תמונה 10 – המלך
המלך: (נכנס) בתי, בתי האהובה.
(הנסיכה קמה, הוא נגש ומחבק אותה)
ילדה שלי. (מנתק עצמו ממנה) היי שלום!
(פונה לצאת)
הנסיכה: אבא!
המלך: לכי לישון, כבר מאוחר!
(פונה לצאת)
הנסיכה: חכה. מה קרה?
המלך: (עוצר) הנסיך…
הנסיכה: מה?!
המלך: הוא אינו אוהב אותך.
הנסיכה: תן לו זמן.
(שהייה קצרה)
המלך: את צעירה, ואינך יודעת להבחין בין הרצון לאהבה, לבין הרצון לכוח.
הנסיכה: למה אתה אומר את הדברים האלה?
המלך: מפני שלפעמים אל תוך האהבה מחלחל- כמו רעל ממית- הכוח.
מפני שלפעמים הכוח מעמיד פנים של אוהב.
הנסיך לא יאהב אותך.
הנסיכה: מנין אתה יודע?
המלך: תשוקתו היחידה היא כס המלכות. ואת האמצעי המקודש בדרך אל המטרה.
הנסיכה: אבא…
המלך: (בעצב) ילדה אהובה אומללה שלי… אל תאמיני למילה אחת שלו.
(פונה לצאת. היא עוצרת אותו)
הנסיכה: חכה! הרי הנסיך פתר את שלוש החידות, על פי החוק עלי להנשא לו.
המלך: אם בשם החוק אני צריך להפקיר את בתי היחידה, שילך החוק לעזאזל!
(המלך יוצא)
הנסיכה: אבא! (יוצאת אחריו)
הנסיך יוצא מתחת לכרים, המום. הוא מרים את מכנסיו. לפתע הוא מגלה נדן בחגורו. הוא שולף פגיון קצר. נכנסת המשרתת, הנסיך מסתיר את הפגיון מאחורי גבו)
המשרתת: (בקול חשאי) כה אמרה הנסיכה: חכה אהובי, עם עלות השחר, ליד הגדר המערבית של גן הארמון.
(פונה לצאת)
מיכאל: איפה זה?
(המשרתת מוציאה מאחד הכרים עלים ירוקים וצהובים ומפזרת אותם על הבמה. הדמויות האחרות מוציאות את “חדר השינה”)
Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28