מחזאי ובמאי

תמונה 6: מריה נקלטת

 

(מריה ניצבת, מזוודה בידה, באמצע הבמה, מביטה ימינה ושמאלה

כמי שאינה יודעת את דרכה. נפתלי, כבן שישים, מציץ בה מרחוק)

נפתלי: סליחה…

מריה: כן בבקשה?

נפתלי: מאיפה?

מריה: רוסיה.

נפתלי: מחכה למישהו?

(מריה מנידה בראשה “לא”)

נפתלי:  (מוציא מכיסו טלפון נייד) רוצה להתקשר? קרובים?  מישהו מחכה לך?

מריה: צריכה אני להגיע לירושלים.

נפתלי: אני נוסע לירושלים.

מריה: לא, חן חן, אני… –

נפתלי: ערב חג, איפה תעשי את הסדר? אין אוטובוסים. טקסי יקר. (מתקרב, מושיט לה יד) נעים מאד, נפתלי.

מריה: (לוחצת את ידו) נעים לי מאד, מריה.

נפתלי: (מחזיק את ידה) אצלנו, במשפחה, יש אכסניה. נקי, נעים. הבן שלי שמואל מנהל.  תקבלי חדר, לא יקר, מאד סימפטי. מה את אומרת?

(שהייה קצרה)

נפתלי: (לוקח ממנה את המזוודה ופונה לצאת)  אבא שלי נולד ברוסיה. בבית דיברנו רוסית.

מריה: (הולכת אחריו) וי גבריטי פרוסקי (אתה מדבר רוסית)?

נפתלי: דה (כן) .

מריה: ווסייה דומה גבריאט פרוסקי?  (כל המשפחה מדברת רוסית)?

נפתלי: נייט (לא). האוטו בכיוון הזה.. (יוצאים)

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13