מחזאי ובמאי

 

תמונה 8: אחרי הסדר בבית-זונות

(המנהל יושב לבדו לשולחן הסדר, שהייה)

(נכנס גולי)

גולי: קראת לי?

המנהל: סדר פסח בבית זונות. (קם ומנסה לתפוס אותו) אני אהרוג אותך! עכשיו אני אהרוג אותך!

גולי: (נמלט באימה סביב השולחן) מה, מה עשיתי, מה אתה רוצה ממני!

המנהל: בית זונות?! בחורה רוסיה נקלטת בארץ אז אתה מביא אותה לבית זונות?! (נכנסת בתיה)

בתיה: ויש עוד עניין. דולי לא מוכנה להתפנות מהחדר. היא קשרה את עצמה לכוננית עם שרשרת אופניים.

המנהל: יש קאטר במחסן. תחתכי את השרשרת ותוציאי אותה מהחדר.

בתיה: אני?

המנהל: את רוצה שאני אפנה אותה? היא תתבע אותנו על הטרדה מינית.

בתיה: אבל איך אני יכולה לפנות…

המנהל: בתיה! ברגישות ובנחישות. (בתיה יוצאת) אני אראה לך בית זונות.

(מרדף שבסופו גולי נכנס מתחת לשולחן)

דיברו איתך על ארץ ישראל היפה, אז אתה מראה לי אוסף של סרסורים ו…

גולי: (מציץ מתחת לשולחן. בזעם) סליחה רגע, סליחה רגע, אוקיי. זה לא נכון?! המצאתי משהו?! אין דבר כזה? רק קניונים?! אם מישהו חושב שאני אוותר על האמת שלי בשביל כמה גרושים עלובים אז יש לו טעות גדולה מאוד מאוד. תשכחו מזה. אני אמן!

המנהל: (חולץ נעל מרגלו ומשליך על גולי) אמן.

גולי: …אמן. הבנתם אותי! ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות.

(גולי שוב נעלם מתחת לשולחן וממשיך משם. רק קולו נשמע)

אנחנו, תפקידנו בתיאטרון לחשוף את המציאות גם אם היא כואבת, גם אם קשה לקהל לקבל אותה (בתיה חוצה את הבמה עם קאטר) גם אם היא לא מחמיאה לנו.

המנהל: צא החוצה!

גולי: (עולה מן העבר השני של השולחן) אנחנו חיילים בצבא האמת, ואנחנו נלחמים על חיינו בקרבות דמים שאנחנו מנהלים ביערות הצביעות והשקר של חברה מושחתת ורקובה.

(שהייה קצרה. בבת אחת המנהל מזנק ותופס בקבוק מן השולחן ושוב מתחיל לרדוף אחרי גולי הנמלט. עוצר)

המנהל: מגיעה בחורה תמימה לארץ ישראל, אוסף אותה יהודי בשדה התעופה – (קורא החוצה) אבינועם, בוא רגע (אבינועם נכנס, המנהל מניח יד על כתפו) יהודי שהיה יכול להיות אבא שלך או שלי… (לאבינועם) תודה… (אבינועם יוצא) לוקח אותה למשפחה שלו, שכולם אבל כולם מתפרנסים מדבר אחד. סחר בנשים. אין היי טק?! אני שואל אותך אין היי טק?! אין תעשיות מכאן ועד הודעה חדשה? אין מתנדבים? תגיד לי,  איפה עושים מי עדן? בסין? בנורבגיה? איפה עושים מי עדן? היינו יכולים לקבל חסות ממי עדן. אבל לא. אתה מוכרח להראות בית זונות. ממי נקבל חסות? ממשפחת אלפרון?!

(מבחוץ נשמעות חבטות וצעקות של דולי: “עזבי אותי, עזבי אותי, פשיסטים!”

בתיה: (נשמעת מבחוץ) דולי אני מבקשת ממך אל תחמירי את המצב.

(בתיה נכנסת, גוררת את דולי, שלידה האחת שרשרת שאליה קשורה שידת

מגירות משרדית)

דולי: (צועקת לעבר המנהל) תתבייש לך. תתבייש לך.

המנהל: דולי, אני אדבר איתך אחר כך.

דולי: יהודי לא לוקח חדר ליהודי.

המנהל: בתיה, תקשרי אותה במחסן תלבושות.

בתיה: (בדרך החוצה, גוררת את דולי) דולי, את רק מחמירה את המצב…

המנהל: (לגולי) עכשיו תקשיב לי ותקשיב לי טוב! לך ותוציא את הבחורה המסכנה הזאת – מה שמה? 

גולי: מריה.

המנהל: לך ותוציא אותה מהבית זונות שלך ותיקח אותה למשפחה ישראלית יפה, שורשית, שהקהל ישב באולם ויגיד – אלה יהודים שאני מכיר, ככה אנחנו נראים, זה תיאטרון ישראלי. אני גאה להיות מנוי בתיאטרון הזה!

(קורא החוצה)

צ’רנר!

(צ’רנר נכנס)

תקרא לשחקנים בבקשה.

צ’רנר: מצאתם לי מחליף?

(שהייה)

גולי: מחליף?

צ’רנר: הוא לא דיבר איתך.

המנהל: צ’רנר אני הבנתי מה מציק לך. אנחנו משנים את ההצגה.

צ’רנר: משנים?

המנהל: משנים משנים. לא יהיה. ועכשיו השחקנים.

(צ’רנר מביט בו בספקנות ויוצא)

גולי: מחליף?

המנהל: הוא ביקש מחליף. מה אתה חושב, ששחקן כמו צ’רנר רוצה לשחק בהצגות כאלה. (לשחקנים) בואו, בואו.

(השחקנים נכנסים נוטלים כסאות משולחן הסדר ומתיישבים)

המנהל: (לפסנתרן) תן לי…

 

(מתחיל לשיר את שיר ההצלחה)

 

שיר ההצלחה

מנהל:

אני אומר ביושר,

כשרון כתיבה הוא אושר,

כשרון משחק הוא כושר

חשוב וחיוני.

אבל אוסיף בלי פחד,

שאת שניהם ביחד

אפשר לדחוף לתחת,

לפחות מבחינתי.

 

כן זו השקפתי, וזוהי דעתי,

וזוהי עמדתי, כי אותי

רק כשרון אחד מסעיר ורוח בי מפיח –

הכשרון להצליח!

הכשרון להצליח!

הכשרון להצליח!

 

(פזמון)

אני רוצה רק הצלחה! רק הצלחה – ולא יותר!

 

גולי:

מה עם איכות, אמת, תרבות –

 

מנהל:

אני על אלה מוותר

אני רוצה לראות את הקופה צוחקת

ולא אכפת אם הביקורת מגהקת,

אני רוצה קהל מצביע ברגליים

ובא לראות אצלי “כוכב נולד” 200!

 

כיני וגולי:

ומה עם  שייקספיר ומולייר?

 

מנהל:

אני את אלה מפטר –

אני רוצה רק הצלחה! ולא יותר!

 

שחקנים:

רציתי לגלם פה

מקבת וגם אותלו,

לומר סוף סוף כהמלט:

“להיות או לא להיות!”

 

מנהל:

אבל נודה בנחת,

מקבת והמלט יחד

שניהם שווים לתחת

אם אין גם הצלחות

 

מנהל:

אתם זוכרים את בן-איתי?

 

שחקנים:

שחקן בחסד!

 

צ’רנר:

גם במאי!

 

כולם:

בהצגות שלו היה תמיד מין קסם,

עצבות גדולה בתוך הצחוק… ואיזה חסד…

 

גולי:

על הבמה היו דובים ונסיכים…

 

גולי וכיני:

העיתונות קראה לו “מלך המלכים”!

 

כולם:

נסים קרו על הבמה, כאילו שנפתח מין שער…

כן הוא היה ענק… אלון בין אזובי היער…

 

מנהל:

ענק ענק, אבל דבר

אחד צריך לומר ברור,

איש לא הכיר אותו. זאת אומרת, אני מתכוון, בקרב הציבור…

 

מנהל:

לכן צריך רק הצלחה

 

גולי:

רק הצלחה?

 

מנהל:

רק הצלחה, ולא יותר

 

גולי וצ’רנר:

מה עם משחק, בימוי, עמקות?

 

מנהל:

לא לא, זה לא הולך יותר.

 

כולם:

התוכן לא חשוב כי –

רק הצלחה הוא רוצה לא יותר

 

מנהל:

אני רוצה לראות את הקופה צוחקת

ולא איכפת אם הביקורת מגהקת

אני רוצה קהל מצביע ברגליים

ובא לראות אצלי כוכב נולד 2000.

 

כולם:

רק את זה הוא רוצה

 

גולי:

ומה עם שיקספיר ומולייר?

 

מנהל:

על ברכט על שייקספיר ומולייר אני בלי קושי מוותר

 

כולם:

אם זה מה שהולך היום לי לא נחוץ תפקיד אחר

 

מנהל:

אני רוצה רק הצלחה ולא יותר.

 

(סיום השיר, צלצול פלאפון)

מנהל: הביוב. (עונה) הלו? (שורק ויוצא החוצה)

(לבמה נכנסים בתיה חזי ורובי)

בתיה: אז כמו שאמרתי כאן המקלחת (מצביעה ימין) וכאן החדר (מצביעה שמאל)

בתיה: אני מבחינה שהילד מעט מבולבל?

חזי: בלחץ בלחץ…

בתיה: אני מבינה, זה ברור… הוא עובר טראומה.

חזי: מה אני אגיד לך גברת בתיה, מסלקים אותך מהדירה מהיום להיום…

בתיה: זה לחץ.

בתיה: רציתי להכיר לך את שחקני הלהקה. (לשחקנים) זהו מר חזן…

חזי: חזי.

בתיה: חזי נאלץ להתפנות מביתו ובישיבת ההנהלה האחרונה החלטנו לסייע לו ולבנו. בכל אופן משפחת חזן תתגורר זמן מה בחדר של דולי. אני בטוחה שכולנו שמחים שאנחנו יכולים לעשות פעילות קהילתית ושנדע לחבק אותם לחיקנו ולעודד אותם במצבם הקשה.

(דממה מביכה)

תודה רבה ובהצלחה לכולנו.

(מראה לו את הדרך החוצה. חזי ובתיה יוצאים. רובי משתהה רגע)

חזי: רוביל’ה בוא.

(רובי יוצא, בדרך עושה אצבע משולשת לשחקנים)

גולי: חדר בבית אה… זונות. (שחקנים מסדרים במה לתמונה הבאה)

 

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13