מחזאי ובמאי

תמונת ביניים

 

(נכנסים המנהל, בתיה, ודולי, אחריהם צ’רנר)

המנהל: מצוין מצוין מצוין. כמה טוב לחזור לארץ, תרתי משמע. וצ’רנר שלנו, כל כך מוכשר כשהוא רוצה. (לוחץ את ידו) מאד מצא חן בעיני התפקיד שלך בקטע של שדה התעופה.

צ’רנר: תודה רבה.

בתיה:  אז עוד בשורה טובה יש לי.

המנהל: נו..?

בתיה: מצאנו דרך עם דולי להגדיל את התקציב.

דולי: אל תגידי עם דולי.

בתיה: את מתנגדת אבל מבינה.

דולי: אני לא מבינה ואני מתנגדת.

המנהל: נו נו נו.

בתיה: אני מדברת על תוספת הכנסה שנתית של מינימום תשעת אלפים שש מאות דולר, עם אופציות נוספות.

המנהל: מה את מדברת? (דולי מהנהנת לא) דולי, תני לה לדבר! (לדולי)

בתיה: שכן שלי, אדם מאוד נחמד וסימפטי, בעל הדירה שלו עומד למכור את הדירה כי מחירי הדירות מאוד עלו, אז הוא נתן לו דד ליין לצאת  עד מחר בצהריים. אני באתי איתו בדברים וסיכמנו שאנחנו נשכיר לו חדר בתיאטרון.

(שהייה)

המנהל: (לדולי) רגע, רגע… (לבתיה) כמה הוא ישלם?

בתיה: שמונה מאות דולר לחודש, פלוס ארנונה וחשמל.

המנהל: פנטסטי. מתי הוא נכנס?

בתיה: היום.

דולי: איזה חדר את נותנת לו?

בתיה: האמת יש כמה אופציות…

דולי (לצ’רנר): “יש כמה אופציות”…

בתיה: ….אלף, את החדר הלבשה של הבנים.

המנהל: איפה הם יתלבשו? אני צריך עכשיו עוד וויכוחים עם ועד    השחקנים?!

בתיה: בית, אם אפשר לפנות את המחסן תלבושות…

המנהל: אי אפשר לפנות את המחסן תלבושות. איפה נשים אותם? תתלי אותם אצלך בבית? לפנות את המחסן תלבושות!

בתיה: אז החדר של דולי.

דולי: מה זה החדר של דולי?!

בתיה: אין הרבה ברירות.

דולי: מה זה אין הרבה ברירות?!

בתיה: החדר שלך הכי נוח.

דולי: אי אפשר בחדר שלי. זה החדר של היועצת האומנותית. איפה אני אשב? בבית-שימוש? זה החדר ששם מתקיימות כל ההתייעצויות האומנותיות…

המנהל: דולי, זה זמני, הוא יגור פה כמה חודשים, נעבור את המשבר,          ותחזרי לחדר שלך.

דולי: סליחה, סליחה, סליחה. אנחנו יורדים מהפסים לגמרי, אבל לגמרי. החדר של היועצת  האומנותית זה הלב של התיאטרון. זה החדר שאני וגולי בן מששת יושבים, דנים ברפרטואר, מקבלים  החלטות אומנותיות. סליחה. אי אפשר שיגור שם אני לא יודעת  מי…

בתיה: משפחת חזן.

המנהל: משפחת?

בתיה: אבא חד-הורי ובן. האם עזבה.

(שהייה)

המנהל: (לדולי) החדר שלך הכי מתאים.

בתיה: נבקש מחביבי שישים שתי מיטות, יש מזגן, השירותים בקצה המסדרון על-יד מחלקת מכירות, ובמקלחת של השחקנים הם יכולים לעשות דוש.

המנהל: תשעת אלפים שש מאות דולר בשנה…

בתיה: פלוס אופציות נוספות.

המנהל: פנטסטי. (לדולי) ויש כאן עוד דבר, שאת בתור היועצת האומנותית מעוניינת בו: זאת דרך מצוינת להביא קהל שבדרך כלל לא מגיע לתיאטרון.

(דולי יוצאת בכעס)

המנהל: אל תדאגו, היא תירגע.

צ’רנר: (למנהל)  סליחה… אני יודע שזה לא הזמן… אבל אפשר להוציא אותי מההצגה?

המנהל: מה זה אפשר להוציא אותך מההצגה?

צ’רנר: אני צריך חופש… אפשר למצוא לי מחליף?

המנהל: איזה מחליף? מה אתה מדבר? הצגה בלי צ’רנר? מה הקהל שלנו יגיד?

צ’רנר: רק ההצגה הזאת.

בתיה: זה חבל, זה חבל. דווקא עכשיו שההצגה בדיוק מתחילה להמריא.

המנהל: צ’רנר, אני אדבר עם המנהל האמנותי.

צ’רנר: תודה.

(צ’רנר יוצא)

בתיה: מה קרה לו?

המנהל: אל תדאגי הוא יירגע.  דברי עם חביבי שיתחיל להכשיר את החדר של דולי למגורים.

(מוכנס שולחן ערוך לסדר וכסאות. צלצול פלאפון. מנהל מוציא נייד)

מנהל: הלו… ניפגש בביוב …

(בתיה ומנהל יוצאים)

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13