Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/.htaccess): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 60

Warning: fwrite() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 62

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 63

Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/index.html): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 67

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 68

Warning: chmod(): No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 69
מילה של אהבה – טקסט המחזה – Page 22 – מיכאל גורביץ'
מחזאי ובמאי

 

תמונה 19 – חלום המלבישה

 

(המלבישה הישנה פולטת צעקה ומתעוררת) 

המחזאי: מה קרה?

(המלבישה נועצת מבט במחזאי, במיכאל, מבוהלת, מביטה סביב, מבחינה בקהל ובעובדה שנרדמה על הבמה) 

המלבישה: (במן חיוך נבוך) אוי…נרדמתי. נרדמתי על הבמה…

(פונה לצאת) 

המחזאי: צעקת.

המלבישה:  (נזכרת) חלמתי…

(שהייה קצרה) 

המחזאי:  מה  חלמת?

המלבישה:  חלמתי שאני ישנה…

המחזאי: לא חלמת. ישנת.

המלבישה: לא. ישנתי. ובחלום- חלמתי.

המחזאי: מה חלמת?

המלבישה: לספר?

המחזאי: כן.

המלבישה: חלמתי שאני על הבמה -שרה. (בחיוך) כמו שחקנית. ועל הבמה הנסיכה ועל הבמה נעמי ועל הבמה – (לא בטוחה בשמו) מיכאל?

(מיכאל מהנהן) 

– מת.

מיכאל: אני מת?

(החיילים נכנסים, בידיהם ערימות של נייר) 

החייל הנמוך: יש עוד המון דפים כאלה.

מיכאל: (מסמן למרכז הבמה) תזרקו אותם כאן.

החייל הנמוך: יש עוד בלי סוף.

מיכאל: (לחייל הגבוה) בוא ננסה למצוא כאן את ההמשך.

(החייל הנמוך יוצא החייל הגבוה ומיכאל רוכנים ומחפשים בין הטקסטים) 

המלבישה: הנסיכה עומדת, ונעמי על הרצפה, מחבקת את מיכאל, ומיכאל שוכב  על הבמה מת. ואני שרה. (מנסה להזכר) איזה שיר שרתי…?

(נכנס החייל הנמוך, בידיו ניירות, הוא משליך אותם על הבמה ויוצא) 

המלבישה:  ואז, בחלום התעוררתי,   ואני רואה את מיכאל עומד על הבמה, ביד,  מחזיק ככה דף נייר…

(החייל הגבוה, מגיש למיכאל דף נייר, מיכאל מעיין בו בתדהמה. החייל הנמוך נכנס עם ניירות, משליך אותם על הבמה ויוצא. המלבישה מבחינה בדף הנייר שבידו של מיכאל) 

ואני אומרת לך, מיכאל מיכאל, חלמתי שאתה מת. ואתה אומר לי, אני- מת?!               ואני אומרת לך, ככה חלמתי, ואז אתה אומר לי-  תגידי לי…

מיכאל: (מתבונן בה בחשד) תגידי לי את שחקנית?

המלבישה: (נדהמת) מה אמרת?…

מיכאל: את שחקנית?

המלבישה:  (לעצמה) DEJA VU  . (למיכאל) אני המלבישה.

מיכאל: (קוטע אותה) והספור הזה שספרת פה עכשיו.. מי נתן לך אותו?

המלבישה: (מבוהלת) מה  זה מי נתן? אני חלמתי…

מיכאל: (מביט בדף) זה כתוב כאן. (לחיילים) מספרת לי מעשיות… למדה בעל פה מה שכתוב כאן!

המלבישה: מה זאת אומרת כתוב?

מיכאל: את אומרת לי מה שכתוב כאן.

המלבישה:  איך כתוב, אני ישנתי פה על הבמה, ראית בעצמך…

מיכאל: הכל כתוב כאן.

המלבישה: אפשר לראות. (היא מביטה בדף שבידו. קוראת)… הנסיכה עומדת, ונעמי על הרצפה, מחבקת את מיכאל, ומיכאל שוכב  על הבמה מת.

מיכאל: (לחייל הגבוה) עושה לנו פה הצגות. הבנת מה קורה כאן?! (למלבישה) מי כתב לך את המילים האלה- הפסיכופט הזה?!

(מצביע על המחזאי)

הוא אמר לך להגיד שחלמת שאני מת?!

(המלבישה חוטפת ממנו את הדף וקוראת בו)

מיכאל:  (למחזאי) מה אתה מנסה, להפחיד אותנו? מה אתה חושב שאנחנו- ילדים?! כל יום יורים עלינו, זורקים עלינו רימונים, אנחנו קופצים מנגמ”שים לתוך בנינים בוערים,  אנחנו רצים עם מסכות לתוך עננים של גז, אנשים מתפוצצים לנו ברחובות, חברים שלנו מאבדים ידיים ורגליים ואתה חושב שכאן, בתאטרון הזה שלך, נתחיל פתאום לפחד?

המלבישה:  (אתו, קוראת מהדף שבידה) אנשים מתפוצצים לנו ברחובות, חברים שלנו מאבדים ידיים ורגליים ואתה חושב שכאן, בתאטרון הזה שלך, נתחיל פתאום לפחד? (שהייה)

אתם מנסים לשגע אותי?!

מיכאל: (מבחין במצב, איתה) אתם מנסים לשגע אותי?! (למלבישה)

מי נתן לך את המילים האלה?

(חוטף את הדף שבידה)

המלבישה: (בבהלה, כמעט בבכי) אף אחד, אף אחד, אני נרדמתי כאן על הבמה, ראית בעצמך… היה לי חלום… אני עכשיו התעוררתי…

מיכאל: (קורא מהדף ועולה עליה) אני נרדמתי כאן על הבמה, ראית בעצמך…היה לי חלום… אני עכשיו התעוררתי.

(נכנס החייל הנמוך, דף נייר בידו)

החייל הנמוך: תשמע. כתוב כאן- החייל הנמוך מכניס ניירות.

(ארבעתם מביטים בדף הנייר שמחזיק בידו החייל הנמוך. הם קוראים מהדף. מוסיקה. מיכאל מתרחק מעט ומתבונן בהם מן הצד)

החייל הנמוך: אני חולם, או מה הולך פה?

החייל הגבוה: איזה חולם?! זאת שחקנית, הבנת?! סוכנת כפולה.

החייל הנמוך: סוכנת כפולה?!

החייל הגבוה: מה שאנחנו מחזיקים כאן ביד זה דף הפקודות שלה, זה הכל.

המלבישה: אני מוכרחה ללכת.

החייל הגבוה: לאן את חושבת שאת הולכת.

המלבישה: אי אי איי. עזוב אותי…

החייל הנמוך:  מי נתן לך את המילים האלה? דברי או שאני שובר לך את היד.

(פתאום השלושה מבחינים שהם קוראים מילים שמבטאות פעולה. הם עוצרים.  המוסיקה מפסיקה. המלבישה מתחילה לצאת)

המלבישה: אני מוכרחה ללכת.

החייל הגבוה: (אוחז בה) לאן את חושבת שאת הולכת.

המלבישה: (נאבקת) אי אי איי. עזוב אותי…

החייל הנמוך:  (לופת את ידה) מי נתן לך את המילים האלה? דברי או שאני שובר לך את היד.

מיכאל :  די, די!  עזבו אותה! מה אתם עושים!

(השניים מרפים מן המלבישה. המלבישה מכה את החייל הגבוה. שני החיילים נבוכים, ובבת אחת חוזרים לניירות שעל הרצפה ומתחילים לקרוע אותם לגזרים. מיכאל קופץ עליהם)

תקשיבו לי. אל תזוזו. פשוט לא לזוז. תפסיקו לזוז.    תאמינו לי, שאת זה לא תמצאו כתוב בשום מקום.

(החיילים קופאים במקומם. שהייה. הם מביטים במחזאי, ומדברים בלי לזוז)

החייל הנמוך:  אבל איך הוא ידע שאני אכניס ניירות…

החייל הגבוה: אולי יש להם פה מחשב מאד מהיר, מאד מאד מהיר… שמעתי שמבחינת הזמן…

החייל הנמוך: בסדר, אבל כתוב מה אמרנו לפני שאמרנו.

החייל הגבוה:  זה מה שאני אומר לך, שמבחינת הזמן, הרי מה זה הזמן לפי מה שאיינשטיין אמר, הזמן הרי לא הולך בקו אחד, אלא נגיד אתה נוסע למאדים?

החייל הנמוך: נו.

החייל הגבוה: אתה מגיע לשם, אם אתה עובר את מהירות האור, כן?

החייל הנמוך: נו.

החייל הגבוה: אתה מגיע לשם יותר צעיר ממה שיצאת.

החייל הנמוך: הבנתי.

החייל הגבוה: יכול להיות שיש להם פה מחשב שעושה סימולציה של מהירות האור, הבנת אותי?

החייל הנמוך: הבנתי לגמרי. זה מאה אחוז זה. מה שצריך זה למצוא  את המחשב ולפרק להם אותו, זה הכל.

(פונה לצאת)

מיכאל: לא לזוז!

(החיילים שוב קופאים)

מיכאל: אולי לא תבלבלו שניכם את המוח. אתם לא יכולים פשוט לא לזוז?!

(מבחוץ נשמע קולו של מנהל התאטרון)

מנהל התאטרון:  (מבחוץ)     מריים… מריים…

המלבישה: (פונה לצאת. עוצרת. פונה למחזאי) סליחה, באמת הכל כתוב?

המחזאי: כן, הכל כתוב.

המלבישה: אז אני אולי גם קצת שחקנית.

המחזאי: כן. קצת.

מנהל התאטרון: (מבחוץ) מרים.

המלבישה: (פונה לצאת, עוצרת, חוזרת, למחזאי) אני מאד רוצה לשיר.

(פונה לצאת)

מיכאל: אל תזוזי, באמת, אל תזוזי!

(המלבישה קופאת במקומה)

החייל הנמוך: נרדמה לי הרגל.

המלבישה: איזה שיר זה היה ששרתי…?

מיכאל: ששש!

החייל הנמוך: נגיד אני מגיע למאדים.  יכול להיות שבזמן אחר,  אני יכול להיות עוד בעצם בדרך?

החייל הגבוה: למה בדרך?  יכול להיות שבכלל עוד לא יצאת בכלל.

החייל הנמוך: גם להפוך זה טוב?

החייל הגבוה: ברור. יכול להיות שפה עוד לא יצאת, ושם אתה כבר שם.

מיכאל:  (שקוע במחשבותיו) מעניין אם יש סוף להצגה הזאת…

החייל הגבוה: איך לא יהיה סוף? לכל דבר יש סוף.

מיכאל: אי אפשר לדעת אצל הסאדיסט הזה.

החייל הנמוך: תגיד רגע.  אולי עכשיו, בזמן שאנחנו פה משתגעים,  במקום אחר אולי אנחנו לגמרי טוב לנו.

החייל הגבוה: זה בהחלט יכול להיות מבחינת איינשטיין, שבזמן שאנחנו מדברים, בזמן של המאדים למשל, גמרנו לדבר מזמן, ואנחנו במקום אחר בזמן אחר.

החייל הנמוך: יותר טוב או פחות טוב?

החייל הגבוה: מבחינת איינשטיין – לא משמעותי. יכול להיות שמבחינת איינשטיין אנחנו כבר מתים.

מיכאל: השאלה אם הסוף כתוב איפשהו.

החייל הנמוך: אם אני מבין, ותגיד לי אם הבנתי נכון, מבחינת איינשטיין, יכול להיות שהסוף כבר היה.

המלבישה: מישהו בא.

מיכאל: אל תזוזו. שמעתם?! שאף אחד לא יזוז!

 

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28