Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/.htaccess): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 60

Warning: fwrite() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 62

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 63

Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/index.html): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 67

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 68

Warning: chmod(): No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 69
אותלו – טקסט המחזה – Page 8 – מיכאל גורביץ'
מחזאי ובמאי

 

תמונה 2

 

                       (אותו מקום, נכנסים יאגו ואותלו)

יאגו:              …ככה זה, מוסר נשות ונציה. ואתה- מה אתה חושב על זה?

אותלו:           חושב על זה, יאגו?

יאגו:              זה נראה לך, להתנשק בחשאי?

אותלו:           זה חטא!..

יאגו:              או לשכב עירומה במיטה עם ידיד, שעה, אולי יותר, בלי כוונה רעה?

אותלו:           עירומה במיטה? בלי כוונה רעה?

יאגו:              אבל אם אני נותן מטפחת לאישתי-

אותלו:           מה אז?

יאגו:              מה אז? זה שלה, כבודך, ומכיוון שזה שלה,

                       היא יכולה, אני חושב, להעניק אותה לכל אדם.

אותלו:           גם הכבוד שלה- שלה; מותר לה גם לתת את זה?

יאגו:              כבוד זה מין מהות שלא רואים;

                       יש הרבה נשות כבוד שאין להן כבוד בכלל. אבל בקשר למטפחת-

אותלו:           שמיים! בשמחה הייתי כבר שוכח!

                       אתה אמרת- זה עולה עכשיו בזיכרון שלי,

                       כמו שעורב עולה על בית שנפגע ממגיפה- ומבשר רעות!

                       אמרת שהמטפחת שלי אצלו.

יאגו:              אמרתי, כן, אז מה?

אותלו:           זה לא כל כך טוב, לא טוב.

יאגו:              מה, ואם הייתי אומר שראיתי אותו עושה לך- רע?

                       או ששמעתי אותו אומר-

אותלו:           הוא אמר משהו?

יאגו:              אמר, הוד מעלתך, אבל אתה יכול להיות בטוח:

                       הוא לא אמר יותר ממה שיוכל להכחיש.

אותלו:           מה אמר?

יאגו:              מה אמר? אמר שעשה… מה שעשה…

אותלו:           מה? מה?

יאגו:              שכב.

אותלו:           איתה?

יאגו:              איתה, עליה, איך שתרצה.

אותלו:           שכב איתה?… שכב עליה?… שכב, אני אמות, זה מעורר בי בחילה!… מטפחת!… ש י ת ו ו ד ה !… מטפחת! שיתוודה וייתלה!… לא, לא! שקודם ייתלה, אחר כך יתוודה!… כל הגוף שלי רועד!.. תביט! תביט בשמיים!… קרובה כאן סערה שחורה!… עלי, עלי!… וזה סימן שככה זה… זה לא מילים עושות לי טלטלה כזאת… לכלוך! אף מול אף… אוזניים.. שפתיים…לא, לא!…שיתוודה!…מטפחת!… שדים, שדים!..

 

                       (הוא נופל)

 

יאגו:              פשוט בכל הגוף שלו, רעל שלי, פשוט! כך נלכד כל פתי מאמין…

                       (לאותלו) מה קרה, הוד מעלתך?…הוד מעלתך, הקשב- לי!… אותלו!

 

                       (נכנס קאסיו)

 

קאסיו:          מה קרה?

יאגו:              הוד מעלתו קיבל התקף של מחלת הנפילה, התקף שני- אחד היה אתמול.

קאסיו:          שפשף את הרקות שלו.

יאגו:              לא, סבלנות, העילפון הזה יחלוף אם רק נניח לו בשקט;

                       אם לא, הפה שלו מקציף, הוא פורץ בשיגעון פראי; תביט, הוא זז.

                       אנא, הסתלק מכאן לרגע, הוא יתאושש מיד; כשהוא ילך, ארצה מאוד לחטוף איתך מילה בעניין מאוד חשוב.

                       (יוצא קאסיו)

                       מה שלומך, גנרל? לא נפגע לך הראש?

אותלו:           אתה לועג לי?

יאגו:              אני? לך? לועג? אלוהים ישמור! הלוואי היית מקבל את הגורל שלך כמו גבר!

אותלו:           גבר עם קרניים זה חיה רעה.

יאגו:              אם זה ככה, יש בעיר הזאת הרבה חיות רעות.

אותלו:           הוא התוודה?

יאגו:              אדוני הטוב, היה גבר, תכניס לך לראש שכל בחור שרק נשא אישה, מושך איתך בעול הזה; יש מיליונים- והם חיים!-

                       שמדי לילה ישנים במיטות לא שלהם בלבד

                       ומעיזים להישבע שבמיטה רק שלהם!… המקרה שלך מוצלח יותר;

                       הרי זה שיא לגלוג של השטן; בתוך מיטת- כלולות בוטחת,

                       ללקק זונה- ולדמיין שהיא קדושה. לא- לא! למד אותי אתה!

                       ואם אני יודע מה אני, אני יודע מה שהיא תהיה.

אותלו:           אתה חכם.

יאגו:              עמוד לרגע כאן בצד, רסן את עצמך, אבל הקשב בסבלנות:

                       רק עכשיו כששכבת כאן, וכה טרוף מרוב יגון-

                       רגש לא הולם כלל איש כמוך- הופיע קאסיו-

אותלו:             קאסיו!…

יאגו:              סילקתי אותו מכאן; מרחתי לו תירוץ על ההתקף שלך.

                       אבל ביקשתי שישוב מהר, וידבר איתי כאן; אז לך תסתתר;

                       כי אני אוציא ממנו את הסיפור כולו,

                       איפה, איך, מתי, ממתי וכמה פעמים

                       הוא בא, ועוד יבוא, להתפתל עם אשתך;

אותלו:           די!

יאגו:              אני אומר לך, שים- לב אל הפנים שלו; וסבלנות.

אותלו:           אתה שומע, יאגו? אתה תמצא אצלי גם סבלנות וגם הרבה עורמה, אבל- אתה שומע? גם דם, הרבה דם.

יאגו:              אין בזה שום פגם. אבל בזמן, הכל בזמן. אתה תועיל להסתלק?

                       (אותלו מסתלק)

                       עכשיו אחקור את קאסיו מה עם ביאנקה, זנזונת שמוכרת בשרים,

                       בכדי לקנות שמלה ולחם; היא נדבקה אל קאסיו; וגם נדבקה במגיפה של הזונות; היא מרמה רבים, ומרומה בידי אחד.

                       (נכנס קאסיו)

                       (לקאסיו) ומה שלומך, מישנה?

קאסיו:          רע מתמיד; הוסיפו לי דרגה שחסרונה הורג אותי.

יאגו:              אל תרפה מדזדמונה, והדרגה בביטחון שלך.

                       לומר לך? אם העניין שלך היה תלוי בביאנקה,

                       באיזו מהירות היית משגשג!

קאסיו:          (צוחק) הבהמה הזאת!

אותלו:           (בצד) הוא כבר צוחק!

יאגו:              לא היכרתי אף אישה שכל כך אוהבת גבר.

קאסיו:          זנזונת! כן, נדמה לי, כן, היא מאוהבת בי.

יאגו:              היא מוציאה שמועות שאתה עומד להתחתן איתה…

קאסיו:          (צוחק) הה, הה, הה!

                       אני? להתחתן? איתה? מה, עם זונה?

                       עשה טובה; אל תחשוב שיש לי שכל משובש כל כך!… הה, הה, הה!

אותלו:           (בצד) כך, כך, כך, כך; צוחק מי שצוחק בסוף.

יאגו:              שכה אחיה, השמועה אומרת שאתה גם תתחתן איתה.

קאסיו:          אתה אומר אמת?…

יאגו:              אני נבל גדול אם לא.

קאסיו:          זאת שמועה שהקופה הפיצה בעצמה; היא משוכנעת שאני אתחתן איתה, מתוך אהבה וחנופה שלה, לא מתוך הבטחה שלי. היא רודפת אחרי לכל מקום, שכך יהיה לי רע, נופלת לי על הצוואר-

אותלו:          (בצד) וצועקת “קאסיו, קאסיו היקר”!

קאסיו:          נתלית לה, מתרפקת, ובוכה עליי; הה, הה, הה!

אותלו:          (בצד) עכשיו הוא מספר לו איך קטפה אותו לחדר המיטות שלי.

קאסיו:          לא- לא! אני מוכרח להיפטר ממנה.

יאגו:              ותביטו מי שבא!

קאסיו:          זונה בעור חולדה! ועוד עם בושם!

                       (נכנסת ביאנקה)

                       מה זה כל הרדיפה הזאת אחרי?

ביאנקה:       שהשטן עם אמא שלו ירדפו אותך! מה זה  המטפחת שנתת לי? הייתי מטומטמת כהוגן שלקחתי אותה; אני צריכה להעתיק רקמה שלמה, רקמה מאוד מוצלחת, בחיי, שאתה מוצא בחדר המיטות שלך, ולא יודע בכלל מי השאיר אותה שם! זאת מזכרת של זנזונת! קח, תן אותה לבת- כלבה שלך, איפה שהיא לא! אני לא אעתיק אותה וזהו!

קאסיו:          מה זה, ביאנקה מתוקה שלי, מה קרה לך, מה קרה?

אותלו:          (בצד) אלוהים, זאת המטפחת שלי!

ביאנקה:       אם תבוא הלילה לאכול איתי, בוא, ואם לא תבוא, אל תבוא עוד לעולם!

 

                       (יוצאת)

 

יאגו:              אחריה, אחריה!

 

                       (קאסיו מתחיל לצאת וחוזר)

 

יאגו:              לך- לך, אף מילה.

 

                       (קאסיו יוצא)

אותלו:          (מתקדם לעבר יאגו) איך אני רוצח את האיש הזה?

יאגו:              ראית איך צחק לחטא שהוא חטא?

אותלו:          יאגו, יאגו!

יאגו:              וראית את המטפחת?

אותלו:          היא הייתה שלי?

יאגו:              שלך, וככה הוא מוקיר את האישה המטופשת אשתך! היא נתנה את המטפחת לו, והוא נתן אותה לבת זונה שלו!…

אותלו:          הייתי רוצח אותו תשע שנים רצופות! אישה נאה, אישה יפה, אישה מתוקה!

יאגו:              לא, את זה אתה מוכרח לשכוח.

אותלו:          שתירקב, ושתמות, ותקולל הלילה, כי היא לא תחיה! הלב שלי

                       עכשיו הוא אבן; אני מכה בו, והוא מכאיב ליד שלי; אלוהים!

                       אוההה, יצור מתוק ממנה לא נברא עוד בעולם כולו!…

יאגו:              לא- לא, אסור לך לחשוב כך.

אותלו:          שתלך לעזאזל, אני אומר רק מה שהיא! אבל כמה חבל, יאגו! אוההה יאגו, כמה חבל, יאגו! כמה יפה היד שלה כשהיא רוקמת, כמה יפה קולה- הלא היא יכולה בשירתה גם לגרש פראות מדב זועם!

יאגו:              אם אתה עוד מתרפק על הזוהמה שלה, תן לה יד חופשית להזדהם!

אותלו:           תשיג לי איזה רעל, יאגו, עוד הלילה; אני לא אדבר איתה, אולי היופי והגוף שלה שוב יתישו לי את הבינה; עוד הלילה, יאגו.

יאגו:              לא, לא עם רעל, הוד מעלתך, חנוק אותה, ובמיטה שלה, אותה מיטה שהיא טינפה.

אותלו:           טוב- מאוד, טוב- מאוד! הצדק בדבר הזה נראה לי; טוב מאוד!

יאגו:              ובקשר לקאסיו, תן לי לטפל בו; תשמע ממני בחצות.

אותלו:           כן, מצויין מאוד!

                       (נשמעת תרועת חצוצרה מבחוץ)

                       מה החצוצרה הזאת?

יאגו:              משהו מונציה, אני בטוח.

                       (נכנסים לודוביקו, דזדמונה וניצבים)

                       זה לודוביקו, ותביט: אשתך איתו

לודוביקו:      ישמור האל את מעלת הגנרל!

אותלו:           תודה… מכל הלב…אני מודה, אדון…

לודוביקו:      הדוכס וכל הסנטורים של ונציה מברכים אותך.

                       (נותן לו מכתב)

אותלו:           אני עפר תחת כפות רגלם.

                       (פותח את המכתב וקורא)

דזדמונה:      ומה חדש, בן דוד יקר, לודוביקו?

יאגו:              אני מאוד שמח לראות אותך, אדוני…ברוך הבא לקפריסין!

לודוביקו:      אני מודה לך; ומה שלום קאסיו, המישנה שלנו?

יאגו:              חי.

דזדמונה:      בן- דוד יקר, בינו ובין אישי פרץ ריב מכוער;

                       אבל אתה תביא הכל על מקומו.

אותלו:           את בטוחה?

דזדמונה:      אישי?

אותלו:           (קורא) “ואת זה תוציא לפועל כפי שייראה לך…”

לודוביקו:      יש חילוקי דעות בין בעלך ובין קאסיו?

דזדמונה:      חילוקי דעות מאוד לא נעימים; הייתי עושה הרבה

                       לפייס בניהם, בגלל האהבה שלי לקאסיו.

אותלו:           שאני אמות!

דזדמונה:      אישי?

אותלו:           את יצאת מדעתך?

דזדמונה:      הוא כועס…

לודוביקו:      אולי רק המכתב הסעיר אותו; כי, נדמה לי, מצווים עליו לשוב

                       הביתה, ולמנות את קאסיו במקומו.

דזדמונה:      לומר את האמת, אני מאוד שמחה.

אותלו:           שמחה!

דזדמונה:      אישי?

אותלו:           אני שמח לגלות שהשתגעת.

דזדמונה:      למה זה, אותלו שלי?

אותלו:           שטן!

 

                       (הוא מכה אותה)

דזדמונה:      זה לא הגיע לי.

לודוביקו:      כבודך, לזה לא יאמינו בונציה, אפילו אשבע שאני ראיתי זאת

                       במו- עיני; בקש סליחה ממנה, היא בוכה.

אותלו:           שטן! שטן! אם הייתה הארץ מזדווגת עם דמעות- אישה,

                       כל טיפה שהיא זולגת הייתה הופכת לתנין!…

                       תיעלמי מן העיניים שלי!

דזדמונה:      לא אשאר ולא אפגע בך.

                       (היא פונה לצאת)

 

לודוביקו:      אני מבקש מהוד מעלתך, קרא לה חזרה.

אותלו:           גברת!

דזדמונה:      אישי?

אותלו:           מה יש לך לומר לה, אדוני?

לודוביקו:      לי, הוד מעלתך?

אותלו:           לך, לך!…ביקשת שאקרא לה חזרה;

                       אדון, היא יכולה לחזור, ולחזר, ושוב ללכת לשרך לה דרך,

                       ושוב להתחזר, והיא גם יכולה לבכות, אדון, לבכות;

                       והיא גם צייתנית, כמו שאתה אומר, כן, צייתנית;

                       תמיד אומרת כן- תמשיכי את לזלוג דמעות!…

                       ובעניין זה, אדוני, איך היא יודעת לזייף כך רגשות!

                       כאן מצווים עלי- את הסתלקי, אשלח לקרוא לך בקרוב…

                       אדוני, אני מציית לפקודה, אשוב לונציה…ואת, קדימה!

                       (דזדמונה יוצאת)

                       קאסיו ימלא את מקומי; והלילה, אדוני, מאוד אני מבקש;

                       נסעד ביחד; וברוך הבא לקפריסין! תיישים וקופים!

 

                       (הוא יוצא)

 

לודוביקו:      זה השחור הנאצל, שהסנט כולו קורא לו כל- יכול?

יאגו:              הוא השתנה מאוד.

לודוביקו:      מה זה, להכות את אשתו?

יאגו:              לא, זה לא היה יפה. אבל הלוואי שזה היה הכי גרוע!

לודוביקו:      ככה הוא תמיד? ואולי המכתבים הסעירו את דמו?

יאגו:              נורא, נורא! זה לא ישר מצדי לספר כל מה שראיתי ושמעתי. אתה תראה אותו. המעשים שלו יעידו. לך אחריו, תביט איך הוא ממשיך.

 

                       (הם יוצאים)

  

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12