תמונה עשירית
גבר 1: (יוצא מן הבמה) אפשר לעזור לך, גברתי?
האשה של האור: (בקוצר רוח) הדלת הזאת נעולה.
גבר 1: אני יודע
האשה של האור: אל תדבר אלי בטון הזה, שמעת. אתה לא מרמה כאן אף אחד. אתה שחקן.
גבר 1: אני עורך דין.
האשה של האור: כמו שהתחת שלי עורך דין. תפתח את הדלת הזאת מיד.
גבר 1: (נגש לדלת, מנסה לפתוח) סגור.
האשה של האור: מה אתה אומר?
גבר 1: השאלה אם החליפו את המנעול.
האשה של האור: מה זה.
גבר 1: החליפו את המנעול?
האשה של האור: (לקהל) תגידו, אתם לא מתביישים לשבת ככה, כמו אני לא יודעת מה. אין כאן אף גבר באולם הזה?
גבר 2: (נכנס מן הבמה) אפשר לעזור?
האשה של האור: אתה גבר?!
גבר 2: עורך דין.
האשה של האור: לך ממני. תסתלקו ממני. (פונה לעבר הבמה, מוציאה מתיקה מיכל קטן של גז מדמיע)
גבר 2: (לגבר 1) מה המצב הנפשי שלה?
גבר 1: לא שקט, בהחלט לא שקט.
גבר 2: הטוב ביותר היה להזמין רופא. (לקהל) אולי יש רופא באולם?
גבר 3: (יוצא מן הבמה) אפשר לעזור?
גבר 1: צריך לתת לה משהו להרגעה.
גבר 3: (לאשה) כמה זה שתיים ועוד שתיים?
האשה של האור: שלושים.
גבר 3: לא מדוייק. ארבע ועוד ארבע.
האשה של האור: שלושים.
גבר 3: (מתקרב אליה) שמונה ועוד שמונה?
האשה של האור: שלושים שקל כרטיס ועושים צחוק מכולכם. לשבת שעתיים בחור המסריח הזה, והפוחלצים האלה אפילו לא נותנים לישון, ואף אחד לא אומר מילה. (לגבר 2) תגיד לי, אתה באמת חושב שמישהו כאן מאמין לכם?
גבר 3: סליחה?
(היא מתיזה לפרצופו מן המיכל. הוא נופל בנאקה איומה)
האשה של האור: (לגבר 1) אתה באמת חושב שמישהו כאן מאמין לכל הסיפור הזה? אתם באמת חושבים שמישהו משלה את עצמו שכל מה שמתרחש כאן הוא אמיתי? אמרתי לך – אתה עורך דין כמו שהתחת שלי עורך דין.
גבר 1: גברתי, כיוון שאני לא מכיר את התחת שלך, קשה לי להביע דעה משפטית. מה שנוגע אלי אני בוגר הפקולטה למשפטים של…
האשה של האור: של התחת שלי.
גבר 1: (לגבר 2) מה זה כל הזמן עם התחת שלה. (לאשה) של אוניברסיטת תל אביב.
גבר 2: אולי פשוט תראה לה אסמכתא…
גבר 1: אין לי אסמכתא.
גבר 2: אין לך אסמכתא?
גבר 1: כאן אין לי.
גבר 2: כאן אין לך?
גבר 1: כאן אין לי.
גבר 2: איפה יש לך?
גבר 1: בבית.
גבר 2: בבית?
גבר 1: בבית.
גבר 2: תשמע, מבחינתה היא צודקת. היית צריך להראות לה תעודה. בצדק הגברת יכולה לחשוב שאתה מתחזה.
האשה של האור: (לגבר 2) תגיד.
גבר 2: כן, בבקשה…
האשה של האור: זאת פאה נוכרית?
גבר 2: סליחה?
האשה של האור: זאת פאה נכרית? (מנסה לתלוש את שערו)
גבר 2: (צועק מכאבים) אאההה… א חוש שרמוטה – אני אקרע אותה (מבקש להתנפל עליה, גבר 1 עוצר בעדו)
האשה של האור: שחקנים! שלושתכם שחקנים! ואני רוצה עכשיו, מיד, שתפתחו את הדלת הזאת כדי שאני אוכל להסתלק מפה. נמאס לי מכולכם. (מבחינה בקהל המביט בה) מה אתם מסתכלים עלי? רגע אחד… (בחיוך מטורף) אתם לא חושבים שגם אני שחקנית. או לא! רגע, אתם… אתם לא מאמינים לי? אתם חושבים שגם אני מההצגה. אני לא מההצגה. הם שחקנים. אני לא. אני רוצה הביתה. מה אתם מסתכלים עלי? אתם לא מאמינים? (מושכת בשערה) תראו, זה לא פאה. זה השיער שלי, זה הגוף שלי. (מפשילה שמלתה, חושפת את חזה) זה אני, תראו. זה אני. אני לא משחקת. אני אומרת לכם, זה אני. (ביאוש) אמא… אתם משוגעים, כולכם. רוצחים. אתם שחקנים. כולכם שחקנים. כולכם מהתאטרון. רק אני כאן קהל. אמא… (נמלטת בריצה אל תוך הבמה)