Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/.htaccess): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 60

Warning: fwrite() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 62

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 63

Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/index.html): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 67

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 68

Warning: chmod(): No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 69
מילה של אהבה – טקסט המחזה – Page 9 – מיכאל גורביץ'
מחזאי ובמאי

 

תמונה 6 – הפליט

 

(אחמד שניצב עד עכשיו באולם חסר אונים, פונה לכיוון הבמה.  היא עולה לבמה) 

אחמד: תעצרו את ההצגה.

כולם: מה קרה? מי זה? מה הולך כאן? איזו מן התנהגות זאת?! וכו’

הרוזן ראש הממשלה: איפה המנהל?

מנהל התאטרון: (נכנס, מבוהל מעט) מה קרה בבקשה? (לאחמד) מה זה, על הבמה?!

אחמד: זרקו אותי מהמקום שלי.

מנהל התאטרון: איזה מקום? מי זרק?

אחמד: שני החיילים שם. (שולף מכיסו כרטיס) הנה הכרטיס שלי.

(נותן למנהל התאטרון את הכרטיס) 

מנהל התאטרון:  אפשר קצת אור.

(סופר בעיניו את השורות באולם, לחיילים) 

חיילים, למה לא נותנים לאדון לשבת?

החייל הגבוה: (קם) סליחה, אבל אנחנו ישבנו כאן קודם. עלינו לבמה, לבחורה,  ואחרי זה ירדנו, וזה תפס לנו את המקום.

מנהל התאטרון: נו, באמת… (לאחמד) מה השם שלך?

אחמד: אחמד.

מנהל התאטרון: תשמע  אחמד, הם באו לפה בתוך הצגה,  עונש מגיע להם?

אחמד: אבל הם ישבו לא במקומות שלהם.

מנהל התאטרון: (לשאר הדמויות) סליחה, אפשר בבקשה לחכות בחוץ?

(כולם יוצאים תוך מלמולים מלבד מנהל התאטרון, הנערה ואחמד) 

מנהל התאטרון: (לחיילים) איפה המקום שלכם?

החייל הגבוה: הזמינו אותנו מקצין העיר. אמרו לנו אתם יכולים לשבת איפה שיש מקום.

אחמד: הם הרביצו לי.

מנהל התאטרון: הרביצו? מי הרביץ?

אחמד: זה שם. הוא תפס אותי וזרק אותי מהמקום, ודחף אותי והכניס לי בעיטה.

החייל הגבוה: סליחה, אבל בקשנו כמה פעמים יפה. אמרנו לו זה המקומות שלנו, אנחנו ישבנו פה קודם. הוא אמר לי לך תביא סדרנית. אז הבאנו לו סדרנית.

הנסיכה: (למנהל) תרשה לי. (לחיילים) אתם מוכנים לעלות רגע לבמה?

החייל הגבוה: למה ?

הנסיכה: בואו רגע, בבקשה.

(החיילים קמים ממקומותיהם ונגשים לבמה) 

אני מבקשת שתתנצלו בפני הבחור הזה, תלחצו ידיים ונשכח את העניין.

החייל הנמוך: מה להתנצל?! שהוא תתנצל-  ישב במקומות שלנו.

הנסיכה: טוב, אתה תתנצל שישבת במקום שלהם והם יתנצלו שהרביצו לך.

אחמד: אני לא ישבתי במקום שלהם. זה המקום שלי.

החייל הגבוה: (לנערה ולמנהל) הבנתם עכשיו?

מנהל התאטרון: באמת,  אנחנו צריכים להמשיך. מה זה פה? יושבים אנשים. תלחצו ידיים שלו, תלחץ ידיים שלהם וגמרנו.

החייל הנמוך: על מה נלחץ ידיים. שהוא לקח לנו את המקום ועוד מתחצף? מה יש לי ללחוץ לו את הידיים?

הנסיכה: סלח לי, אבל אתה הכית אותו.

החייל הגבוה: (מנסה לרכך אותה) מה זה הכינו?!  התנפלנו עליו באמצע הרחוב?  אנחנו חוזרים למקום שלנו, כן…?  איפה ישבנו לפני שקראת לנו לבמה? זה היה המקום שלנו,  אני צריך להגיד לך מה זה שאתה מתרגל למקום? ואנחנו תקועים כמו אני לא יודע מה, וכל הקהל מסתכל עלינו וגם, סליחה, עוד דבר, תזכרי את הסיטואציה, אנחנו  ירדנו מהבמה  קצת בבושת פנים כמו שאומרים, למה שלא הצלחנו לעמוד בקריטריונים שלך, וטאח, אנחנו תקועים מול זה, יושב על המקום שלנו ולא מוכן להרים את התחת. עכשיו אני אומר לך עוד פעם. דברנו אתו מה זה יפה. הסברנו לו, אמרנו לו היינו פה קודם, עלינו רגע לבמה, לא להימאלאיה, מטעם ההצגה עלינו, לא  באופן אישי פתאום…  מה זה, חטפנו קפריזה?  אז תתחשב קצת ותן לשבת. לא. אין עם מי לדבר. יש לי כרטיס יש לי שמרטיס. תביא סדרנית תביא שמדרנית. (לאחמד באיום) תלך מפה, יא חתיכת סמרטוט.

אחמד: לך אתה.

החייל הגבוה: (לנערה) שמעת איך שהוא מדבר?!

הנסיכה: (למנהל) אני לא מאמינה למה שקורה כאן.

מנהל התאטרון: (לאחמד) טוב, הבנתי, בוא, חבל על הזמן, עזוב אותם, נמצא לך מקום אחר, בוא….

אחמד: (קוטע אותו, לנערה) אני באתי להצגה הזאת בשבילך. אני בא לכאן כל ערב. בשבילך. אני אוהב לראות אותך. את יפה. אני מבקש ממך, אל תתני לי להרגיש שאני סוג ב’. אני רוצה לשבת במקום  שלי.

החייל הנמוך: (לאחמד) אתה לא תשב במקום שלך, הבנת. אנחנו יושבים במקום שלך. זהו. נקודה. תכניס לך את זה טוב לראש.  מה תעשה? תביא את הכפר שלך?

אחמד: אני לא גר בכפר.

החייל הגבוה: תשתוק, כלב!

החייל הנמוך: שב בשקט יא כלב, ותן לנו לראות את ההצגה.

הנסיכה: (למנהל) אני לא יכולה לשמוע את הדבורים האלה.

החייל הנמוך: אני מבקש סליחה ממך שאנחנו נאלצים לדבר ככה. (לאחמד) אף פעם אני לא אסלח לך דבר אחד, שגרמת לי לדבר אליך בצורה כזאת. עכשיו תעוף מפה.

 

(החייל הגבוה מתנפל על אחמד, חייל ג מצטרף אליו, הם מכים אותו באכזריות רבה. מנהל התאטרון משמיע איזה קול, הנערה עומדת ומתבוננת בהם, המומה. בסופו של דבר נשאר אחמד שכוב על הרצפה מבלי יכולת לזוז) 

החייל הגבוה: אני גם מבקש סליחה, אבל לפעמים אין ברירה, אתה צריך לעשות מה שאתה צריך לעשות, כי אחרת מהכבוד שלך לא נשאר זכר.

(הם יורדים  וחוזרים למקומם) 

 

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28