Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/.htaccess): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 60

Warning: fwrite() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 62

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 63

Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/index.html): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 67

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 68

Warning: chmod(): No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 69
אותלו – טקסט המחזה – Page 2 – מיכאל גורביץ'
מחזאי ובמאי

 

מערכה ראשונה

תמונה 1

(ונציה. רחוב, נכנסים יאגו ורודריגו)

רודריגו:          לא- לא! אל תוסיף מילה! גם ככה רע לי,

שאתה, יאגו, שהארנק שלי היה פתוח לפניך כאילו הוא שלך,

ואתה ידעת על זה.

יאגו:               שאני אמות; האיש חרש!

                        אם בחיים שלי אני חלמתי על דבר כזה- תירק עלי!

רודריגו:          אמרת לי שאתה שונא אותו.

יאגו:               שונא, שונא, הרוג אותי אם לא; שלושה מנכבדי העיר

פנו אליו אישית שימנה אותי מישנה לו, התחננו אליו,

ואני- חי נשמת אדם!- אני יודע מה אני שווה,

אני יודע שמינוי כזה מגיע לי ושאני ראוי לו.

                        רק השחור הזה, לא הקשיב כמעט.

“כן, כן”, אמר להם, “אבל אני את המישנה שלי בחרתי כבר”.

בחר!… ומי זה הנבחר הזה?

לא תאמין, לבלר דגול, אחד קאסיו, מפירנצה,

שכל אישה יפה גורמת לו אובדן חושים.

הבחור הזה עוד לא הוציא לקרב אפילו מחלקה!

אבל הוא נבחר!

ואני, שכבר הוכחתי לשחור מה ומי אני,

ברודוס, בקפריסין ובהמון שדות- קטל אחרים,

בי הוא בועט לטובתו של מן רואה- חשבון!…

אני- שליש!… וזה- מישנה!…

רודריגו:          שכה אחיה, הייתי מעדיף להיות תליין שלו.

יאגו:               עכשיו תשפוט בעצמך, רודריגו, אם אני אוהב את השחור.

רודריגו:          אני לא הייתי משלים עם תפקיד שליש.

יאגו:               לא?…תירגע, אני משלים, ועל זה אשלם לו: פי שלוש!…

רודריגו:          לא הבנתי.

יאגו:               לא כל אחד יכול להיות אדון, נכון, אבל-

                        לא לכל אדון צריך לתת שירות מכל הלב… אתה רודריגו, לא?

רודריגו:          (אינו תופש) כן…

 

יאגו:               אם הייתי השחור, לא הייתי יאגו;

בשירותו, אני אתן שירות רק לעצמי,

ואלוהים עדי שאין בי שום חובה או אהבה אליו,

אבל אני אציג חובה ואהבה אליו- למטרות שלי.

מפני שאם המעשים שלי יראו בראש- חוצות

את פני הלב שלי כמו שהם,

יותר טוב שאמרח- מהר מאוד!- את כל הלב הזה על השרוול שלי ויבואו יונים לנקר בו: אני לא מה שאני.

רודריגו:          גורל מזהיר צפוי לתפוח השפתיים- אם הוא יוכל להתגבר על זה!

יאגו:               תקרא לאבא שלה, תעיר אותו! תסית אותו! אותו וכל המשפחה שלה! תכריז על זה ברחוב! תרעיל את השמחה של השחור…

                        נדמה לו שהוא חי בתוך אקלים נעים- תן לו מגיפת זבובים!…

רודריגו:          זה הבית של אביה, ואני אצעק.

יאגו:               צעק, ושים דגש על בהלה, וצווח זוועה!

רודריגו:          (צועק) ברבנציו! כבוד מעלתך, ברבנציו!

יאגו:               תתעורר, ברבנציו! גנבים, גנבים, גנבים!

                        הבית שלך, הבת שלך, כל הרכוש שלך!

                        (ברבנציו מופיע בחלון)

ברבנציו:         מה זה הצרחות הנוראות האלה?

יאגו:               כל הדלתות נעולות?

ברבנציו:         למה? למה אתם שואלים?

יאגו:               למה! לכל השדים, אדון, שודדים אותך!

                        ממש ברגע זה, פר שחור זקן

מזדווג עם הכבשה הלבנה שלך, תקום, תקום!

תעיר עם פעמון את כל האזרחים הנוחרים-

                        אחרת השטן יעשה ממך סבא.

ברבנציו:         מה זה? אתם מטורפים?

רודריגו:          כבוד מעלתך, אתה לא מכיר את הקול שלי?

ברבנציו:         לא, לא מכיר! מי אתה?

רודריגו:          אני רודריגו-

ברבנציו:         אז לך ואל תשוב, רודריגו! אמרתי לך לא- פעם, אל תתרוצץ לי כאן, על יד הבית; הבת שלי לא בשבילך.

רודריגו:          אדוני, אדוני, אדוני-

ברבנציו:         ומה הסיפור הזה על שוד? אנחנו בונציה!

רודריגו:          אני בא אליך בלב טהור-

יאגו:              לכל הרוחות, אדוני,

                       אנחנו כאן עושים לך טובה, ואתה חושב אותנו לפושעים!…

                       טוב מאוד! אז אתה תראה סוס- פרא ערבי מרביע את הבת שלך!

                       הנכדים שלך יפטפטו איתך בצהלת- סוסים, יוצאי החלציים שלך יהיו סוסי- מירוץ, וכל המשפחה שלך- סייחים.

ברבנציו:       איזה מין שרץ מופקר אתה?

יאגו:              אני מין שרץ, אדוני, שבא לומר לך, שהבת שלך והשחור,

                       ברגע זה, מודבקים כמו מין מפלצת שני- צבעים.

ברבנציו:       אתה מנוול.

יאגו:              אתה… סנטור.

ברבנציו:       אתה, רודריגו, תשלם על זה!

רודריגו:        דזדמונה, אדוני, הבת שלך, שאין יפה כמוה, מרדה בך,

                       והיא מובלת בשעה דלוחה זו שהיא לא יום ולא לילה

                       אל החיבוק הגס של שחור שטוף- זימה!…

ברבנציו:       זה שקר גס!

רודריגו:        תוכל להירגע מייד, אם תמצא אותה בבית.

ברבנציו:       תדליקו אש! תנו לי אור, הזעיקו את האנשים שלי!

                       (לעצמו) אני חלמתי מן חלום כזה..

                       בתי והשחור… אם זה נכון…

                       (צועק) אור, אומרים לכם! אור!

                       (הוא נעלם)

 

יאגו:              להתראות, אני מוכרח להסתלק;

                       אם אני נשאר הם יזמנו אותי לתת עדות נגד השחור,

                       ולהעיד עכשיו נגדו- אפילו שאני שונא אותו כמו את ייסורי הגיהינום!- נדמה לי שזה לא בריא, לא לי, ולא למעמד שלי.

                       אני מכיר את המדינה הזאת! המלחמה בקפריסין כבר משתוללת, ואין להם מצביא אחר עם שיעור קומה כמוהו.

 

(יוצא)

(נכנס ברבנציו ואתו משרתים עם לפידים)

ברבנציו:       היא איננה.

                       איפה ראית אותה, רודריגו? עם השחור, אתה בטוח?

                       איך ידעת שזו היא? (צועק) הוסיפו לי כאן אור!

                       (לרודריגו) הם נשואים, אתה חושב?

רודריגו:        כן, אני חושב שכן.

ברבנציו:       אלוהים אדירים, איך יצאה מכאן? בתי, דם מדמי, בוגדת!

                       לא, לא, זה כישוף… לא קראת על כשפים בהם מחללים את

                       תום- הנעורים?

רודריגו:        קראתי, אדוני.

ברבנציו:       הלוואי הייתה שלך!

רודריגו:        כן, הלוואי…

ברבנציו:       אתה יודע איפה נוכל לתפוס אותה? אותה עם השחור?

רודריגו:        בוא איתי.

                       (יוצאים)

  

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12