Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/.htaccess): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 60

Warning: fwrite() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 62

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 63

Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/index.html): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 67

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 68

Warning: chmod(): No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 69
אותלו – טקסט המחזה – Page 7 – מיכאל גורביץ'
מחזאי ובמאי

 

מערכה רביעית

 

תמונה 1        

                       (אותו מקום)

                       (נכנסות דזדמונה ואמיליה)

 

דזדמונה:      היכן יכולתי לאבד את המטפחת, אמיליה?

אמיליה:        אני לא יודעת, גבירתי.

דזדמונה:      מוטב היה לי לאבד את הארנק שלי, עם כל המטבעות שבו.

                       אם לא היה אותלו האציל שלי נקי מכל קטנוניות גסה,

                       שיש בטיפוסים קנאיים, היה בזה מספיק לעורר בו הרהורים רעים.

אמיליה:        הוא לא קנאי?

דזדמונה:      מי, הוא? (צוחקת) לא, לא, השמש הלוהטת בארצו

                       סחטה ממנו כל סוג כזה של מיץ מרה רעה.

 

                       (נכנס אותלו)

 

אמיליה:        הוא בא.

דזדמונה:      לא אניח לו עכשיו; ורק שקאסיו יזדרז!

                       (לאותלו) ומה שלומך, אישי?

אותלו:           טוב, גבירתי הנעלה. (לעצמו) כמה קשה להעמיד פנים!

                       ומה שלומך את, דזדמונה?

דזדמונה:      טוב, אישי הטוב.

אותלו:           תני לי את היד שלך; היד הזאת לחה.

דזדמונה:      עדיין לא ידעה זיקנה, ולא הכירה צער.

אותלו:           היא מעידה על רוחב לב ועל דמיון פורה.

                       חמה, חמה, היד, לחה מאוד… ליד הזאת שלך דרוש מין רסן

                       לחירות שלה, היא צריכה צום ותפילות, מיני סיגוף וענישה,

                       מפני שמסתתר בה שד צעיר, שד שטוף זיעה,          

                       שמתמרד, שמתמרד: יד טובה, כן, יד פתוחה.

דזדמונה:      לך מותר לומר: היד הזאת פתחה לך את כל ליבי.

אותלו:           יד חופשית! היו זמנים בהם הלב נתן ידיים,

                       אבל היום שולט סגנון אחר: יד לחוד, ולב לחוד.

דזדמונה:      אינני יכולה לומר דבר על זה. אבל אתה שכחת: ההבטחה שלך!

אותלו:           איזו הבטחה, פרגית?

דזדמונה:      (מביטה בו, לשמע המילה) שלחתי לבקש מקאסיו לבוא ולדבר איתך.

אותלו:           יש לי נזלת נבזית שמציקה לי, תני לי את המטפחת שלך.

דזדמונה:      קח, אישי.

אותלו:           זאת שאני נתתי לך.

דזדמונה:      היא לא איתי עכשיו.

אותלו:           לא?

דזדמונה:      תאמין לי, לא, אישי.

אותלו:           זה לא טוב… את המטפחת הזאת

                       נתנה אישה צוענייה אחת, קוסמת, לאימי… היא אמרה לה,

                       אם תשמור אותה, היא תהיה נחשקת, ואבי- עבד נרצע לאהבה שלה.

                       אבל אם היא תאבד אותה, או תיתן אותה במתנה

                       יביט בה אבא בתיעוב… ונפשו תצא לצוד לו אהבות זרות…

                       לפני שמתה, היא נתנה את המטפחת לי,

                       וביקשה שאם ייתן לי הגורל אישה,

                       אתן אותה לה… ואני נתתי, אז תשמרי אותה טוב טוב, כמו בבת עינך: אם תאבדי אותה, או תתני אותה במתנה למישהו, זה יהיה אסון שלא היה כמוהו.

דזדמונה:      אסון?.. שלא היה כמוהו?…

אותלו:           כן- כן! יש כישוף במטפחת: מגדת עתידות תפרה אותה בלהט נבואי;

                       התולעים שהפרישו את המשי התקדשו; וצבעו אותה בתמיסת- מתים, שאומנים גנזו בלבבות משומרים של בתולות.

דזדמונה:      אלוהים! זה נכון?

אותלו:           נכון, נכון מאוד. לכן תשגיחי טוב עליה.

דזדמונה:      אז הלוואי ולא ראיתי את המטפחת מעולם!

אותלו:           הה! ולמה?

דזדמונה:      למה הדיבור שלך כל כך קטוע… וכל כך לוהט?

אותלו:           היא אבדה? איננה? דברי, היא הלכה לך לאיבוד?

דזדמונה:      היא לא אבדה, אבל ואם היא כן?

אותלו:           הה!

דזדמונה:      אני אומרת לא אבדה.

אותלו:           תביאי פה ותני לראות.

דזדמונה:      די, אני אביא, אך לא עכשיו; זאת אמתלה לדחות לי את הבקשה שלי!

                       אני מבקשת: קבל את קאסיו!

אותלו:           תביאי לי את המטפחת, דברים רעים צפים אצלי בראש.

דזדמונה:      מספיק, מספיק! לא תמצא עוד איש מוכשר מקאסיו!

אותלו:           המטפחת!

דזדמונה:      בבקשה, דבר איתי על קאסיו:

אותלו:           המטפחת!

דזדמונה:      האיש הזה היה איתך בכל הסכנות שלך-

אותלו:           המטפחת!

דזדמונה:      חי נפשי, אתה אשם!

אותלו:           לעזאזל!

 

                       (יוצא)

 

אמיליה:        האיש הזה לא קנאי?

דזדמונה:      אף פעם לא ראיתי אותו כזה: כן, וודאי יש מין כישוף

                       במטפחת הזאת…(אני ממש אומללה שהיא אבדה).

אמיליה:        לא בשנה או שתיים מגלים גברים: כולם הם רק מעיים, ואנחנו רק מזון… הם זוללים אותנו, וכשהם שבעים, הם מקיאים אותנו…

 

                       (נכנסים יאגו וקאסיו)

 

יאגו:              …רק היא! (רואה את דזדמונה) תראה, איזה מזל! לך, הפצר בה.

                       (קאסיו הולך אל דזדמונה)

דזדמונה:      אבוי, קאסיו הנלבב, הפרקליטה שלך אינה נשמעת שוב לאוזן;

                       אישי הוא לא אישי, גם לא הייתי מכירה אותו,

                       אילו שונו פניו כמו טעמו.

יאגו:              הוד מעלתו כועס?

אמיליה:        הוא יצא מכאן עכשיו, ובלי ספק בחוסר שקט די מוזר.

יאגו:              האיש הזה יכול לכעוס? לא, לא… יש כאן משהו ממש.

 

                       (יוצא)

 

דזדמונה:      משהו מעסקי המדינה, וודאי…

אמיליה:        הלוואי שזה עסקי המדינה, ולא מין תעתוע של קינאה, שנוגע לך.

דזדמונה:      לי?!… אף פעם לא נתתי לו סיבה לשום קינאה!

אמיליה:        אבל קנאי לא מקנא בגלל סיבה, הוא מקנא מפני שהוא קנאי;

                       זוהי מפלצת, שמולידה את עצמה, ונולדת מעצמה.

דזדמונה:      אלי, הרחק את המפלצת מן המוח של אותלו!

אמיליה:        אמן, גבירתי.

דזדמונה:      אני אלך לחפש אותו. קאסיו, אל תלך מכאן,

                       אם רוחו תהיה טובה, אני אפציר בו למלא את רצונך…

קאסיו:          אני מודה מקרב לב להוד מעלתך.

 

                       (יוצאות דזדמונה ואמיליה)

                       (נכנסת ביאנקה)

 

ביאנקה:        ויברך אותך אלי שבשמים, קאסיו…

קאסיו:          מה את עושה כאן? מתוקה שלי, אני בדרך אלייך.

ביאנקה:        כן? ואני בדרך אליך, קאסיו. מה זה, לא לראות אותי שבוע?

                       שבעה ימים, שבעה לילות, מאה שישים ועוד שמונה שעות?

קאסיו:          סלחי לי, ביאנקה. בזמן האחרון אני לחוץ במחשבות כבדות

                       כמו עופרת, אבל אני אמחק את החיסור שירווח לי;

                       ביאנקה מתוקה, תעתיקי לי את הריקמה הזאת.

                       (נותן לה את מטפחת דזדמונה)

ביאנקה:        קאסיו, קאסיו, מאיפה זה? זו מזכרת של איזו גברת חדשה!

                       עכשיו אני תופשת מהי הסיבה, לחיסור שלך…

קאסיו:          די, די, אישה, עכשיו את מקנאת!…

ביאנקה:        של מי היא?

קאסיו:          גם אני עוד לא יודע; מצאתי אותה בחדר המיטות שלי.

                       הריקמה מוצאת חן בעיניי מאוד; לפני שידרשו אותה,

                       ובלי ספק גם ידרשו, אני רוצה להעתיק אותה.

                       קחי אותה, עשי את זה, ועכשיו עזבי אותי.

ביאנקה:        ולמה לעזוב אותך?

קאסיו:          אני ממתין כאן שהגנרל יבוא; זה לא רצוי, ואני גם לא רוצה, שהוא יראה אותי כאן עם אישה.

ביאנקה:        ולמה, אם לא אכפת לך?

קאסיו:          לא מפני שאני לא אוהב אותך.

ביאנקה:        אלא מפני שאתה לא אוהב אותי.

                       בבקשה לווה אותי קצת עד לדרך, ותגיד לי אם אראה אותך הלילה.

קאסיו:          אלווה אותך רק קצת, כי אני ממתין, אבל אראה אותך בקרוב.

ביאנקה:        יפה מאוד, אני תלויה במה שהוא תלוי!…

                       (יוצאים)

  

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12