תמונה 13 – האזהרה
(נעמי נכנסת, בידה חולצתו הצבאית של מיכאל. היא מביטה בנסיכה היוצאת ובמיכאל)
נעמי: (חשאית) מהר, קח את החולצה שלך ולך הביתה…
מיכאל: מה זה?
נעמי: לך מכאן. מהר. לפני שיהיה מאוחר מידי.
מיכאל: רגע, זאת לא היית את עם הסוס?
נעמי: (מחייכת, נגשת אליו) אתה זוכר אותי! מיכאל! (מנשקת אותו)איך הייתי?
מיכאל: זאת היתה התמונה…
(שוב נושקת לו)
מיכאל: (מגיב לנשיקה) אוהה.
(נעמי לוקחת אותו לקדמת הבמה)
נעמי: אתה חושב שתוכל לאהוב אותי?
מיכאל: סליחה?
נעמי: אני רואה שלא. אם ככה לך מכאן, מהר.
(פותחת את כפתורי בגד השרד שלו)
מיכאל: מה את עושה?
נעמי: בעוד רגע הם יכנסו לכאן.
מיכאל: מי יכנס?
נעמי: (מסירה מעליו את חולצת המלכות) ה”שחקנים” שמעמידים פנים שהם שרים ואנשי חצר. הם יכתירו אותך למלך. ברגע שיניחו כתר על ראשך, אתה אבוד. לך מכאן.
מיכאל: רגע רגע רגע, אתם עושים צחוק?
נעמי: אין כאן צחוק. ההצגה הזאת תסתבך. אני משחקת אותה כל ערב. זה סיוט. ואתה כל כך מקסים…
מיכאל: מה הולך כאן?! הנסיכה…
נעמי: היא טווה סביבך רשת שלא תשתחרר ממנה…
(מושיטה לו את חולצתו הצבאית)
מיכאל: (הוא נרתע ממנה, כמעט כועס) מי את?
נעמי: אני נעמי.
מיכאל: נעים מאד.
נעמי: ואני צריכה לאהוב אותך. (שהייה קצרה) ולנסות להציל אותך.
מיכאל: ממה?
נעמי: ממות.
מיכאל: איך?
נעמי: זה הנסיון הראשון. בוא איתי, נברח, שנינו, עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מידי.
(נשמעים צלילי האשכבה. הם קופאים)
מיכאל: מה זה?
נעמי: מאוחר מידי.
(היא מחבקת אותו. המשרתת נכנסת, זר שחור בידיה, היא נעצרת, נעמי ניתקת במהירות ממיכאל. המשרתת תוחבת את הזר לידיו)
Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28