מחזאי ובמאי


תמונה 4: אבא של מריה

(שבוע אחר כך. המרפאה. ד”ר פוזניק יושב וקורא עיתון. לפתע

מבחין בידיעה)

פוזניק: אלוהים אדירים!

(נכנסת מריה)

מריה: העיתון? גם היום של השבוע הבא?

פוזניק: כן…

מריה: (מבחינה במצבו) ד”ר פוזניק, פניך לבנים כשלג, מבקשת אני ממך, ספר לי מה אירע.

(שהייה)

פוזניק: (מגיש לה את העיתון) קראי נא ידיעה זו.

מריה: (קוראת) “לב אנטולוביץ צ’ורני שנרצח שלשום בירושלים, יובא הערב לקבורה בבית הקברות במרכז מוסקבה. בתו נסעה במיוחד לישראל, כדי לדאוג להבאת הארון”.  ד”ר פוזניק היקר, מה מיוחד כה בידיעה?

פוזניק: בת זו…

מריה: כן?

פוזניק: אשר נסעה במיוחד לישראל, לדאוג  להבאת הארון…

מריה: כן?

פוזניק: בת זו, מריה יקרה שלי, זו את.

(שהייה)

מריה: (כמו ממלמלת) מה אתה שח, ד”ר פוזניק, מה אתה שח…?

פוזניק: הקשיבי לי, מריה היקרה שלי, הקשיבי לי, כשלמדתי באוניברסיטה, היה לי חבר נפש. אני למדתי רפואה והוא למד ספרות ותיאטרון.  כשסיימנו לימודינו, הרחיקונו תלאות החיים זה מזה, ונתראנו לעיתים רחוקות עד מאד. יום אחד הקיש על דלת ביתי בשעת בוקר מוקדמת, בידיו חבילה קטנה, עטופה שמיכה. לא אמר דבר, רק שנקלע לצרה ושעליו להימלט. הוא ביקש שאשמור על החבילה הקטנה והיקרה שהשאיר בידי. בתוך חבילה זו מצאתי אותך, מריה קטנה שלי, ושמו של חברי הטוב, שמו של אביך, היה לב אנטולוביץ צ’ורני.

מריה: האם שוחחת איתו מאז.

פוזניק: לא. רק מכתב אחד הגיע לפני כמה שנים. מירושלים. המכתב אבד. נותרה רק המעטפה.

(מוציא מעטפה מכיסו ונותן לה)

מריה: מארץ ישראל?

פוזניק: לב אנטולוביץ היה יהודי.

מריה: זו הסיבה שבקשת כי אלמד עברית.

(הוא מחייך. היא מעיינת במכתב)

רחוב עמק רפאים ארבע עשרה, דירה שש, ירושלים. ד”ר פוזניק היקר, לאבי נותרו עוד חמישה ימים של חיים, עלי לנסוע לישראל להצילו. לשמוע ממנו מי הייתה אמי, למה מסרני, למה נטשני.  עלי לגלות מי אני.

פוזניק: סעי לך מריה הקטנה שלי, סעי לך לארץ ישראל, ואני אלווך במחשבותיי ובחלומותיך. יהי אלוהים עמך.

 

(מוסיקה. חושך)

 

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13