תמונה 27
(הסטודיו של ענת)
מיכאל: (נכנס) שלום.
(שהייה קצרה)
באתי רק להגיד שלום.
ענת: לא באת להגיד שלום. באת לסלק את הקונדום שהשארת בחדר האחורי.
מיכאל: איזה קונדום?
ענת: בכל אופן זרקתי אותו, אתה יכול להיות שקט. חוץ מזה היית יכול לבקש ממני את המפתח, לא היית צריך לסחוב אותו. עם מי היית כאן?
מיכאל: עם מיכל.
ענת: עם מיכל?! ו…?
מיכאל: כלום. נכנסתם באמצע.
ענת: חבל. אתה יכול להביא אותה לכאן, לא אכפת לי, רק תתאם.
(מיכאל מחבק אותה)
מיכאל: למה אין לך חבר?
ענת: (בחיוך) אני לא נותנת את המפתח לאף אחד.
מיכאל: (בצחוק) אני סחבתי לך את המפתח.
ענת: אבל אתה אח שלי.
מיכאל: את יודעת שהייתי מציץ לך לאמבטיה?
(שהייה)
ענת: האשה שהיתה כאן קודם שכחה את המעטפה הזאת. קפוץ אליה ותחזיר לה. היא גרה בקומה שנייה (נותנת לו את המעטפה)
מיכאל: (פונה ללכת, עוצר) ענת… מה בנות אוהבות שעושים להן.
ענת: הן אוהבות שאוהבים אותן.
מיכאל: אבל איך?
ענת: מה מיכל אוהבת?
מיכאל: אני לא יודע… לפעמים אני חושב שאם היה מישהו אחר במקומי, לא היה כל כך אכפת לה.
ענת: אם ככה תזהר.
מיכאל: אבל מה בנות אוהבות?
ענת: מה אתה אוהב?
מיכאל: אני רוצה לדעת מה בנות אוהבות, שאם אני אתן להן, הן יאהבו אותי לנצח.
ענת: זה מה שבנות אוהבות, שתאהב אותן לנצח.
מיכאל: אבל איך?
ענת: אתה אוהב את ענת?
מיכאל: כן.
ענת: לנצח?
מיכאל: אני חושב… שכן.
ענת: למה נדמה לי שיש מרחק בין האני חושב לבין הכן?
מיכאל: לא, אני רק…
ענת: ולמה נדמה לי שאמרת כן, כמו מישהו שקופץ מעל תהום?
מיכאל: אני פוחד רק כשאני לא איתה.
ענת: אתה צודק. תהיה איתה.