Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/.htaccess): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 60

Warning: fwrite() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 62

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 63

Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/index.html): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 67

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 68

Warning: chmod(): No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 69
מים רבים – Page 8 – מיכאל גורביץ'
מחזאי ובמאי

תמונה שביעית: השבעה

 

(חדר סלון של משפחת לזורוביץ’. אולי תמונה של המנוח תלויה על הקיר.

מספר אנשים יושבים, משוחחים. מני לזורוביץ’ יושב ביניהם. אישתו, רחל

עוברת בין כולם עם מגש אוכל. אווירה כבדה. מני פורץ מדי פעם  בבכי)

רחל: מני, אתה רוצה קפה?

מני: שתיתי מספיק…

אורח א: יום אחד אתה פה, למחרת –איננו.

עדינה: נכון מאד.

(נכנס זוג חברים, אתי וחיים,  מביטים סביבם במבוכה)

אתי: שלום…

חיים: שלום…

(עדינה רומזת לו והוא חוזר לארשת האבל)

רחל: (למני) חיים ואתי באו.

מני: (טראגי) אתילה!

(מתחבקים)

אתי: כל כך עצוב לי…

מני:  תודה שבאתם…

אתי:  כל כך הצטערתי לשמוע.

חיים: בן כמה הוא היה?

רחל: תשעים ושבע.

חיים ואתי: אייייי.

רחל: (מחבקת את חיים)  מאד חשוב למני שבאתם.

(החברים סיימו את החיבוקים, מתיישבים)

אתי: איך זה קרה?

מני: ישב מול הטלוויזיה, שלח יד לקחת את השלט, רצה לראות פספוסים ומת.

שבו, שבו…

אורח ב: הגוף זה מכונה. כשהוא נגמר אז הוא נגמר.

עדינה: כל כך נכון.

אורח ג: מהעולם הזה- אף אחד עוד לא יצא חי. (לוחץ יד לחיים) מה נשמע חיים?!

מני: תכננו לנסוע לבוקרשט בקיץ… לראות את הבית איפה שגדל…

חיים: אתה מתכנן משהו והופ…  אי אפשר לדעת כלום.

מני: היה צריך להיות לו יום הולדת שבוע הבא –  (מוציא מכתב מהכיס) כתבתי לו כרטיס ברכה… לא הספקתי לתת לו… (קם) אני בחדר שינה רגע… (יוצא מהחדר בהליכה מאופקת. לפתע נשמעים חבטות, ריסוק זכוכית, חפצים נשברים. הרעש מפסיק. מני יוצא רגוע)

מני: אני אשתה קפה. (האיש מהמצבות הגיע?)

רחל: עוד לא.

(רובן וצילה נכנסים, רובן דוחף את כסא הגלגלים עם הזקנה, אחריהם צביקה ורלי)

צילה: (הצידה לבעל) אני לא מכירה פה אף אחד!

רובן: ואני מכיר?! אם אני לא משתין עוד שניה אני מתפוצץ.

צילה: עוד עשרים דקות המוכרים מהטלוויזיה מגיעים!

(הנוכחים מבחינים בהם, מביטים לכיוונם. רחל ניגשת אליהם)

מני: מי אלה?

רחל: תודה שבאתם.

רובן: שלא תדעו עוד צער.

רחל: אתם…?

רובן: רובן וצילה. (רחל מביטה בזקנה) וזאת אמא שלי, חנה.

רחל: (לזקנה) תודה רבה שבאת.

עדינה: רוחל’ה, אני מפנה את הכלים למטבח.

(עדינה יוצאת למטבח)

צביקה: צביקה ורלי. שלא תדעו עוד צער.

רלי: אנחנו משתתפים בצערכם.

( הארבעה והסבתא מתמקמים. שהייה. מני פונה ומביט בארבעה. הם אינם זזים.

לחדר נכנסת הנערה הרטובה)

הנערה הרטובה: סליחה…

(רחל מתקרבת  אליה)

רחל: שלום, כל כך יפה מצדך שבאת…

הנערה הרטובה: אולי תוכלו לעזור לי. נכנסתי לים… המים סחפו אותי…  אולי תוכלו לתת לי  משהו ללבוש…

רחל: אני נורא מצטערת..

הנערה הרטובה: עד מחר…

רחל: עוד לא הספקתי להוריד את בגדי הקיץ…

הנערה הרטובה:  או כמה שקלים, לנסיעה…

(דממה. כולם מביטים בנערה הרטובה)

אורח א’: (קם לעזרתם) תסלחי לי, יושבים פה שבעה!

הנערה הרטובה: אני מוכרחה להגיע הביתה…

אתי: מה שאת מוכרחה זה לצאת מפה! אנשים כאן באבל!

הנערה הרטובה: אני לא יודעת אם האהוב שלי יצא מהמים…

חיים: (נגש אליה והודף אותה החוצה) שלום! היה נעים מאד!

הבעל של עדינה: איזו חוצפה…

(לפתע נשמעת צעקה חדה מהמטבח)

הבעל של עדינה: זאת עדינה!

(כולם מלבד שני הזוגות והסבתא שאינם זזים ממהרים החוצה, חוזרים נושאים את עדינה חסרת ההכרה לסלון, משכיבים אותה על השולחן, היא מתעוררת לאט)

הבעל של עדינה: מה קרה?

רחל: תנו לה לשתות משהו.

(מקרבים אל פיה כוס מים)

עדינה: (בבכי) מי זה?

אורח 1 : מי זה מי?

עדינה: הבחור, שעמד שם.

(אחד מהאורחים ממהר החוצה)

הבעל של עדינה: איזה בחור, עדינל’ה?

עדינה: נכנסתי למטבח עם הכלים, ופתאום אני רואה על יד הכיור, בחור… ערום… מלא מים…

(האורח שיצא, חוזר)

אתי: ערום? לגמרי?

עדינה: לגמרי.

(אתי ורחל רצות החוצה)

אורח 2: איך הוא נראה?

עדינה: אני לא זוכרת… אני לא הסתכלתי לו על הפנים…

(מבוכה מסויימת)

הבעל של עדינה: בואי, שבי, תרגעי, יכול להיות שזאת היתה מן הזיה…

(מוביל אותה לכסא ומושיב אותה. אתי ורחל חוזרות)

אתי: אין שם אף אחד.

רחל: מני, אולי נחפש בדירה…

אורח 3: אני אחפש.

(יוצא.

נכנס איש המצבות)

איש המצבות: שלום… שלא תדעו עוד צער…

רחל: שלום… תודה שבאת…   אתה…?

איש המצבות: (מדבר ברכות, באמפטיה) יהודה פרידמן משיש סטוצ’ינר. (מראה את הקלאסר) באתי להציע לכם מצבה…

(האשה מובילה אותו למני, מתיישב לידו)

אצלנו בשיש סטוצ’ינר אתם מקבלים שירות מקיף, מהתחלה עד הסוף. החל מהוצאת רשיון היציקה במשרדי חברה קדישא ועד לייעוץ והכוונה בבחירת המצבה כולל סוג השיש והפוֹנט. (פותח את הקלסר, מראה למני. רחל ומספר אורחים מצטופפים מאחור כדי לראות) יש לי כאן כמה דוגמאות של העבודות שלנו…

מני:   אני בחדר שינה רגע. (קם ויוצא. נשמע קול ניפוץ חפצים. הנוכחים ממתינים בסבלנות. כעבור מספר שניות מני יוצא, רגוע)

מני:  (לאיש המצבות) כן, אני איתך.

איש המצבות:  בנוגע לסוג השיש – יש לנו שיש חברון, ויש לנו את הגרניט השחור.

מבחינת האותיות…

צביקה: תסלח לי רגע.  אפשר מני?

מני: בטח, בטח.

צביקה: כמה אתה לוקח על כל הדבר הזה?

איש המצבות: שיש חברון יעלה לכם קומפלט עד הקבר שבע עשרה אלף חמש מאות שקל פלוס מינוס, גרניט שחורה, קומפלט עד הקבר, עשרים וארבע  אלף שלוש מאות.

צביקה: כמה?

איש המצבות: עשרים וארבע אלף שלוש מאות.

צביקה: (למני) עזוב אותו. אני מסדר לך גרניט שחורה קומפלט עד הקבר

באלפיים חמש מאות.

(תגובות תדהמה)

איש המצבות: אתה מתעסק במצבות?

צביקה: אני מתעסק במצבות.

איש המצבות: מאיזה חברה אתה?

צביקה: צביקה ורלי מצבות.

איש המצבות: לא שמעתי.

צביקה: מאיפה אתה?

איש המצבות: סטוצ’ינר.

צביקה: לא שמעתי. (למני)

איש המצבות: מר לזרוביץ, אני עושה לך את זה בתשלומים לשנתיים אתה מקבל את כל האבן קומפלט עד הקבר עם שיוף, עם חריטה, עם בליטה לפרחים, עם הובלה, עם הצבה -חמשת אלפים תשע מאות שקל.

צביקה: תשע מאות שקל.

איש המצבות: מה תשע מאות שקל?

צביקה: תשע מאות שקל.

איש המצבות: עם בליטה?

צביקה:  עם בליטה ואפשרות להכניס דגל ביום עצמאות.

(האורחים משתאים)

אורח ג: עדיף לך מני.

אורח א: לקבר של אמא שלי, שלמתי שלושים אלף שקל.

אורחת ג: מה אתה מדבר. על אבא שלי שוכבים עכשיו חמישים ושבע אלף שקל, כי אחותי רצתה שיהיה גם בליטה בשביל הפרחים. רק על הבליטה לקחו חמש אלפים שקל.

רובן:  סליחה…

(כולם מביטים בו)

הנוחיות…?

רחל: החדר השני משמאל.

(רובן יוצא)

צביקה: (למני) סגרנו?

מני: אמרת שמונה מאות?

צביקה: אמרתי תשע מאות.

מני: (שולף כסף)חמש מאות עכשיו ומאתיים אחרי העבודה.

צביקה: (לוקח את הכסף) איתך אני לא עושה עסקים.

מני: אני בחדר השינה.

(יוצא. נשמע קול ניפוץ חפצים. רובן יוצא המום מהחדר, בגדיו קרועים, פניו חבולים)

צילה: מה קרה לך?

רובן: יצאתי מהשרותים, פתאום הוא תפס אותי וזרק אותי על הקיר,  וצעק למה למה…

(מני יוצא רגוע לחלוטין)

מני: רוחל’ה, אפשר קפה?

רחל: עוד מישהו רוצה משהו לשתות?

(כולם מגיבים באחת – “אני תה…” נס עם חלב… אני שחור… יש לכם תה

צמחים…? יש משהו חריף?”)

רחל: אני אשים מים.

רלי: אני אעזור לך.

צביקה: מני,  איפה השרותים?

מני: דלת שנייה משמאל.

(צביקה יוצא)

צילה:  (לרובן) רלי במטבח וצביקה בשירותים!

(רובן תופס את כסא הגלגלים, השניים פונים לצאת)

מני: אתם כבר הולכים?

רובן: אמא שלי לא מרגישה טוב. נבוא מחר.

צילה: (נגשת למני, ומנשקת אותו על הלחיים)  באמת שלא תדעו עוד צער.

(רובן דוחף את כסא הגלגלים וטס החוצה. צילה אחריו)

 

איש המצבות: (למני)  אני יכול להציע לך  דרכים להנציח את שמו של המנוח. מה היה שמו של המנוח?

מני: נורברט לופו ליזרוביץ.

איש המצבות: (שולף חוברת מכיסו) יש לי  את החבילה הפסטורלית, שזה כולל נטיעת עשר עצים באיזור הכרמל… יש החבילה האקדמית –  שזה כולל הקמת קרן מלגות לסטודנטים על שמו של אדון נורברט ז”ל, ומדליה יפה…. אדון נורברט ז”ל נפטר באופן טבעי?

רחל:  פחות או יותר… הוא רצה לראות פספוסים…

איש הנצחה: כי אם לא ויש בלבכם על אופן מותו ניתן להוסיף למדליה את הכיתוב – “השם ייקום דמו”.

מני: כן כן, את זה אני רוצה.

 

(חושך)


 

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22