תמונה 35
(מן החדר יוצאים הרופא, טריסטאן, ומלכה)
טריסטאן: מה זה?!
הרופא: אמורוס מטמורפוזיס.
טריסטאן: הם ישנים?
הרופא: לא בדיוק, ידידי, הם אוהבים. זה נראה קצת מגוחך, זה נראה קצת פאתטי, אבל זהו המין האנושי בשיא תהילתו. כשיש מקום חשוך לדחוף אליו את הראש אנחנו דוחפים, כשאין -אנחנו עוצמים עיניים, עושים לנו
חושך קטן, אוטונומי. בקיצור, נרדמים. פרחים נמשכים לאור, בני אדם- לחושך. ריאקציה לאגו. (הוא מתיישב ומתבונן באוהבים)
טריסטאן: מתי היא תתעורר?
הרופא: הבת שלך? תוך שלושה ימים. היא צעירה, אולי קודם.
(טריסטאן יוצא לחדר השינה)
מלכה: כמו תולעים.
הרופא: התולעת הופכת לגולם. הגולפ לפרפר!
טריסטאן: (למלכה) אני עוזב. כשהיא תתעורר, אני אקח אותה אלי. אם את כורתת את הראש לזה שאת אוהבת, מה תעשי למי שאת שונאת?
מלכה: אל תלך.
(הוא יוצא. שני הזוגות מתחילים להאנח. מלכה אוטמת את אזניה, הרופא יושב ומתבונן בהם. מיכאל נכנס מן החדר. חושך)