תמונה שש עשרה
האשה של האור: (נגשת לאדם, השרוע על הארץ) אתה יכול לקום?
האדם: (מתישב לאט) התאטרון הזה כואב.
האשה של האור: (שהייה) כואב לך?
האדם: כן.
האשה של האור: תנשום עמוק.
(הוא נושם)
אתה מכיר את האנשים האלה?
האדם: אמרת שהם שחקנים…
האשה של האור: כן.
האדם: הם לקחו את אשתי.
האשה של האור: הם שחקנים…
האדם: הם היכו אותי. כואב לי. זה לא משחק.
האשה של האור: לא…
האדם: למה הם היכו אותי?
האשה של האור: אני לא יודעת…
האדם: זה לא משחק. אני רוצה את אשתי. את רוצה לצאת מכאן. את לא שחקנית.
האשה של האור: לא.
האדם: (מביט בקהל) תראי את האנשים האלה. אף אחד מהם לא קם לעזור לי. הם מסתכלים עלינו.
האשה של האור: כן.
האדם: הם חושבים שאנחנו שחקנים.
האשה של האור: כן.
האדם: אז באיזה הצגה אנחנו?
(שהייה)
האשה של האור: אורפאוס.
האדם: מה?
האשה של האור: ישנו ספור ישן… על אדם אחד שירד לשאול כדי להציל את אהובתו, שמה היה אוירידיקה. הוא שר… הוא שר כל כך יפה עד שמלך השאול, האדס, הרשה לאוירידיקה ללכת אחריו, בתנאי שלא יבט אחורה, עד שיגיעו לאדמה. שמו היה אורפאוס.
אדם: אורפאוס?
האשה של האור: כן.
האדם: (מצטחק) אני לא שר.
האשה של האור: לא?
האדם: אני מזייף נורא.
האשה של האור: תוציא אותי מכאן.
האדם: מה שמך?
האשה של האור: (מצטחקת) אוירידיקה.
(הוא נושק לה על מצחה)
האדם: אני אוציא אותך מכאן.
(הם מתחבקים)
חכי לי כאן. אני תכף חוזר.
האשה של האור: (בחרדה) אל תלך. אני מבקשת ממך. אני פוחדת.
האדם: אני מוכרח להוציא את אשתי. (מחייך) אני אורפאוס עם שתי אוירידיקה.
האשה של האור: אני לא יכולה להשאר כאן לבד. אני מתחננת. אל תלך.
האדם: אני לא יכול לא ללכת.
האשה של האור: אני לא אהיה כאן כשתחזור.
האדם: את תהיי. אני אחזור מהר. (הוא פונה לצאת, עוצר, פונה אליה) מה סוף הסיפור?
האשה של האור: איזה סיפור?
האדם: אורפאוס?
האשה של האור: הוא הביט אחורה.
האדם: ואוירידיקה?
האשה של האור: מתה.
האדם: אני לא אורפאוס. (יוצא)