תמונה 6
(שרה נעצרת. אביתר, בן חמישים, נכנס)
אביתר: (בחיוך) לא מתחבאים?
(יוצא. שרה פונה לצאת, היא מבחינה במישהו מתקרב, עוצרת לרגע. פונה במהירות ויוצאת. מיכאל, בן חמישים, נכנס. הו מתקרב לקדמת הבמה, מתכופף, מרים מעט אדמה ועלים בידיו. מאחור נשמעת שירת ילדים:
“חיל פרשים אנו,
אף על פי שאין סוסים לנו…”
השירה נפסקת, אביתר נכנס בריצה)
אביתר: אחת שתיים שלוש חדג’י.
(מבחין במיכאל)
מיכאל?
חדג’י: ידעתי שאסור לי לצאת…
(מבחין במיכאל)
אני לא מאמין!
מיכאל: שלום!
חדג’י: איך אני שמח שהגעת.
אביתר: מתי חזרת?
מיכאל: בתחילת השבוע.
(צוקרמן נכנס בריצה)
צוקרמן: חת שתיים שלוש, אביתר. (לחדג’י) הצלתי אותך. (מבחין במיכאל) או הא!
מיכאל: שלום.
צוקרמן: אני מכיר כאן מישהו שמאד ישמח לראות אותך.
מיכאל: מה שלומו?
צוקרמן: נדבר על זה אחר כך. שמע, כל כך טוב שבאת!
חדג’י: לא השתנית בכלל אבל משהו בך השתנה.
אביתר: אתה רוצה להצטרף למשחק?
מיכאל: לא תודה, זה לא בשבילי. תמשיכו ואני אחכה לכם פה.
(שהייה קצרה)
אביתר: טוב, אני ממשיך.
(פונה לצאת)
חדג’י: נתראה אחרי המשחק.
מיכאל: בטח.
(חדג’י ואביתר יוצאים)
מיכאל: אתה מטפל בו?
צוקרמן: לא נשאר עוד הרבה זמן.
(שהייה)
מיכאל: אני אחכה לו כאן.
צוקרמן: מצויין. להתראות אחר כך.
(יוצא. שרה נכנסת)
שרה: (נרגשת) חשבנו שלא תבוא.
מיכאל: באתי לראות את כוכבא.
(שהייה)
מה שלומך?
שרה: יותר טוב.
מיכאל: וישראל? אתם יחד?
שרה: (בחיוך) כן.
(מתחבקים)
מיכאל: כמה שנים עברו, כמעט עשרים?
כמה שנים עברו? כמעט עשרים? זה לא עזב אותי אפילו יום אחד. אני לא סולח לעצמי.
שרה: (דומעת) זאת לא היתה אשמתך.
מיכאל: בואי, נשב לנו איפשהו.
(יוצאים)
Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30