Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/.htaccess): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 60

Warning: fwrite() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 62

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 63

Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/index.html): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 67

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 68

Warning: chmod(): No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 69
מילה של אהבה – טקסט המחזה – Page 25 – מיכאל גורביץ'
מחזאי ובמאי

 

תמונה 22 – מרדף

 

החייל הגבוה: נעלם.

החייל הנמוך: נעלם.

החייל הגבוה: (קורא אל מאחורי הקלעים) דבורה, אם את שומעת אותי, תני צעקה.

מנהל התאטרון: מי זה דבורה?

החייל הנמוך: מי זה דבורה?

החייל הגבוה: איך קוראים לשמנה שהוא חטף? לא דבורה רצון?

החייל הנמוך: לא חושב. (למנהל) קוראים לה דבורה?

מנהל התאטרון: למי?

החייל המוך: לא חשוב. (לחייל הגבוה) בוא.

(יוצאים מדלת שמאל. ה נסיכה נכנסת מדלת ימין)

הנסיכה: אפשר לשאול מה…

מנהל התאטרון: לא לדאוג לא לדאוג. תכף, הכל יהיה.

(מנהל התאטרון יוצא מדלת שמאל. אחמד ועליזה נכנסים מהדלת האמצעית)

אחמד: (עוזב את עליזה, לנסיכה) את כאן.

הנסיכה: מה זה? מה אתה עושה עם הסכין?

אחמד: אל תפחדי. לך אני אף פעם לא אעשה רע. אני רק מבקש ממך, בואי איתי.

הנסיכה: לאן? עליזה , מה את…?

(החיילים נכנסים מהדלת האמצעית)

החייל הנמוך:  הנה הוא!

(אחמד שב ותופס את עליזה ומצמיד את הסכין לצוארה)

החייל הגבוה: זרוק את הסכין.

(אחמד מפנה את עליזה לכיוון החיילים, מסתתר מאחוריה וגורר אותה לכיוון דלת ימין)

עליזה: מה אתה גורר אותי כל הזמן על כל התאטרון? תתייחס אלי קצת בכבוד.

החייל הנמוך: (לחייל הגבוה) בוא.

(יוצאים מדלת ימין)

הנסיכה: ( אחרי החיילים) מה אתם עושים עם הרובים האלה?!

(מנהל התאטרון נכנס מהדלת האמצעית)

מנהל התאטרון: איפה הם?

הנסיכה: (למנהל התאטרון) הוא מקסים הקטן הזה עם הסכין.

מנהל התאטרון: החיילים איפה?!  יצאו פה או פה?

הנסיכה: כזאת נחישות…!

(הנסיכה יוצאת מהדלת הימנית, בעקבות אחמד והחיילים.   אחמד נכנס עם עליזה מהדלת האמצעית)

מנהל התאטרון: עליזה!

עליזה: (למנהל התאטרון) מי שלא רצה אותי כשחקנית בהצגה,  קיבל אותי בתור ארוע פיגוע.

(יוצאים בדלת ימין)

מנהל התאטרון: עליזה!

(מיכאל נכנס מן הדלת השמאלית)

מיכאל: נעלמה.

מנהל התאטרון: מי נעלמה?

מיכאל: לא חשוב.

(החיילים נכנסים מהדלת האמצעית)

החייל הגבוה: הנה אתה?

החייל הנמוך: איפה היית?

מיכאל: עוד לא תפסתם אותו?

החייל הגבוה: (למנהל התאטרון) איך קוראים לה?

מנהל התאטרון: למי?

החייל הגבוה: לדבורה רצון.

מנהל התאטרון: עליזה רוזן.

החייל הנמוך: אמרתי לך.

החייל הגבוה: (קורא) עליזה! עליזה! אם את שומעת אותי תני צעקה!

החייל הנמוך: בוא.

(החיילים יוצאים מהדלת הימנית. נעמי נכנסת מהדלת האמצעית, תינוק בחיקה. מנהל התאטרון נסוג מהדלת האמצעית, כשהוא מוציא מפיו  קול בכי של תינוק)

מיכאל: (באירוניה קלה) תינוק? – רק נפגשנו…

נעמי: (בחיוך) אצלנו, על הבמה,  הזמן …

(המחזאי עובר מאחור)

מחזאי: (מזמזם) הזמן, עובר עובר עובר…

(יוצא)

נעמי: (מתקרבת אליו) זה הילד שלך.

מיכאל: (מתרחק) מה  יש לך שם, בובה?

נעמי: איזה פחדן אתה, מיכאל!

(אחמד נכנס עם עליזה מהדלת השמאלית חוצה את הבמה)

מיכאל: (בעקבות אחמד) בוא הנה!

נעמי: אל תלך! חכה!   תקשיב לי, מיכאל, תקשיב לי עכשיו, כי אחר כך…

אתה רואה את הדלת הזאת שם, באולם?  אני אבוא אחריך.

מיכאל: איך אני יכול עכשיו באמצע… החברים שלי רודפים…

נעמי:   לחברים שלך יש רובים. הם לא צריכים אותך. אני- הילד שלך בידיים שלי.

מיכאל: אני מבין מה את אומרת. אולי את צודקת. אבל את מבינה… אני לא מצליח להאמין…

נעמי: במה?

מיכאל: במה?

נעמי: במה אתה לא מאמין?

מיכאל: למשל, שאת מחזיקה בידיים ילד. אני לא מאמין. לי נדמה שזאת בובה. באמת, זה טפשי. את  כל כך יפה עם הילד הזה ביד שלך, וההגיון דופק לי בראש. אני לא מאמין לך. אני לא מצליח להביא את עצמי להאמין לך.

נעמי: כמה חבל…

מיכאל: נורא חבל. אבל אולי אחרי ההצגה נשתה קפה?

נעמי: (ביאוש) אחרי ההצגה?

מיכאל: (לנעמי) אני כבר בא.

(מיכאל יוצא מהדלת הימנית, נכנס המחזאי)

נעמי: הוא טפש, או מה?

מחזאי:  זו לא בדיוק טפשות, זה חוסר דמיון.

נעמי: אפשר עוד לשנות משהו?

(שהייה)

אתה מוכן לשמור על הילד?

(המחזאי לוקח ממנה את התינוק, נעמי יוצאת בעקבות מיכאל. נכנס מנהל התאטרון מהדלת הימנית)

(עליזה נכנסת מהדלת השמאלית, מנהל התאטרון אחריה)

מנהל התאטרון: עליזה…

עליזה:  ברח לי.

מנהל התאטרון: מה עושים?!

עליזה: כנראה שעליתי לו על העצבים.

(נשמעת ירייה מאחורי הקלעים)

מנהל התאטרון: מה זה?

(נכנסים החיילים מהדלת האמצעית)

החייל הנמוך: הייתי בטוח שאני רואה אותו.

החייל הגבוה:  איפה ראית אותו?

(יוצאים מהדלת הימנית)

מנהל התאטרון: הם יורים.

המחזאי: (במן דחיפות, לעליזה) קחי את הילד (מוסר לה את הילד, למנהל) תכניס אותה לחדר שלך ותנעל את הדלת.

מנהל התאטרון: ומה איתך אתה?

המחזאי: לכו, מהר.

(מנהל התאטרון יוצא מהדלת הימנית. החיילים חוזרים)

החייל הנמוך: נעלם.

החייל הגבוה: איפה אפשר כאן להעלם?!

(למחזאי)

תגיד,  את זה אתה גם כן כתבת?

(המחזאי לא עונה)

אה? (שהייה) אה? (שהייה) אה?

החייל הנמוך: מה אתה לא עונה, מדברים איתך.

המחזאי: למה אתם מתנהגים ככה?

החייל הנמוך: הכל כתוב, לא?

המחזאי: הזמנו אתכם לעלות לבמה, להשתתף בהצגה שלנו…

החייל הנמוך: (מנסה לקטוע את דבריו) אנחנו אשמים?!

המחזאי: אין לכם שום סיבה להתנהג באלימות כזאת.

(החייל הגבוה דוחף אותו ותוך כדי כך נופלת הפיאה הנכרית מראשו של המחזאי. החיילים צוחקים)

המחזאי: (תופס את ראשו בפחד ובבושה) מה עשיתם?! מה עשיתם?! מה עשיתם?!

החייל הנמוך: מה קרה לך? הכל כתוב, לא?

המחזאי: תן לי את זה.

(המחזאי מנסה לקחת את הפיאה, השניים מוסרים אותה זה לזה)

החייל הגבוה: מה זה, לא כתוב  שנופלת הפיאה הנכרית מהראש שלך? (לחייל הנמוך) ראית איזה ראי יש לו על הראש.

המחזאי: תן לי את זה, אני מבקש ממך.

החייל הנמוך: (מתפקע מצחוק) ראי…

החייל הגבוה: תביא רגע לראות, אני צריך לסדר לי את התסרוקת.

החייל הנמוך: תן רגע לראות אם אני מגולח טוב.

(נשמעת צעקה  מאחור, החיילים קופאים במקומם. מנהל התאטרון נכנס, מבוהל)

מנהל התאטרון: הצילו! הצילו! דקרו את וסרמן!

החייל הגבוה: מה זה?!

(החיילים יוצאים)

מנהל התאטרון: (למחזאי) עמדנו דברנו, פתאום הוא קופץ מאחורי הקוליסה , ככה, זץ בבטן ובורח.

החייל הנמוך: (מציץ פנימה) מי זה וסרמן.

מנהל התאטרון: הרוזן ראש הממשלה.

 

(החייל הנמוך יוצא, מנהל התאטרון והמחזאי אחריו)

 

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28