מחזאי ובמאי

תמונה 7: סדר בבית זונות

 

 

(סלון בבית בורגני. שולחן ארוך ערוך לסדר. מריה ונפתלי נכנסים,

נפתלי מחזיק את המזוודה של מריה)

נפתלי: חג שמח.

מלכה (מבחוץ): חג שמח.

נפתלי: השולחן כבר מוכן לסדר… (לוקח אותה לחלון) מפה רואים את העיר העתיקה.

מריה: כמה יפה.

נפתלי: תריחי את האוויר… ירושלים בליל-הסדר.

(נכנסת מלכה)

מלכה: חג שמח!

נפתלי: מלכה, תכירי, זאת מריה. (למריה) זאת מלכה, אשתי.

(השתיים לוחצות ידיים)

מריה: נעים לי מאד.

מלכה: נעים מאד.

נפתלי: הזמנתי את מריה לסדר. נפגשנו בשדה התעופה, הגיעה מרוסיה.

מלכה: מצוין. תנוחי קצת, באת מרחוק.

(מציעה לה כסא, מריה מתיישבת. קוראת החוצה)

שמולקי! (לנפתלי) לך תביא לה כוס בורשט.

(נפתלי יוצא)

את אוהבת את הסדר? אני עד גיל שבע מרוב התרגשות, איך שהסדר היה מתחיל הייתי עושה פיפי במכנסיים.

מריה: אינני יודעת סדר מהו. עד אתמול לא ידעתי כלל שיהודיה אני.

מלכה: או… מחכות לך הרבה הפתעות.

(נכנס שמואל)

מלכה: הנה הבן שלנו, שמולקי. שמולקי, תכיר, מריה.

שמואל: נעים מאד.

מלכה: שמולקי מנהל את האכסניה שלנו.

נפתלי: (נכנס עם כוס  בורשט. לשמואל)  מריה הגיעה ממש עכשיו מרוסיה.

שמואל:  מצוין.

מלכה: היא תעשה איתנו את הסדר ואחרי זה כבר נאקלם אותה בארץ.

מריה: כל כך מודה אני לכם על קבלת הפנים החמה, אבל לאחר הסדר אצטרך לעזוב.

מלכה: למה? איך לעזוב? מה לעזוב?

נפתלי (יחד עם מלכה): למה לעזוב?

מריה: באתי  ארצה למצוא את אבא שלי. להצילו.

מלכה: איפה הוא?

מריה: אינני יודעת. אפילו אינני מכירה אותו, אבל בעוד ארבעה ימים ירצחו אותו.

(נפתלי ושמוליק מחליפים מבטים זה עם זה)

מלכה: בכל אופן, ערב חג. הכל סגור. אפילו כלב אין ברחוב. חכי עד שיצא החג ואז שמולקי יעזור לך למצוא את אבא שלך.

(נכנס בנצי, פקח עירוני)

בנצי: שמולקי, עומד פה איזה רכב על אדום לבן. שלכם?

שמולקי: לא נראה לי.

מלכה: מריה מותק, לכי להתקלח, כי או-טו-טו אנחנו יושבים לשולחן. נפתלי, תראה לה את החדר שלה.

נפתלי: בואי מריה.

(מריה ונפתלי יוצאים)

שמוליק: מה נשמע בנצי, איך הולך?

בנצי: אם אני כבר כאן, חשבתי נעשה אתנחתא. המקום פתוח?

שמואל: כן, בוודאי. לא אמא? הוא רוצה אתנחתא.

מלכה: האמת, שחררתי את רוב הבנות הביתה בשביל החג, אולי אחת נשארה. (קוראת החוצה) מיטל?

מיטל (מבחוץ) מה?

מלכה: את נשארת פה לסדר?

מיטל: כן.

(נכנסת  בבגדי חג)

המשפחה שלי נוסעת השנה לעשות סדר במלון דן באילת. לא אוהבת סדר במלון. מנוכר לי.

מלכה: את יכולה להכניס את בנצי לאתנחתא?

מיטל: כבר התלבשתי לחג…

בנצי: קצר נו… 

מיטל: בנצי מותק למה תמיד אתה בא ברגע האחרון?

בנצי: מיטל כפרה, עוד חצי שעה אני גומר משמרת. שי לחג.

מיטל: (למלכה, צוחקת) איזה מתוק.  (חושבת רגע ומחליטה) נו טוב, בוא.

(מסירה את החלק העליון של הבגד, ומניחה אותו על מסעד אחד הכיסאות. נותרת במחשוף. בנצי שולף ארנק ומשלם לשמוליק)

שמואל: אבל בנצי, קצר.

בנצי: צ’יק צ’ק.

(מיטל ובנצי יוצאים)

מלכה: תראה איפה היא שמה את השמלה שלה. על הכסא של אליהו הנביא…

(נכנס סיסקו)

סיסקו: היי, מה קורה?

שמואל: סיסקו, מה נשמע?

מלכה: מה שלומך סיסקו?

סיסקו: ברוך השם. הסדר היום אצלנו, אז אין לי הרבה זמן. מישהי עובדת עכשיו?

מלכה: מיטל. אבל היא באמצע.

סיסקו: ייקח הרבה?

שמואל: לא. זה בנצי, נו. הוא באמצע משמרת.

מלכה: שמואל, איפה הקולות שאמרתי לך לקנות?

שמואל: באוטו.

מלכה: אז לך תביא אותם ותשים בפריזר שיספיק להתקרר לאוכל. (הצידה לשמואל) ותיקח את הסכין שלך מפה.

שמואל: סליחה, אמא. הופסל’ה. (לוקח מהשולחן סכין קפיצית, מקפל ושם בכיס. פונה לסיסקו, בדרך החוצה) סיסקו, לרשום לך?

סיסקו: כן, אם לא קשה לך.

(שמואל יוצא תוך שהוא רושם משהו בפנקס. מלכה ממשיכה

לערוך את השולחן)

סיסקו: תגידי מלכה, איך הולך?

מלכה:  מה אני אגיד לך, הכל דופק. כולם דופקים את כולם ואנחנו דופקים קופה. לבנות אין זמן אפילו לעשות שפם. עכשיו נפתלי הביא תגבורת מרוסיה.

סיסקו: בראוו.

מלכה: אבל לאט. שלא תעלם לנו כמו הבחורה ממולדביה. אז ייקח יומיים שלושה. מה בוער? (נזכרת) אוי, המרק!

(סיסקו מכה את מלכה בישבן, כשהיא בדרכה החוצה)

מלכה: זו הטרדה מינית.

סיסקו: אל תדאגי אני לא אתבע אותך.

(מלכה יוצאת. אחרי מספר שניות נכנס ארנון)

ארנון: שלום… אה… איפה… יש כאן…? אני מחפש…

סיסקו: בחורה?

ארנון: משהו כזה.

סיסקו: כולם הלכו הביתה לחג. יש אחת. מישהו איתה עכשיו. אני אחריו.

ארנון: אז אני אחריך.

(השניים יושבים. שקט)

ארנון:  אין חנייה בעיר הזאת.

סיסקו: איפה חנית?

ארנון:  על אדום לבן.

סיסקו:  תחטוף דו”ח.

ארנון:  ערב חג.  לא ראיתי שום פקח בחוץ.

סיסקו: זה בגלל שהוא בפנים. (מצביע)

ארנון: מי?

סיסקו: הפקח. עוד דקה יוצא.

ארנון:  (קם) אני הולך להזיז את האוטו. אני אחריך.

(יוצא. אחרי מספר שניות נכנס שושני)

שושני: רק אתה בתור?

סיסקו: היה פה עוד אחד, הלך להזיז את האוטו.

שושני: הלך להזיז את האוטו – בעיה שלו. אני אחריך.

(בנצי יוצא)

סיסקו: היי בנצי, מה נשמע?

בנצי: הלו סיסקו, שיהיה לך חג שמח וכשר!

(בנצי יוצא, נכנס ארנון)

ארנון: איפה ההוא שהיה פה קודם?

שושני: נכנס לפני רגע.

ארנון: אני אחריו.

שושני: אתה לא אחריו.

ארנון: הלכתי להזיז את האוטו!

שושני: לך תזיז אותו בחזרה.

ארנון: אני נכנס עכשיו. אמרתי לו שאני הולך להזיז את האוטו, האוטו עמד על אדום לבן, עכשיו הזזתי אותו, עכשיו אני נכנס….

שושני: וגם כן, אתה לא נכנס לפניי! לא קטע?

ארנון: תראה, תעשה לי טובה, אני חייב להיכנס, אסור לי לחכות בתור, יש לי פטור מהצבא. זה עניין רפואי.

שושני: לא… לא… לא, אתה לא נכנס. גם לי אסור לעמוד בתור. מה אתה מדבר, לי אסור אפילו בצבא…

(שושני עוקף את ארנון)

ארנון: (מעיף אותו חזרה בחצי סיבוב) בוא הנה!

שושני: איי, במי נגעת?

ארנון:  אני נכנס עכשיו!

שושני: זוז אני אומר לך. ( מעיף את ארנון חזרה)

ארנון: איי, במי נגעת?

שושני: אני נכנס עכשיו!

ארנון: בוא הנה.

שושני: איי! במי נגעת?

ארנון: אני נכנס קודם!

שושני: זוז אני אומר לך!

ארנון:איי, עזוב ת’יד.

שושני: למה מה תעשה לי?

ארנון: עזוב ת’יד.

שושני: למה מה תעשה לי?

( ארנון תופס לשושני באוזן)

ארנון: עזוב ת’יד.

שושני: איי, עזוב ת’אוזן.

ארנון: למה מה תעשה לי?

שושני: עזוב ת’אוזן.

ארנון: למה מה תעשה לי?

(שושני תופס את ארנון במפשעה)

ארנון: עזוב את הביצים.

שושני: עזוב ת’אוזן.

ארנון: עזוב את הביצים.

שושני:  עזוב ת’אוזן.

(ארנון  נוגח בשושני)

שושני: איי!!

ארנון: עזוב ת’ביצים אמרתי לך.

שושני: אי…אחו שרמוטה! אינעל אבואבו אבוק! אינעל האמאמאמא של הגרוזיני שנענע את אחותך הצולעת יא מנייאק. יא… (מבחין במלכה שנכנסה) אהלן מלכה.

מלכה: אדון שושני  הייתי מצפה ממך לתת דוגמה אישית במקומות ציבוריים, דווקא ממך, בתור חבר-כנסת.

שושני: למה תמיד אני? הוא לא יודע מה זה תור, ועלי את צועקת?

ארנון: אני הייתי פה קודם, רק ניגשתי…

שושני: אני לא הפרעתי לך, אתה אל תפריע לי.

מלכה: הביתה. עוד מעט אנחנו יושבים לסדר. הביתה. סגור.

שושני: במוצאי החג אתם פתוחים?

מלכה: במוצאי חג כן.

שושני: שיהיה ליל סדר נעים ומוצאי חג פתוחים.

מלכה: גם לך.

(יוצא)

מלכה: (לארנון) כל פעם שהוא בא – צעקות. אתה חדש אצלנו. (לוחצת לו יד) מלכה.

ארנון: כן, אני…

מלכה: תכף מיטל תקבל אותך. רק אני אקרא לבן שלי שירשום אותך ויסביר לך הכל. (קוראת החוצה) שמולקי! (לארנון) יש לנו עכשיו מבצעים מאד אטרקטיביים.

(שמולקי נכנס עם בקבוקי הקולה)

יש לנו כאן בחור חדש. מה שמך?

ארנון: ארנון.

שמוליק: נעים מאד. בוא, תלווה אותי למטבח. יש לנו מבצע עכשיו, כל ביקור חמישי אתה מקבל כרטיס לתיאטרון ירושלים…

(סיסקו נכנס)

סיסקו: שיהיה לכם חג שמח וכשר.

שמוליק: חג שמח סיסקו.

סיסקו: תודה על הכרטיסים. היה… (מחווה תנועה של התפעלות אינסופית)

שמוליק: הייתם בתיאטרון? מה ראיתם?

סיסקו: (מנסה להזכר) קשה לומר… אבל היה… (שוב אותה תנועה של התפעמות אינסופית).

סיסקו: (לארנון) תהנה, מיטל – (מחווה תנועה של התפעלות כדי לתאר את מיטל) להתראות.

שמוליק: (בדרך החוצה) בוא למטבח.

(סיסקו פונה לצאת. שמוליק וארנון יוצאים לכיוון השני, למטבח)

מלכה: סיסקו מותק, שנראה אותך אחרי החג.

סיסקו: בטח בטח.

(סיסקו יוצא, נפגש בדנינו מחוץ לבמה)

סיסקו: חג שמח, דנינו.

דנינו: חג שמח, סיסי.

מלכה: שלום דנינו. חג שמח.

(ואמנם דנינו נכנס, בידו בקבוק יין והגדה)

דנינו: שלום לך מלכה, חג חירות שמח.

מלכה: חג חרות שמח.

(דנינו ומלכה מתנשקים על הלחיים. דנינו מניח את הבקבוק על

השולחן)

מלכה: תודה רבה… אנחנו כבר מתחילים את הסדר… (קוראת החוצה) נפתלי! שמולקי! מיטל! מריה!

דנינו: מי זאת מריה?

מלכה: חדשה מרוסיה.

דנינו: רוסייה.

מלכה: אה, דנינו, לאט. רק היום הגיעה לארץ.

(נכנסת מיטל, לובשת את חלקו העליון של הבגד שהסירה קודם)

מיטל: (לדנינו) שלום דנינו!  חג שמח…

דנינו: חג מכת-בכורות שמח. מי-הטל.

(נכנסים שמוליק וארנון. שמוליק מוביל את ארנון לדנינו)

שמוליק: חג שמח.

(לוחצים ידיים)

דנינו: שמעתי יש רוסיה.

שמוליק: זה ארנון, בא אלינו בפעם הראשונה.

דנינו: נעים מאד.

שמוליק: (לארנון) דנינו, הוא הלקוח הכי ותיק אצלנו. התחלנו יחד כשעוד אמא שלי עבדה.

ארנון: כל הכבוד.

שמוליק: (למיטל, על ארנון) מיטלי, לקוח חדש. אכפת לך עוד להכניס אותו.

מיטל: בשמחה, (לארנון) תצטרך לחכות קצת. אני רוצה להתחיל את הסדר… רק  עד המכות.

(נכנס נפתלי)

נפתלי: או, דנינו הגיע, אז הכל בסדר.

(דנינו ונפתלי לוחצים ידיים)

דנינו: חג זבח שמח נפתלי.

מלכה: איפה מריה? (קוראת החוצה) מריה. מריה.

(נכנסת מריה לבושה בשמלה חגיגית. שערה לח, כולם מביטים בה, דנינו

נדרך)

מריה! כמה שאת יפה.

מריה: חג שמח.

כולם: חג שמח.

שמוליק:  בואו נשב לשולחן.

מלכה: (למריה) את יושבת כאן.

(דנינו מתקרב למריה, שמוליק חוסם את דרכו)

דנינו: זאת הרוסייה?

(שמוליק מוליך אותו לצידו השני של השולחן)

שמוליק:  כן, אבל לא הערב.

מלכה: (למריה על מיטל) מיטל היא בת בית אצלנו.

(דנינו חוזר לצידו השני של השולחן, קרוב למריה)

וזה דנינו, חבר ותיק שלנו. הוא כל שנה מנהל אצלנו את הסדר.

מריה: נעים לי מאד.

דנינו: לי נעים מאד.

מלכה: טוב טוב טוב, שב ונתחיל.

שמוליק: (לארנון) בוא שב איתנו קצת, מיטל נורא אוהבת את הקטע של המכות.

ארנון: ברצון. (מתיישב)

שמוליק: זה ארנון.

כולם: נעים מאוד.

דנינו: לפני שנתחיל אני מציע שנספר לאורחת שלנו, לפרח מרוסיה, על מה אנחנו חוגגים את הסדר .

 

שיר – על מה חוגגים את הסדר

“עבדים היינו, עבדים, עתה בני חורין, בני חורין”

עבדים היינו

לפרעה במצרים

כנראה לא היו לו סינים

או תאילנדים,

אז הוא לקח אותנו,

יענו עובדי קבלן,

וככה התחלנו

לעבוד שם בבניין

 

 

עבדנו בפרך

בטיט ולבנים,

בלי שכר-מינימום

ובלי שום תנאים,

וככה חיינו

היו מרים שם,

פשוט היינו

עובדים זרים שם

היינו עובדים  זרים

מריה: עובדים זרים?

 

מריה, את הלקח לא שכחנו,

ולא נשכח לעולמים:

עובדים זרים? – לא לא אנחנו!

שיעבדו הרומנים.

 

שנים של לחץ

שנים של סבל,

כשרצינו לצאת אז הם

הטילו סגר,

 

אבל בסוף הם

חטפו מכות

מדם צפרדע

עד מכת בכורות,

רק אז הם באו,

ביקשו התנתקות:

“תצאו, תצאו, רק תפסיקו ת’מכות”, “תצאו תצאו תצאו”

 

אז מה מהסיפור למדנו?

שלעולם אסור לשכוח

ישנם עמים – לא, לא אנחנו! –

עמים שמבינים רק כוח.

 

חיל פרעה אז

טבע בים

אנחנו שרנו יחד עם מרים

ולכבוד שיצאנו

ממצרים,

הערב אנחנו

שותים לחיים.

 

 

(במהלך השיר דנינו מנסה לקחת את מריה החוצה באגרסיביות ושמוליק

הודף אותו וממשיך בשירה וריקודים עם כולם)

(בסוף השיר)

“עבדים היינו, עתה עתה בני חורין בני חורין”

(כולם מתישבים לשולחן מריה מתיישבת אחרונה באיטיות, בחשש,

לאחר ששמוליק חילץ אותה מידיו של דנינו)

דנינו: נרים כוס ראשונה.

(מרים כוס. כולם מעלעלים בהגדה, מחפשים את “המקום”)

מיטל: איך הגענו כל כך מהר לכוס ראשונה.

דנינו: הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות כוס ראשונה. ברוך אתה אדוני, אלוהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן.

כולם: אמן!

(כולם שותים. דנינו מוזג לעצמו עוד כוס ושותה אותה עד תומה)

דנינו: ועוד כוס!

מלכה: עוד כוס?

דנינו: לחיי מרים. (שותה)  מרים! אני משתוקק להחביא אצלך את האפיקומן שלי!

מריה: (קמה, מעט מבוהלת) מה פירוש אפיקומן?

שמוליק: מנהג יהודי עתיק….

דנינו: (קוטע אותו. לוגם ישר מן הבקבוק. פונה ומתקרב למריה, כשבקבוק היין בידו) אני אסביר לך מה זה אפיקומן.

מיטל: דנינו, בוא למיטל, אצלי אתה יכול להחביא את כל המצה.

דנינו: זוזי ממני! רוצה את הרוסייה!

שמוליק: (מרחיק אותו) בוא הנה. (מושך אותו לקצה החדר) אתה רוצה שהיא תברח לנו?

מריה:  צריכה אני ללכת.

שמוליק: (ממהר אליה להרגיע אותה) אין ללכת.

מריה: היכן המזוודה שלי?!

שמוליק: לא קמים באמצע הסדר.

מריה: מבקשת אני את המזוודה שלי!

שמוליק:  הכל שמור, חמודה, אל תדאגי. רק תעבדי כמה ימים ותקבלי הכל חזרה.

מריה: מה פירוש לעבוד? אינני יכולה להישאר פה, הן אמרתי לכם,  צריכה אני למצוא את אבא שלי.

דנינו: (מתקרב) בואי לאבא  מותק…

שמולקי: (לדנינו) עזוב אותה.

מלכה: (הצידה, לשמוליק) תנעל אותה בחדר למעלה. (מוסרת לו צרור מפתחות)

שמולקי: בסדר מריה,  בואי אני אתן לך את המזוודה שלך. (יוצא עם מריה)

מלכה: (לשאר הנוכחים) לא קרה כלום. בואו נמשיך.

מריה (מבחוץ): מה אתה עושה? תוציא אותי, תוציא אותי… (נשמעות דפיקות)

מלכה: (מתחילה לשיר) אילו הוציאנו ממצרים ולא נתן לנו את התורה, דיינו..

כולם מצטרפים: די דיינו, די דיינו, די דיינו, דיינו דיינו דיינו. (שמוליק נכנס, מחזיר למלכה את הצרור ומצטרף לשירה. מריה דופקת מבחוץ וצועקת: “תוציאו אותי”) די דיינו די דיינו די דיינו דיינו דיינו. (שהייה)

מריה(מבחוץ): תנו לי לצאת.

(חושך)


 

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13