מחזאי ובמאי

 

“אולי אולי אולי”

אולי השלולית שבחצר היא ים שמשתולל,
ואני (נמרוד) אולי רב-החובל!
השלחן שבשלולית, אולי הוא אניה,
אוצרות זהב טהור אולי היא מביאה;

אולי, אולי, אולי
אולי אני נוסע לחיפה או יון,
או למקום רחוק יותר, לאי על יד יפן!
דגים קופצים אל מול פני, המים מתיזים,
המלחים שלי הם בחורים כארזים!

אניה של שודדים אולי קרבה עכשיו,
ואולי אני מתקיף לפתע מן הגב!
השודדים יורים אולי בקצב: בום בום בום!
אך אני נלחם ומנצח שם-כמו כלום!

אולי, אולי, אולי…

אולי,
אולי חבל שיש בשיר הזה כל כך הרבה אולי…
אולי, אולי…

אריאלה: אולי עכשיו נספר לנמרוד למה באנו הנה.

נפתלי: מיכאל אומר שדניאל נמצא כאן.

נמרוד: כאן? (שהייה)

מיכאל: אתמול, כשעברתי עם אמא שלי ליד הגדר, שמעתי קולות של מישהו שבוכה.

נמרוד: אבא שלי אמר לי שאם בצבא מישהו הולך לאיבוד, אז מקימים פלוגת חיפוש. אז אני מציע שאנחנו גם נקים פלוגת חיפוש. אני אהיה המפקד ונפתלי יהיה סגן המפקד. אבל הבנות לא יכולות לבוא איתנו.

מיכאל: למה אתה המפקד?

נמרוד: כי אבא שלי בצבא ואני מכיר דברים כאלה וגם לי יש ניסיון.

אריאלה: אז מה אם אבא שלך… זה לא הולך לפי אבא. מה זה קשור אבא…

נמרוד: הה… זה קשור.

אריאלה: זה לא קשור. יש ילדים שאבא שלהם בצבא והם לא מפקדים.

נמרוד: זה כן קשור. כי אבא שלי בצבא ואני מפקד ואבא של נפתלי מנהל מחשבים ובגלל זה הוא סגן מפקד.

אריאלה: זה לא קשור. אבא שלי עובד בדואר ואני לא דוורית.

נמרוד: כי את עוד ילדה.

אריאלה: גם כשאני אהיה גדולה אני לא אהיה דוורית.

נמרוד: כן נכון. את כן תהיי דוורית.

מיכאל: היא לא תהיה דוורית.

נמרוד: אז מה תהיי?

אריאלה: אני אהיה ביו-כימאית. (שהייה קצרה)

נמרוד: וזה לא קשור לדואר?

אריאלה: מה פתאום. אתה בכלל יודע כמה סוגים של אבא יש?

יונתן: (לקהל) יש ילד שאבא שלו רופא
ויש ילדים שאבא שלהם חולה.
יש ילדים שאבא שלהם עני
וילדים שהמקרר שלהם תמיד מלא.

נמרוד: יש ילד שאבא שלו חיט
בגלל זה
במעיל שלו לא תראו חורים.
ויש ילדים שאבא שלהם ספר
ובגלל זה הם תמיד
נורא מסופרים.
יש ילדים שאבא שלהם נהג
אז על יד הבית עומד להם אוטובוס!

ענת: יש ילד שאבא שלו ראש העיר…

גל: אז הוא תמיד מדבר בנמוס.

נמרוד: יש ילדים שאבא שלהם חזק

מיכאל: הרבה ילדים אומרים שהאבאים שלהם גבורים

גל: יש ילדים עם אבא חלק
ויש ילדים עם אבאים דוקרים.

יונתן: יש אבאים שהולכים בשמונה לעבודה
ובחמש וחצי חוזרים,
יש אבאים שבקושי רואים (שהייה קצרה)

מיכאל: ואבא שלי יושב וכותב שירים… (שהייה קצרה)

נפתלי: אולי מיכאל גם יכול להיות סגן מפקד?

נמרוד: (למיכאל) אתה רוצה?

מיכאל: לא אכפת לי, אבל שגם אריאלה תבוא איתנו.

אריאלה: גם אני הולכת לחפש את דניאל, כי הוא חבר שלי והוא אפילו יותר חבר שלי מה ששלך ובקיצור גם אני הולכת לחפש אותו.

נמרוד: תלכי. לא אכפת לי. אז אני המפקד ומיכאל ונפתלי סגני המפקד. ויונתן ואריאלה וגל וענת חיילים.

גל: אני אולי אשאר כאן עם ענת, כי היא מפחדת ונחכה לכם כאן.

נמרוד: בסדר. (לאחרים) אחרי.

(הם מסתדרים ויוצאים)

יונתן: וככה יצאנו נמרוד ומיכאל אריאלה נפתלי ואני אל תוך מעבה הגן. אני לא יכול להגיד שלא פחדתי. פחדתי נורא אבל גם פחדתי לספר למישהו שאני פוחד. וחוץ מזה מאוד רציתי למצוא את דניאל.

מיכאל: (נכנס בריצה) יונתן, בוא כבר! (יוצאים בריצה, ענת וגל נשארות לבדן)

גל: אנחנו נחכה להם. אל תדאגי. הם יחזרו מהר. ואני אשמור עלייך, כי אני בכיתה א’ ואת רק בשנה הבאה עולה לכיתה א’. (שהייה. לפתע מתחילה ענת למרר בבכי. גל מנסה להסתיר את חרדתה)

גל: (מפזמת) אבא חזר מאילת… (לענת) למה את בוכה?

ענת: אני פוחדת.

גל: (קוטפת מעט דשא ונותנת לענת) רוצה? (ענת לוקחת את הדשא אבל ממשיכה לבכות)

גל: (מחפשת סביב) את רוצה שאני ארקוד לך ריקוד?

(ענת מהנהנת בראשה, גל רוקדת, ענת נחה מעט וממשיכה לבכות)

גל: (חסרת אונים) אולי את רוצה את הצדף שלי?

(ענת מהנהנת בראשה, אבל לא מפסיקה לבכות)

גל: (נותנת לה את הצדף) קחי.

(ענת לוקחת את הצדף וחצי חיוך צץ על שפתיה. גל מבינה כי אבדה את הצדף, מתחילה לבכות גם היא. ענת מחפשת מוצא. לבסוף היא מחזירה לגל את צרור הדשא ואת הצדף. גל מפסיקה לבכות, הן מתחבקות)

ענת: גל.

גל: מה?

ענת: את פוחדת?

גל: (חדלה לבכות) לא כל כך…

ענת: אבל אם מישהו יבוא ויראה אותנו כאן ויכעס עלינו שנכנסנו אפילו שאסור?

גל: אף אחד לא יבוא.

ענת: גל.

גל: מה?

ענת: מה את אומרת? הם ימצאו את דניאל?

גל: אני לא יודעת.

ענת: את אוהבת את דניאל?

גל: אריאלה אוהבת את דניאל.

ענת: ואת מי את אוהבת?

גל: אני לא זוכרת עכשיו. ואת?

ענת: אני אוהבת את נפתלי.

גל: גם אני.

ענת: (בהתרגשות) גם את אוהבת את נפתלי?

גל: כן.

ענת: נפתלי אוהב את איריס.

גל: אני יודעת. גם אני אוהבת את איריס.

ענת: גם אני.

גל: (היא מחבקת את ענת ומניפה אותה) כולם אוהבים את איריס.

 

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15