Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/.htaccess): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 60

Warning: fwrite() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 62

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 63

Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/index.html): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 67

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 68

Warning: chmod(): No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 69
מים רבים – Page 18 – מיכאל גורביץ'
מחזאי ובמאי

תמונה שבע עשרה: בבית ליזרוביץ

 

 

(אתי וחיים, איש המציבות, מני ורחל. מני מנמנם בישיבה, ונראה שחיים ואתי לא מתכוונים ללכת בעתיד הנראה לעין. איש המציבות ממתין שמני יתעורר)

רחל: מה שעה?

איש המצבות: שתיים עשרה וחצי.

רחל: אתם לא עייפים?

אתי: בכלל לא. אנחנו פשוט נושמים נכון.

(שהייה)

חיים: אתם – עושים יוגה?

רחל: לא.

איש המציבות: אני לא.

אתי: אח, אתם לא יודעים מה אתם מפסידים. רוחל’ה, איך את לא עושה יוגה?

רחל: אתם רוצים לשתות עוד משהו?

איש המציבות: אני אשמח לכוס מים. מאד לא נעים לי, רק שאדון מני נרדם ולא סכמנו עוד בעניין ההנצחה.

חיים: את רוצה משהו אתי?

אתי: יש  גזר?

רחל: אני חושבת שכן.

אתי: (לחיים) גם אתה?

חיים: בשמחה.

רחל: (למני) מני, אתה רוצה לשתות משהו?

(מני לא עונה. רחל יוצאת. שהייה)

איש המצבות: הוא ישן עמוק. אומרים שבשינה  רואים דברים שרק המתים רואים. אתם מתל אביב?

אתי: מרמת השרון.

איש המצבות: יש לכם עניין לרכוש לעצמכם אחוזת קבר?

חיים: סליחה?

איש המציבות: מתארגן בית קברות חדש, יפה מאד ברמת השרון. אתם קונים לכם קבר משותף, בתשלומים קטנים,  וזה נוח אחר כך לילדים שלא צריכים להתרוצץ, וגם לזוג יש הרגשה טובה.

(רחל חוזרת עם כוס מים ושני גזרים)

חיים ואתי: (לוקחים את הגזרים) תודה. תודה רבה.

אתי: (לרחל, באירוניה) אדון יהודה הציע לנו עכשיו לרכוש אחוזת קבר.

(לאיש המציבות) בעלי ואני באגודה לחיי נצח.

איש המציבות: מה זה?

חיים: אנחנו לא נמות, כנראה.

איש המציבות: (נבהל מעט) מה זאת אומרת לא תמותו?

חיים: לא נמות זה לא נמות. מה אתה לא מבין? (לרחל) אגב, מי היו האנשים שבאו לבקר עם הזקנה?

איש המציבות: (נבהל) רגע אחד. מה זאת אומרת לא תמותו? הדבר הזה חוקי? מה אתם עושים שם?

אתי: אנחנו עובדים על עצמנו.

איש המציבות: איך?

אתי: קודם כל אתה מקבל המון ויטמינים. מינרלים, הכל טבעי לגמרי. בית- אתה עושה המון סדנאות של מודעות עצמית, של שחרור מכעסים, של רגישות לזולת …

איש המציבות: ולא מתים?

חיים: מה זה לא מתים?! איפה זה כתוב שצריך למות? למה אני צריך למות? כדי שאתה תוכל למכור מציבות, אני צריך למות?

אתי: חיים תנשום.

חיים: (נושם ומיד מתעצבן שוב) לא מתים! אתה חושב שאנשים מתים סתם?

למה שמישהו ימות. מה זה, חוק טבע?

איש המציבות: לא?

חיים: לא. בהחלט לא. להרבה מאד גופים יש אינטרס שאנשים ימותו, ואני, לפחות, לא הולך לשחק להם לידיים. זה הכל. רופאים, יש להם אינטרס שנהיה חולים? כן או לא? בתי חולים יש להם אינטרס שנהיה חולים? כן או לא? בתי קברות.  קברנים. חברה קדישא. אתה יודע כמה  מרויחים עיתונים ממודעות אבל? בקיצור, מדובר באינטרסים כלכליים ותו לא.  ואני לא הולך לשחק להם לידיים. זה הכל.

איש המציבות: אז מה זה, אצלכם באגודה שם לא מתים?

אתי: מתים הרבה הרבה פחות. זה עדיין לא הצלחה של מאה אחוז, אבל האגודה בארצות הברית למשל, הורידה את אחוז התמותה אצלה בכמעט שמונים אחוז.

איש המציבות: יש לכם רשיון לזה? העיריה יודעת מזה?

(החוקר וברטה נכנסים)

חוקר: ערב טוב…

(רחל קמה אליהם)

רחל: אתם…?

חוקר: (לוחץ את ידה של רחל) רב פקד צ’רני, מרחב ירקון, וזאת הסגנית שלי ברטה.

רחל: (לוחצת את ידה של ברטה) נעים מאד. (לחוקר) אבל כולם כבר הלכו.

חוקר: התקשרתם ודיווחתם על… (מוציא פתק) נער ערום שחדר לדירה…?

רחל: כן, אבל עד שאתם באים, הנער הערום לא רק שנעלם, אלא בטח גם התלבש והזדקן.

חוקר: אני מצטער. המשטרה עובדת היום בקצה גבול הכוחות שלה.

רחל: אני אעיר את בעלי. הוא באבל .(מעירה את מני) מני, באו מהמשטרה… מני…

(מני מתעורר, מביט סביבו)

מני: מה זה? מי אתם.

רחל: נרדמת. זה החוקר צ’רני וזאת העוזרת שלו קלרה.

החוקר: ברטה.

מני: היה לי חלום מוזר. (מבוהל) נכנסתי למטבח, וליד הכיור עמד נער… בלי בגדים… התקרבתי אליו… הוא חיבק אותי… הוא רעד מקור… ואז…

החוקר: ואז…

(מני לא עונה)

רחל: ומה אז מני?

מני: לא חשוב.

החוקר: אנחנו נחזור לזה. (לחיים ואתי) מי אתם.

חיים: חיים גריינר, וזאת אשתי אתי גריינר.

(ברטה כותבת את השמות)

החוקר: (לאיש המצבות) ואתה?

איש המצבות: יהודה פרידמן משיש סטוצ’ינר.

(ברטה כותבת)

רחל: (למני) מה קרה כשהוא חיבק אותך?

מני: את חוקרת אותי?!

רחל: איך אתה מדבר אלי?

מני: לא לחקור אותי!

(רחל פורצת בבכי ויוצאת )

חוקרת אותי…

אתי: עזוב, מני… שניכם נורא מתוחים.

(מני מביט בה רגע, אחר כך יורק בפניה. חיים מנסה להתערב, אבל קופא)

מני:  (צועק אחרי רחל) עמד לי. עמד לי סוף סוף. הבנת?! עמד לי!

החוקר: (קהל) כחוקר משטרה ותיק, קשה מאד להפתיע אותי.

(לפתע נשמעת צעקה חדה של רחל מהמטבח)

החוקר: אף אחד שלא יזוז. (שולף אקדח) ברטה!

(ברטה והחוקר יוצאים)

איש המציבות: (מתכונן לצאת) טוב, זה כרטיס הביקור שלי…

(רחל נכנסת מבוהלת ולבנה כסיד, גבה אל הנוכחים פניה למטבח. החוקר נכנס מוביל את הנער העירום שעליו עכשיו חולצתה של ברטה הרטובה מגופו של הנער. ברטה עצמה כמובן בחזיה. כולם מגיבים בתדהמה)

החוקר: זה הנער?

(שהייה)

מני: זה הוא.

החוקר: (לנער) איך נכנסת?

הנער: (רועד ומבוהל) לא יודע.

החוקר:  (לברטה) זאת הגופה מהים.

מני: זה הבחור מהחלום שלי.

החוקר: איך קוראים לך?

הנער: היתי עם חברה שלי בים… אני לא זוכר… מי אתם?

החוקר: שמך דוד?

הנער: (מופתע) כן…

החוקר: איפה התרטבת?

הנער: אני לא זוכר…

(החוקר מעביר את אצבעו על גופו של הנער ואחר מלקק את אצבעו)

החוקר: מלוח. מי ים. (לנער) אתה תבוא איתנו לתחנה, נלביש אותך ונברר הכל. (לנוכחים) אנחנו נהיה בקשר.

(החוקר ברטה והנער מתחילים לצאת)

מני: רגע!

(הוא נגש לנער ומחבק אותו איזה רגע. החוקר  מושך בעדינות את הנער והשלושה יוצאים. מני מביט אחריהם, אחר כך מביט ברחל. הי נגשת אליו, מניחה ידה על כתפו, הוא נרתע)

רחל: זה היה חלום.

 

 

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22