיה עורכי הדין. הם חוטפים אותה זה מזה כשהיא זועקת לעזרה. לבסוף הם קורעים אותה לגזרים. ברקע, מאחור, נשמעים זעקותיו של אורפאוס. לבסוף הוא מתפרץ לבמה, עורכי הדין מבחינים בו, שולפים את אקדחיהם, יורם בו ונמלטים פנימה. שהייה. על הבמה מוטלות עכשיו שלוש גופות. קרברוס נגש אל קדמת הבמה ופונה לילד)
קרברוס: בוא, ילד, בו. אבא כאן, אמא כאן, בוא, ילד, בוא. לילה עוד מעט, לילה מחכה, בוא ילד, בוא. יש הרבה שקט לשבור, יש הרבה חושך לראות, בוא ילד. בוא. אל תראה אחורה ילד, לך קדימה. בוא ילד, בוא.
הילד: (מתקרב לבמה, לאיטו, עולה לבמה, מביט בגופות) אבא. אמא.
קרברוס: (נוטל אותו בידו, מוביל אותו אט לתוך הבמה) אבא יושן, אמא יושנת. בוא ילד, בוא. אבא יבוא אחר כך, אמא יבוא אחר כך. בוא ילד, בוא. עוד מעט לילה, עוד מעט חושך. כולם יושן, כולם חלום, בוא ילד, בוא. בבוקר יקום, בבוקר יקום.
(הם עוצרים. קרברוס מוציא את הלוח החשמלי, הילד פונה לאחור, מביט בגופות, מביט באור)
קרברוס אומר, עכשיו חושך.
(חושך)
Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21