מחזאי ובמאי

תמונה 3: הסקר

 

גולי: (בחושך) מה זה? מי הוריד את האור.

(האור עולה על המנהל ועל גולי. המנהל, היושב על כורסת התפאורה,

לופת את ראשו ביאוש)

המנהל: אני. (שהייה קצרה) מה אתה עושה בן מששת?!

גולי: (מבוהל) מה אני עושה?

המנהל: אתה מוריד אותנו שאולה.

גולי: אבל…

המנהל: מה זה?

גולי: מה?

המנהל: בתמונה הראשונה גנרל מת?

גולי: מה רע?

המנהל: מה זה, משל?

גולי: לא משל…

המנהל: ובמוסקבה?! אתה מרחיק את הקהל, מה יש לך לחפש במוסקבה?

גולי: מה רע במוסקבה. התיאטרון העברי התחיל במוסקבה. יש לנו כאן ארומה…

(נכנסת בתיה בידה קלסר, אחריה דולי וצ’רנר)

בתיה: הגיע הסקר.

דולי: הסקר הגיע.

(בתיה מוסרת את הקלסר למנהל המעיין בו)

הגיע שליח, מסר את הממצאים. האמריקאים האלה כל כך מסודרים.

המנהל: בדיוק מה שאמרתי. אבל בדיוק מה שאמרתי. הנה לך. מומחה אמריקאי, לא אני, עושה סקרים בברודווי.

בתיה: הסקר נערך בין רוב המנויים שלנו, פלוס ועדי העובדים של החברות הגדולות כולל העסקים הקטנים, תלמידי תיכון מכיתות ט’ ומעלה, מורים, גננות, מורים בחינוך המיוחד, אנשי צבא קבע, מנהלי מתנסי”ם וקהל המנויים המובחר של היכל התרבות.

גולי: להיכל התרבות יש מנויים?

המנהל: היכל התרבות של כפר-סבא.

גולי:לכפר-סבא יש היכל תרבות?

המנהל:כמו היכל התרבות בתל אביב רק קצת יותר קרוב לקלקיליה.  בכל אופן התוצאה היא חד משמעית.

גולי: נו?

המנהל: הקהל רוצה מחזה מקורי. הצגה שמתרחשת בארץ. אנשים רוצים לראות את עצמם על הבמה, גורי…

דולי: גולי.

מנהל: …לראות את הדברים שרלוונטיים לחיים שלהם. חגים עבריים, מסורת, שורשים, פולקלור. תראה בעצמך: עשו סלח שבתי- הצליח, עשו בוסתן ספרדי- הצליח. עשית חתולים- הייתי צריך לבקש מאחותי שתבוא עם הילדים כדי שיהיו קצת אנשים באולם. עכשיו התיאטרון הלאומי מעלה את הסרט המיתולוגי (לדולי) מה שמו?

דולי: גולי בן מששת.

המנהל: (צועק) הסרט!!

דולי: “הלהקה”.

המנהל: הלהקה. הצלחה פנומנלית. והם מתחדשים שם ב”הבימה”. היתה חנה רובינא, עכשיו יש שירי מימון. היה מסקין, עכשיו יש בוקי.

דולי: מוקי.

המנהל: ואתה תקוע במוסקבה?! מה יש לך לעשות במוסקבה?!

(שהייה קצרה)

אני רוצה להציע לך הצעה, בן מששת, TAKE IT OR LOVE IT.

גולי: אוקי?

המנהל: מחזמר על ארץ ישראל היפה, אה? עם ריקודים, שירים, כמו פעם. אהבת המולדת. תן להם בן מששת, תן להם, תאמין לי. את גודיק אתה זוכר?

גולי: הייתי קטן.

המנהל: אני רקדתי אצלו סטטיסט באיי לייק (מנסה להזכר) נו…

דולי: מייק.

(מנהל מסמן לפסנתרן אשר מנגן אקורד)

המנהל: (שר) לחיי העם הזה העם הזה העם הזה, שכמה טוב שהוא כזה (לשירתו כולם מצטרפים למעט גולי)…  זוכר?

גולי: הייתי קטן.

 

שיר על ארץ ישראל היפה

 

מנהל:

תקשיב לי מולי…

 

דולי:

גולי…

 

מנהל:

גורי… שתי מילים!

עזוב אותך מהצגות על חתולים!

עזוב אותך משיינפלד…

 

דולי:

שייקספיר…

 

מנהל:

לא אכפת לי!

תציג את ישראל, תהיה קצת רלוונטי!

תראה להם איך באו הנה ציונים

ואיך על הביצות הקימו קניונים

שבת הייתי עם אשתי בקניון ראשון

תנועת קונים כזאת – אפילו אין בטוקיו!

 

כולם:

(פזמון)

איזה איזה קניונים,

כל כך גדולים, עם חניונים,

איפה יש עוד קניונים

כל כך יפים וציונים,

אין כמו העם הזה

שיש לו מין בילוי כזה!

 

בתיה:

צריך גם להראות מה חיובי בעם

שעם הראש בקיר נלחם ושוב נלחם,

 

מנהל:

חיסלנו את יאסין, תקענו את דיראני

כולם: אבל למרות הכל – נשארנו עם הומני!

 

בתיה ודולי:

זה עם שיש לו ראש, חביבי, עם ממזר,

ואי אפשר למכור אותו או לסדר,

 

צ’רנר: (נכון, למשל..) נסעתי לקלקיליה להחליף שם טאייר,

חטפתי אבנים, אך לא יצאתי פראייר!

 

(פזמון)

איזה איזה איזה עם

גם לבבי וגם חכם,

עם נבון והגיוני

הומני וגם ציוני,

אין כמו העם הזה

שיש לו אופי שכזה!

 

דולי:

לדעתי כדאי גם קטע בנתב”ג,

 

מנהל וצ’רנר:

עם שחר שם צפוף ממש כמו ערב חג,

 

דולי:

הייתי בניו יורק, פריז וגם מילנו

הייתי בשנחאי, בריסל וגם לואגנו

כולם:

ואין שם דיוטי פרי – עמוס כמו שלנו!

 

(פזמון)

איזה איזה דיוטי פרי

הכל טרי, הכל בריא,

כמה טוב בדיוטי פרי

כל כך יפה וציוני

אין כמו העם הזה

שיש לו דיוטי פרי כזה.

 

גולי (עולה בשירה על הפזמון):

כן, יש כאן פוטנציאל דרמטי להרים פה הפקה מאוד יפה

אני מרגיש שאוטוטו יוצאת לי סצנה בנמל התעופה.

 

גולי:

איזו הפקה יפה,

אני מרים את הכפפה

 

מנהל (מצטרף):

סיפור לא דמיוני,

מלא שמחה

מנהל:

וציוני

 

כולם (על הפזמון של גולי):

בדיוטי פרי שלנו יש סיגרים מהוואנה – קובה, במבצע

ומכשיר חשמל ובושם צרפתי בדולר, שם תמיד תמצא.

 

כולם (מצטרפים לגולי לשורות האחרונות):

אין כמו העם הזה,

שיש לו דיוטי פרי כזה

 

(פזמון)

איזה איזה קניונים

כל כך גדולים עם חניונים,

איפה יש עוד קניונים

 

זה עם כל-כך נפלא

שמגיעה לו הצגה!

 

(גולי עומד ומביט קדימה, עיניו מזוגגות, כולו מבעבע השראה)

דולי: אני מכירה אותו, יש לו רעיון.

המנהל: גאון. (צלצול פלאפון)

דולי ובתיה: שששש.

גולי: תמונה שנייה.

מנהל: (לפלאפון) הלו.

גולי: שבוע מאוחר יותר…

מנהל: אני יודע שפתחת את הסתימה הביוב.

גולי:  עדיין במוסקבה…

מנהל: כמה עולה לפתוח סתימה בביוב?

גולי: אבל עם הפנים לארץ.

מנהל: אלף חמש מאות שקל?

גולי: לעבודה.

(יוצאים)

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13