Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/.htaccess): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 60

Warning: fwrite() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 62

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 63

Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/index.html): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 67

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 68

Warning: chmod(): No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 69
מילה של אהבה – טקסט המחזה – Page 24 – מיכאל גורביץ'
מחזאי ובמאי

 

תמונה 21 – פיגוע מיקוח

 

(באולם, אחמד נגש לעליזה, מקרב סכין לצוארה. עליזה צועקת)

אחמד: קומי! קומי!

(שני החיילים, מיכאל והמלבישה יוצאים מקפאונם)

החייל הנמוך: מה זה?

החייל הגבוה: מה קורה שם?

מנהל התאטרון: (נכנס בבהלה) קרה משהו? מה שוב?

(מיכאל מתבונן מהצד)

החייל הנמוך: משהו שם באולם…

מנהל התאטרון:  אפשר אור באולם.

(עולה אור אולם)

אחמד: (מצמיד את הסכין לצואר של עליזה) זוזי! זוזי!

המלבישה:  (למנהל) אוי, זה שם עליזה רוזן שככה יהיה לי טוב.

החייל הנמוך: מי זה?

החייל הגבוה: זה שוב הגמד.

(עליזה קמה ממושבה. הוא גורר אותה לכיוון הבמה.  המחזאי נכנס)

המלבישה: זאת עליזה.  (לעליזה) מה זה עליזה, היית בהצגה?

(אחמד מגיע עם עליזה למרגלות הבמה)

אחמד: תביאו את הבחורה.

מנהל התאטרון: איזה בחורה?

החייל הגבוה: (לנמוך) בוא נביא את הנשק.

מנהל התאטרון: (אחריהם) לא נשק, לא נשק!

(שני החיילים יוצאים מהאולם)

אחמד: תביאו הנה את הנסיכה.

המחזאי: מה אתה רוצה?

אחמד: (לעליזה) עלי לבמה. (לאחרים) אתם- אחורה.

(שניהם עולים לבמה, האחרים נסוגים מהם)

תביאו הנה את הנסיכה. תגידו לה שאני רוצה לדבר איתה.

המחזאי: (למנהל התאטרון) GO AND CALL THE POLICE

אחמד:  I UNDERSTAND ENGLISH AND IF YOU CALL THE POLICE I WILL KILL HER

המחזאי: GO AND BRING THE PRINCESS

(מנהל התאטרון יוצא)

המלבישה:  עליזה מותק, להביא לך משהו לשתות?

אחמד: (למלבישה) תתרחקי מפה.  כולכם, החוצה מפה. רק את הנסיכה אני רוצה פה.

המלבישה: (למחזאי, ביציאה) באמת, הכל כתוב?

המחזאי: כן, הכל כתוב.

(כולם יוצאים)

אחמד: אל תזוזי.

עליזה: סליחה, אני יכולה להגיד לך משהו.

אחמד: מה את רוצה?

עליזה: תדע לך שאני מאד תומכת בעניין שלך…

אחמד: טוב, תודה רבה.

עליזה: אני רק רוצה שתדע שאני בהחלט שמאלנית ולגמרי מזדהה עם הדרישות שלך.

אחמד: איזה שמאלנית בראש שלך?!

עליזה: ראיתי מה הם עשו לך.

אחמד: טוב, די עכשיו.

המלבישה: (נכנסת) עליזה, קצת מים מותק?…

עליזה: (מתקרבת אליה) אוי תודה….

אחמד: לאן את הולכת?! (למלבישה) תתרחקי מפה עכשיו.

עליזה: תן לי רגע לשתות משהו.

המלבישה: תן לה, מותק, לשתות. אתה גם רוצה קצת?

(עליזה שותה)

אחמד: (למלבישה) צאי מפה, מהר.

המלבישה: (לעליזה) אני אביא לך עוד כוס.

(יוצאת)

עליזה: (תוך כדי שתייה) האמת להגיד לך, אני הייתי בטוחה שאתה מההצגה…

אחמד: (חסר סבלנות) טוב…

עליזה: ואני עוד אומרת לעצמי-  המכות- מאסטרפיס, זה נראה לגמרי אמיתי. עשיתם את זה יופי.

אחמד: טוב, די עכשיו.

עליזה: (לקהל) יש הרי טרנד כזה היום באמנות, לטשטש את הגבול בין  החיים ליצירה.

עליזה: אתה יודע שאני שחקנית בתאטרון הזה, כן?

אחמד: גם את שחקנית? מה זה אין פה בכלל קהל בהצגה הזאת?

עליזה: (מאד מתפלאת שאינו מכיר אותה) אני עליזה רוזן,  אני שחקנית בתאטרון כבר הרבה שנים.

אחמד: טוב, תהיי בשקט עכשיו.

עליזה:  גם הייתי בתרנגולים, אולי שמעת…

אחמד: לא שמעתי.

עליזה: בכל אופן כל הכבוד לך שאתה נלחם על העמדות שלך…

אחמד: תקשיבי, אם את לא סותמת את הפה, אני חותך לך את העורק הראשי עכשיו.

עליזה: או קיי, רק בשביל למקם את עצמי בעניינים, אני  מבינה שזה  מעין פיגוע מיקוח, כן?

אחמד: די לדבר, שמעת?! (צועק אל מאחורי הקלעים) איפה הנסיכה?!

מנהל התאטרון: (נכנס) סליחה, כבר היא מגיעה…

(מדלת האולם מתפרצים לכיוון הבמה שני החיילים, בידיהם   תת מקלעים)

החייל הגבוה: זרוק את הסכין, תרים את הידיים.

החייל הנמוך: (בו בזמן) תרים את הידיים, מהר, או שאני קוצר אותך.

מנהל התאטרון: לא, מה אתם עושים?!

אחמד: (מסתיר את גופו מאחורי עליזה) גם אותה אתם תהרגו.

עליזה: (לחיילים) תזהרו, בחייכם, לא לירות!

החייל הנמוך: זרוק את הסכין.

אחמד: תורידו את הרובים, אני שוחט אותה.

עליזה: מה זה את ה שוחט אותי? איך אתה מדבר?!

(גורר אותה  מדלת ימין אל מחוץ לבמה)

החייל הגבוה:  בוא הנה, לאן אתה הולך.

החייל הנמוך:  בוא.

(יוצאים אחרי אחמד)

מנהל התאטרון: (אחרי החיילים) בואו הנה שניכם! רגע אחד!

המנהל: (אל מאחורי הקלעים) וסרמן!

(לקהל) קהל נכבד, עוד מעט עוד רגע אוטוטו.

(מציץ  הרוזן ראש הממשלה)

הנה הוא. (מושך את ראש הממשלה פנימה) בוא בוא בוא.

(ראש הממשלה לבוש בפראק ובתחתונים, נראה שהופתע)

בינתיים, עד שיתפסו אותו, רק בינתיים בתור אינטרמצו, עד שבינתיים, זה רגעים שתאטרון צריך, ביחוד שהמצב הבטחוני, אף על פי שאפשר גם להגיד ההיפך, אבל אני לא חושב ההיפך, להיפך- אני כן חושב שלא צריך, כי אם המצב היה נגיד ההיפך, גם היינו אומרים ההיפך? בטח לא.

(מציץ  המחזאי)

או. בוא הנה גם אתה, עם כל ה…

(המחזאי מצטרף אליהם. לקהל)

אני אומר, זה מבחן, כי עכשיו זה זה, אבל מחר יכול להיות דבר אחר, ואז מה נגיד, גם כן זה? לאן נגיע?! בהחלט זה גם ולאן נגיע! אף על פי שכאילו לא בהחלט, אבל כן.

(לרוזן ראש הממשלה ולמחזאי)

עכשיו שרים! (לנגן) תן איזה צליל.

(שרים. בזמן השיר ממשיך המרדף. עוברים: החיילים, אחמד ועליזה, המלבישה, הנסיכה, מיכאל, המשרתת)

פזמון:   עוד מעט יהיה יופי יופי

הכל יגמר עוד מעט

צריך קצת מבט פילוסופי

זה פותר את הכל כמעט

 

היה לי חבר דפרסיבי

ראה את הכל בשחור

היה לו מבט דפקטיבי

בקיצור בלי  שום קרן של אור

 

יום בהיר הוא פגש את בריגיטה

מטומטמת ממש כמו שהוא

בלי שנינות ובלי שום אוטוריטה

האחד בשני הם בהו

 

ומאז הוא כבר לא דפרסיבי

שום דבר לא רואה בשחור

עוד יש לו פרצוף דפקטיבי

אך מבט בהחלט מלא אור

 

פזמון:  עוד מעט יהיה יופי יופי

הכל יגמר עוד מעט

צריך קצת מבט פילוסופי

זה פותר את הכל כמעט

 

הייתי צעיר ואופטימי

קופץ לי ורץ על החוף

רודף בחורות אובססיבי

לא חושב לא רואה את הסוף

 

יום בהיר התחתנתי עם פנינה

בשנייה זה נגמר בחיי

כה רחוק החוף כה רחוק הים

וקרובים הם  הסוף ופנינה

 

טוב, אנ’לא בדיוק הדוגמה

כי אצלי לא נגמר אי יי יי

יש לי פנינה ורע לי ומר

אבל זה לא ככה תמיד, בחיי

 

פזמון:  עוד מעט יהיה יופי יופי

הכל יגמר עוד מעט

צריך קצת מבט פילוסופי

זה פותר את הכל כמעט

 

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28