מחזאי ובמאי

 

איפה שאני לא

בגן החיות, אני רוצה לסרט.
כשאני עם ילדה אחת –
אני חושב על ילדה אחרת.

בסרט רוצה לברכה,
ובברכה – לים.
לוקחים אותי לפה,
אני רוצה לשם.

כשאני בתוך הבית –
רוצה החוצה, לדשא.
בחרף רוצה קיץ,
בקיץ רוצה גשם.

כשנוסעים לנהריה
אני שואל: “מתי נגיע?”
ותכף שמגיעים
“נו, מתי נוסעים?”

אם בא אלי איזה ילד,
אני מצטער שאני לא אצלו,
ובדרך כלל תמיד מתחשק לי
להיות בדיוק
איפה שאני לא.

(בסוף השיר יורד האור ונראית רק צלליתו של דניאל הרוקד עד שהוא נעלם)

יונתן: ככה אני זוכר את דניאל, השומר שלנו, כשהוא רוקד ושר על הדשא בין העצים לאור קרני הירח הגדול, בגן. (שהייה קצרה) בבקר, כשקמנו, הכל פתאום היה אחרת. (אור שחר עולה)

אריאלה: (צועקת) דניאל!!! (כולם מתעוררים)

מיכאל: (בלחש) מה קרה?

נמרוד: (בלחש) מי צעק?

אריאלה: (מחפשת סביבה, בלחש) חלמתי שדניאל איננו.

נפתלי: איפה דניאל?

(כולם מביטים סביב, הם מבחינים שדניאל איננו)

כולם: (בתחילה בלחש ולאט מגבירים קול עד לצעקה) דניאל! דניאל! דניאל…

(הם מחפשים סביב)

אריאלה: דניאל! (היא רצה החוצה. שהייה)

מיכאל: (כמעט עליז) הוא שוב ברח.

נמרוד: למה?

מיכאל: כי דניאל הוא ילד שלא יכול להיות.

אריאלה: (מבחוץ) דניאל! (שהייה)

נמרוד: (כמעט בבכי) הוא שוב ברח!

ענת: אני מתגעגעת לדניאל…

גל: גם אני…

אריאלה: (מבחוץ, בבכי) דניאל! (שהייה)

מיכאל: הוא שוב ברח.

נפתלי: אנחנו כל הלילה ישנו לבד בגן.

נמרוד: היה לי קצת קר…

נפתלי: גם לי… (אריאלה נכנסת. כולם מביטים בה)

גל: אריאלה…

אריאלה: (דמעות בעיניה והיא מחייכת) הוא עף.

כולם: מה?

אריאלה: דניאל עף. אני ראיתי. הוא עשה לי שלום.

נמרוד: את ראית את דניאל? (אריאלה אינה עונה. היא מטפסת על העץ)

מיכאל: אנחנו נצטרך לחפש את דניאל…

נפתלי: אבל הוא עוד פעם יברח.

מיכאל: אז אולי עוד פעם נצטרך לחפש. דניאל הוא ילד שתמיד מחפשים אותו…

אריאלה: אני דניאל…

נמרוד: אריאלה, אנחנו צריכים עוד פעם לחפש את דניאל.

אריאלה: הוא אמר שהוא יבוא אלי בלילה.

נמרוד: בחלום?

אריאלה: חלומות זה באמת. (שהייה קצרה)

יונתן: (לקהל) הכל התרחש כאן, ביום האחרון של הסתיו.
חבר שלנו דניאל, נעלם.
מאז אנחנו באים מדי פעם לגן
ומנסים לשמוע קול של בכי,
כדי לדעת אם אפשר שוב להתחיל לחפש את דניאל.

(מיכאל פונה בחיוך, עולה על הנדנדה בתנוחה בה ניצב עליה דניאל בסצינה האחרונה עם יונתן)

נמרוד: מיכאל, אתה לא עצוב…

מיכאל: אני שמח.

נמרוד: אבל אנחנו חפשנו את דניאל…

מיכאל: ומצאנו אותו…

נפתלי: אבל הוא שוב נאבד…

מיכאל: הוא לא נאבד. הוא מתחבא. הוא רוצה שנחפש אותו.

גל: אבל אנחנו לא יודעים איפה…

מיכאל: אני חושב שאני כן יודע איפה הוא.

נמרוד: אתה יודע…

מיכאל: אבא שלי ספר לי, שאם הוא לפעמים מתגעגע או שהוא עצוב, כי משהו הלך לו לאיבוד הוא כותב שיר. אז אני מציע שכל אחד יקח אות ונחפש את דניאל… (הוא מוציא מן הארגז אותיות ומחלק ביניהם) מי רוצה יוד?

נפתלי: אני.

(האותיות מתחלקות כך: מיכאל [שתי לוחות] א,ש. ק, ש.
אריאלה: צ,מ.
נמרוד: [2] ת, פ. ה, ל.
ענת: נ, ח [הח’ הופכת גם לכ’]
גל: [2] ב,ד. ל, י.
יונתן: [2] ו,כ. מ,ד.
נפתלי: י,ר.
כל ילד מכריז בעיני האחרים על האותיות שקיבל)

נמרוד: אז מיכאל, איך כותבים שיר?

מיכאל: ככה נקרא לשיר שלנו: “איך כותבים שיר”.

כולם: איך כותבים שיר.

מיכאל: לא. איך שיר מתחיל. (הילדים יוצרים את המילה “מתחיל”)

כולם: מתחיל.

ענת: אולי “נולד”?

מיכאל: ענת, כל הכבוד! איך שיר נולד. (הילדים יוצרים את המילה “נולד”)

כולם: נולד.

מיכאל: עכשיו שורה חדשה… כמו בכי, כי הכל התחיל כששמענו את הבכי. (הילדים יוצרים המילה “בכי”)

כולם: בכי.

גל: אולי יותר כדאי “צחוק”?

מיכאל: טוב, צחוק. (הילדים יוצרים את המילה “צחוק”)

כולם: צחוק.

מיכאל: זה מתחיל מבפנים. (הילדים יוצרים את המילה “מבפנים”)

כולם: מבפנים.

מיכאל: ומתגלגל החוצה. (הילדים יוצרים את המילה “החוצ”) החוצ? (נמרוד רץ מתחילת המילה אל סופה ומשלים ל-“חוצה”)

נמרוד: צה.

מיכאל: טוב, עכשיו נשיר.

(שרים “איך שיר נולד” ובתוכו משובצים שירים נוספים שכבר הושרו. בסוף השיר “נולד” דניאל, ששר את “גן סגור כשכולם מצטרפים)

 

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15