תמונה ארבע עשר
(ברגע שהוא פונה, נכנסת האשה של האור)
האשה של האור: מה עשיתי לך?!
האדם: מי את?
האשה של האור: מי הדליק עלי אור?
האדם: מה זה? מה אור?
האשה של האור: למה הדלקתם עלי אור?
האדם: לא הדלקתי שום אור.
האשה של האור: אתה שחקן.
האדם: לא.
האשה של האור: (צוחקת) לא…
האדם: את שחקנית?
האשה של האור: לא, לא לא!!!
האדם: (לקהל) בית משוגעים. (לתוך הבמה) מרים! (לאשה של האור) ראית שלושה אנשים?
האשה של האור: שלושה? לא. אחד וחצי.
האדם: כמה?
האשה של האור: אתה לא שחקן?
האדם: אני מחפש את אשתי.
האשה של האור: היא שחקנית?
האדם: אין פה שחקנים. בכלל.
האשה של האור: אז מה אתם עושים פה?
האדם: פיקניק.
האשה של האור: (כמו סוד) יש לך מברג?
האדם: מה זה?
האשה של האור: אתם לא הולכים הביתה?
האדם: הולכים.
האשה של האור: מאיפה?
האדם: … מדיזנגוף.
האשה של האור: סגור שם. (לוקחת אותו בזרועו אל דלת הכניסה) סגור כאן.
האדם: סגור?
האשה של האור: אין לך מברג?
האדם: לא.
האשה של האור: אפשר לבוא איתך?
האדם: לאן? אני מחפש את אשתי. (חוזר לבמה, צועק) מרים!
האשה של האור: (מן האולם) אני פוחדת להיות כאן.
האדם: מי את בכלל?
האשה של האור: אני קהל.
האדם: איזה קהל?
האשה של האור: הקהל של ההצגה הזאת.
האדם: איזה הצגה? באיזה הצגה אנחנו בכלל?
האשה של האור: אני לא יודעת. (מתקרבת לבמה) תוציא אותי מכאן, אני מבקשת ממך. אני לא יכולה להיות כאן יותר, בחושך הזה. אני מוכרחה אויר. תוציא אותי מכאן.
האדם: איך אני אוציא אותך?
האשה של האור: המקום הזה מלא מפלצות. כולם שחקנים. תהרוג אותם.
האדם: איזה מפלצות? איפה שחקנים?
האשה של האור: כולם שחקנים. כולם הצגה.
האדם: איזה הצגה?