תמונה אחרונה
(מיכאל שרוע באמצע הבמה, מת. נעמי גוחנת עליו, הנסיכה מביטה מן הצד. מנהל התאטרון מציץ מן הדלת השמאלית. המלבישה מאחור)
נעמי: (למחזאי, בבהלה) איפה הילד?!
מנהל התאטרון: אני אביא אותו.
(יוצא)
המלבישה: (מביטה בתמונה, למחזאי) החלום שלי…
(מנהל התאטרון נכנס, בעקבותיו עליזה, נושאת בחיקה את התינוק. היא מוסרת אותו לנעמי. עליזה ומנהל התאטרון יוצאים. הנסיכה יוצאת. נעמי יוצאת עם התינוק, גם המחזאי יוצא)
המלבישה: (בעקבות נעמי) החלום שלי…
(נשמעת נגינת פסנתר)
השיר…
(והיא שרה, כמו מנסה להזכר)
הדמעות כאן הן מים
הסכין מקרטון
ובכל זאת השקט
מצלצל כמו אסון
השלג נופל על
עצים מנייר
והכל כל כך קפוא
כמו מסך מצוייר
ליל מנוחה נסיך מתוק…
התמונה מתרחקת
רק תחושה של בדידות
וספור על נסיכה
ששמעת בילדות
כמה זה מלאכותי
מגוחך ומוגזם
שום דבר לא אמיתי
אמיתי רק הדם
ליל מנוחה נסיך מתוק…
(המלבישה פונה לצאת, המחזאי מציץ מן הדלת האחורית, המלבישה עוצרת פונה לאחור, מיכאל מתיישב כאילו הקיץ משינה, מביט סביב, מביט בקהל, קם, יוצא מן הדלת האחורית. המלבישה יוצאת בעקבותיו, המחזאי מתקדם למרכז הבמה)
המחזאי: חושך.
חושך
Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28