Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/.htaccess): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 60

Warning: fwrite() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 62

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 63

Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/index.html): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 67

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 68

Warning: chmod(): No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 69
אותלו – טקסט המחזה – Page 5 – מיכאל גורביץ'
מחזאי ובמאי

     

מערכה שניה

תמונה 1

(נמל בקפריסין. נכנסים מונטנו וקאסיו)

מונטנו:           מה אתה רואה בים?

קאסיו:           שום דבר, הים סוער מאוד, אני לא מבחין בשום כלי- שיט.

מונטנו:           אם הצי של הטורקים לא מצא שום חוף, הוא טבע.

                        מסערה כזאת לא יוצאים בשלום.

קאסיו:           אותלו התמנה מושל בקפריסין, מונטנו.

מונטנו:           אני שמח, הוא מושל ראוי. לחמתי פעם תחת פיקודו.

                        מי ייתן והשמיים יחלצו אותו מאיתני הטבע-

                        הוא אבד לי במרחב הים, וסכנה צפוייה לו.

קול:                (מבחוץ) אונייה, אונייה, אונייה!

קאסיו:           הים, בכל עוזו, עם כל הסערות והרוחות, הותיר נתיב בטוח לדזדמונה האלוהית!                   

מונטנו:           ומי זאת?

קאסיו:           מונטנו!.. הגנרלית של הגנרל שלנו, שנמסרה לפיקוחו

                        של יאגו האמיץ! אישה שהיא מעל כל שבח, אישה ש-

 

(נכנסים דזדמונה, יאגו, אמיליה ורודריגו)

 

אוצרות האונייה הגיעו אל החוף!

ברכות, גבירה! וחסד- אלוהים עלייך!

דזדמונה:        תודה לך, קאסיו: ומה החדשות מבעלי?

קאסיו:           עדיין לא הגיע, ולא ידוע לי יותר מזה,

                        אבל אני מבטיח לך: הוא בריא ושלם, ובקרוב יגיע הנה.

דזדמונה:        אני פוחדת… איך אבד לך הקשר איתו?

קאסיו:           התיגרה שהתלקחה בין השמים והים ניתקה את הקשר בינינו.

קול:                (מבחוץ) אונייה! אונייה!

 

(קול יריית תותח)

קאסיו:          שליש יקר, ברוך הבא. (לאמיליה) וברוכה גם את, גבירתי אמיליה:

                       אל תכעס עלי, יאגו טוב, שאני מפליג בנימוסים עם אישתך.

                       כך גידלו אותי.

 

                       (מנשק את אמיליה)

 

יאגו:              אדוני, אם היא תיתן לך את השפתיים שלה, כמו שהיא מעניקה לי,

                       לעיתים קרובות, את הלשון שלה, אתה תגיד, תודה, מספיק.

דזדמונה:      אחרי מילה כזאת, אין מילים בפיה.

יאגו:              יש, יש…יותר מדי מילים!… לטעמי…באופן מיוחד כשאני רוצה לישון… כמובן, לפני גבירתי, היא נוצרת קצת את הלשון שלה בלב, אבל חושבת ובוחשת ואולי גם מגדפת…

אמיליה:        אין לך שום סיבה לדבר כך.

יאגו:              וודאי, וודאי…בחוץ אתן ממש תמונות, יפות ודוממות, בבית-

                       רעש- אדמה. אתן יורקות אש במטבח, קדושות כשאתן עולבות,

                       שדות- משחת כשעולבים בכן: שחקניות בהליכות הבית, ופרוצות בהליכות- מיטה.

דזדמונה:      בושה! עכשיו אתה מוציא דיבה!

יאגו:              לא, זה נכון, או שאני טורקי.

                       אתן קמות בבוקר לשחק, והולכות למיטה לעבוד.

אמיליה:        אתה, עליי, לא תרעיף שבחים…

יאגו:              לא, יותר טוב לא.

דזדמונה:      אלו הם דברי- תפלות בלים, שמצחיקים את השוטים בבית מרזח; אל תלמדי ממנו, אמיליה, אם כי בעלך הוא;

                       ומה תגיד אתה, קאסיו, הוא לא הוגה דעות מאוד פרוצות?

קאסיו:          הוא מדבר ישר, גבירתי. אולי, בתור חייל, יהיה לטעמך יותר מאשר בתור הוגה- דעות. (הוא נוטל את כף ידה ומנשק לה)

יאגו:              (לעצמו) הוא לוקח את כף היד שלה; טוב מאוד!… עכשיו תתלחשו:

                       בקור עכבישים קטן כמו זה, אני אלכוד זבובון גדול כמו קאסיו.

                       חייך, חייך אליה: אני אשים עליך אזיקים על פי הגינונים שלך!

                       יפה! נישוק מוצלח! אלוף בנימוסים! אבל היית שבע- רצון יותר, מישנה שלי, אם כף היד שלך הייתה מזרק שטיפה את הערווה שלה!

                       (חצוצרות)

                       הגנרל! אני מכיר את התרועה שלו.

דזדמונה:      בואו נקבל אותו.

                      

                       (נכנסים אותלו וניצבים)

 

קאסיו:          הוא כאן!

אותלו:           לוחמת כה יפה שלי!

דזדמונה:      אותלו היקר שלי!

אותלו:           שמחת- חיים שלי! הכל כדאי, אם לאחר כל סערה כזאת תבוא שלווה כזאת. אם צריך היה כעת למות, היה זה מוות מאושר כעת! מרוב האושר בליבי, אני פוחד שעוד שעה- יפה כזאת אינה שמורה לי בגורל הלא נודע.

דזדמונה:      אלוהים ישמור! ככל שיחלפו ימים, ירבו העינוגים שלנו,

                       ועוז אהבתנו רק יגבר!

                       (הם מתנשקים)

 

יאגו:              (לעצמו) עכשיו אתם מתוזמרים טוב- טוב, אבל אני אשבור את הכלים של התזמורת שעושה את המזמור הזה- כמו שאני ישר.

אותלו:           בואו, נלך אל המצודה.

                       חדשות, ידידים, המלחמה מאחורינו, הטורקים טבעו.

            מה שלום המכרים הישנים שלנו שבאי? יקירתי, אותך יחבבו מאוד

            בקפריסין; אני מצאתי כאן, בקרב בני האי, חיבה רבה! יקירתי, יקירתי, אני קצת מפטפט לא לעניין…

            בבקשה ממך, יאגו טוב, לך לחוף, צווה לפרוק שם את הארגזים שלי;

            בואי, דזדמונה. ושוב: היו כולכם ברוכים בקפריסין!

            קאסיו טוב, פקח עין על המשמר הלילה;

            בוא נלמד לשים סייג מכובד לחגיגות, לא להפריז בהן.

קאסיו:          יאגו כבר ידאג לכל; בכל זאת, גם אני אפקח כאן עין.

אותלו:           יאגו איש ישר מאוד.

לילה טוב, קאסיו, ומחר השכם בבוקר, תן לי להחליף איתך כמה מילים. בואי, יקרה שלי, החוזה נחתם, עכשיו צפוי רק פרי.

דזדמונה:      (מחייכת) ואלי גם רווח, בעלי, שלך וגם שלי…

אותלו:           לילה טוב.

(יוצאים כולם מלבד יאגו ורודריגו)

 

יאגו:              תקשיב לי טוב; קאסיו הוא קצין תורן הלילה;

                       קודם כל, אגיד לך את זה: דזדמונה מאוהבת בו בלי שום ספק.

רודריגו:        בו? לא- לא, זה לא יתכן!

יאגו:              שים אצבע על הפה, הנה- כך, ותן לנשמה שלך ללמוד:

אתה זוכר באיזה שצף- קצף היא אהבה בהתחלה את השחור שלה! ולמה? בגלל רברבנות, בגלל שקרים דמיוניים שהוא סיפר לה! אז היא תוסיף עוד לאהוב אותו בגלל הפטפוטים שלו? טצ טצ טצ…את העין שלה צריך להשביע, ואיזו הנאה תמצא- היא בפרצוף של השטן הזה? כשהשיגול נגמר, הדם נרגע, ואז צריך שוב ללבות אותו, לא? לתת לשובע תיאבון טרי, לא? ואז צריך מראה נאה, ונעורים, וגינונים: וכל זה די חסר לו, לשחור. אבל, פעוט שלי, וודאי יש מישהו שיש לו מה שאין לו לאותלו.

רודריגו:        למי, למשל?

יאגו:              נגיד, לקאסיו, למשל…

רודריגו:        לקאסיו…

יאגו:              הוא די נאה, הוא די צעיר, ויש בו כל מה שמושך פתיות עם מוח  בוסר…נוכל גמור, שד- ממש! והאישה נתנה בו כבר עיניים!

רודריגו:        אני לא מאמין שהיא כזאת, יש לה אופי של קדושה.

יאגו:              קדושה… היין שהיא שותה עשוי מענבים, לא? אם היא הייתה כל כך קדושה, היא לא הייתה- לעולם! מתאהבת בשחור. פשטידה קדושה!.. לא ראית איך היא משייטת לה בכף היד של קאסיו?

רודריגו:        כן, אבל זה היה מתוך נימוס-

יאגו:              זימה! מבוא אפל ותוכן עניינים של פרשה טמאה! ובהמשך תמצא את התרגיל העיקרי, את הסיום בגוף אחד זוגי. טפו!

רודריגו:        אדוני-

יאגו:              אדוני, תן לי לנהל אותך! עמוד על המשמר הלילה… אני אמציא לך פקודה… קאסיו לא מכיר אותך… אני אמצא קרוב אליך… תמצא לך סיבה שקאסיו יתרגז… דבר אולי בקול מאוד רם… או תפר משמעת… אתה תמצא לך סיבה… על פי הנסיבות.

רודריגו:        טוב.

יאגו:              תזכור, האיש מהיר חימה, ובקלות עלול לתקוף אותך; גרה אותו שהוא יתקוף, אני אמצא בזה עילה להמריד את קפריסין, שלא תשקוט, עד שקאסיו יסולק.

רודריגו:        ואז?

יאגו:              אז תתקצר הדרך שלך אל דזדמונה, ושנינו- נשגשג.

רודריגו:        אני אעשה את זה, את תזדמן לי הזדמנות.

יאגו:              תזדמן! תפגוש אותי מיד במצודה!

                       אני מוכרח לפרוק את כל הארגזים שלו בחוף… היה שלום.

רודריגו:        להתראות.

                       (יוצא)

 

יאגו:              שקאסיו מאוהב בה, בזה אני בטוח; שהיא בו?.. גם בזה אפשר לתת אמון; והשחור- אני שונא אותו, נכון,- אבל יש לו אופי נאמן, אוהב, ואצילי; ואני גם משער שהוא יהיה לדזדמונה בעל טוב מאוד: אבל! גם אני אוהב אותה, לא מתוך תשוקה בוערת, לא, אם כי אולי גם בי החטא הזה, מודה, אולי נדבק-

                       אלא, בחלק, להשביע- קצת את הרעב שלי לנקמה,

                       מפני שבאמת אני חושד בו, בשחור הבן- זימה,

                       שהוא קפץ גם למיטה שלי, ורק המחשבה על זה

                       שורפת לי את הקרביים כמו נוזל ארסי, ושום דבר לא יכול,

                       ולא יוכל, לכבות את השריפה הזאת, עד שאוציא ממנו תיקו:

                       אישה בעד אישה:

                       או, אם לא אצליח, לפחות אכניס בלב של השחור,

                       קינאה כל כך עזה, ששום בינה לא תרפא; ואת זה אעשה

                       אם הדגיג הזה, רודריגו, יעשה את שלו.

                       ואז יהיה מר קאסיו הנכבד נתון כולו רק לחסדי.

                       כן, פרצוף מלא של נבלה אינו נראה עד שיוצאת הנבלה לאור.

 

                       (נכנס קאסיו)

 

קאסיו:          בוא יאגו- בוא נלך אל המשמר.

יאגו:              כבר, מישנה? יש עוד שעה עד עשר; הגנרל זורק אותנו למשמר קצת מוקדם מדי, בגלל האהבה לדזדמונה שלו, אבל בוא לא נאשים אותו; עוד לא יצא לו לילה של תזנון איתה, והיא שיגול לאלוהים.

קאסיו:          היא גברת נעלה מאוד.

יאגו:              ושובבה מאוד, אם אתה שואל אותי.

קאסיו:          לדעתי היא מין יצור מאוד עדין ורענן.

יאגו:              ואיזו עין יש לה! נדמה לי שיוצא ממנה מין זימון להזדמן!

קאסיו:          יש לה עין נדיבה, ונדמה לי, גם צנועה מאוד.

יאגו:              וכשהיא פותחת את הפה, זה לא אות- אזעקה לאהבה?

קאסיו:          הגבירה היא שיא שלימות.

יאגו:              טוב, נאחל הלילה חגיגה לסדינים שלהם!..בוא, מישנה, יש לי כאן קנקן, ויש כאן אבירים קפריסאים, שבשמחה ירימו כוס לחיי אותלו השחור.

קאסיו:          לא הלילה, יאגו טוב; אני שתיין מאוד עלוב.

יאגו:              מה איתך, אלו ידידים…כוס אחת; את השאר אני אשתה במקומך. היא מחוללת לי בראש; המום הזה עושה אותי אומלל. לא- לא, אני לא אתמודד אפילו עם עוד כוס אחת.

יאגו:              בן אדם, זה לילה של תענוגות! הקפריסאים מאוד רוצים.

                       (קאסיו פונה לעבר הקפריסאים)

                       אם רק אדביק לו כוס אחת אל הכוס הזאת שכבר שתה הלילה, הוא ישחר לכל קטטה וייעקץ על כל עלבון כמו כלב משוגע… גם היתוש הזה, חולה עד מטורף על דזדמונה, גמר קנקן מלא, לכבוד אהובתו; ואת האבירים של קפריסין השקיתי כבר ביד די רחבה; וכולם ביחד באותה משמרת!.. עכשיו, בעדר השתויים הזה, נראה מה שיקרה כשהיתוש רודריגו ימצוץ לכלב קאסיו את הדם…

                       (מתקרבים מונטנו, קאסיו ואחרים)

                       הם כאן!.. אם מה שיתחולל עכשיו יגשים את החלום שלי, הספינה שלי יוצאת לדרך, עם הזרם והרוח.

קאסיו:          אלוהים שבשמיים, הם כבר הישקו אותי!

מונטנו:          תאמין לי, כוס אחת, רק כוס קטנה אחת, כשם שאני חייל!

יאגו:              תביא פה קצת יין!

                       (שר)      ותנו לי לקנקן את הקנקן, כן לקנקן,

                                    ותנו לי לקנקן את הקנקן;

                        חייל זה לא רק סתם ממזר,

                        והחיים זה כן רק צל עובר,

                        אז תנו לו לחייל שיקנקן את הקנקן!

           קצת יין בחורים!

קאסיו:          לחיי הגנרל שלנו!

מונטנו:          מוכן ומזומן, מישנה, אני אשתה מה שאתה תשתה.

יאגו:              (שר)      המלך ויקטור הגדול,

                                    קנה מגף בזיל הזול;

                                    אבל חשב; איזה מחיר!

                                    אז לסנדלר קרא חזיר,

                                    ויקטור זה היה גדול,

                                    אתם רק זבל סך הכל,

                                    מבזבזים ולא חוסכים,

                                    אז תלבשו רק סמרטוטים!

                       קצת יין!

קאסיו:          חי אלוהים, השיר הזה הרבה יותר מוצלח מן הקודם.

יאגו:              תשמע אותו שוב?

קאסיו:          לא, מפני שמי שעושה דברים כאלה, בעיני, הוא לא ראוי לתפקיד שלו! טוב, יש אלוהים מעל לכל, ויש נשמות שצריך להציל ויש נשמות שלא צריך להציל.               

יאגו:              וגם אני, מישנה יקר.

קאסיו:          אני מצידי, בלי לפגוע בכבוד הגנרל, ושום איש מעלה אחר, מקווה להינצל.

יאגו:              וגם אני, מישנה.

קאסיו:          טוב, אבל תרשה לי, אני קודם; מישנה ניצל לפני שליש. אבל נעזוב את זה, ולעניין שלנו: אלוהים יסלח על כל החטאים שלנו!.. רבותי, לעניינים שלנו! אל תחשבו שאני שיכור, זה זה השליש שלי, זאתי כאן היד הימנית שלי, זאת השמאלית… אני שיכור- לא…אני עומד טוב- טוב על הרגליים, ומדבר טוב- טוב.

יאגו:              טוב- טוב זה לא מילה.

קאסיו:          אז טוב מאוד, אל תחשבו שאני שיכור.

 

                       (יוצא)

 

מונטנו:          טוב, נלך אל המשמר-

יאגו:              חבל עליו… אני מודאג מן האמון שאותלו נותן בו;

                       האיש עלול, כשהוא כזה, לגרום אסון לקפריסין.

מונטנו:          הוא לעיתים קרובות כזה?

יאגו:              הוא לא יכול לישון כשהוא לא כזה. זה מום.

מונטנו:          כדאי אולי שגם הגנרל ידע על זה.

 

                       (נכנס רודריגו)

 

יאגו:              (הצידה, לרודריגו) מה אתה עושה כאן? רוץ אחרי קאסיו, רוץ!

 

                       (רודריגו יוצא)

 

מונטנו:          לא רק חבל, גם מסוכן, שהגנרל ייתן תפקיד כזה- מישנה! לבעל מום כזה. לדעתי, זה מעשה הוגן לספר לגנרל.

יאגו:              לא אני; ולא בעד כל קפריסין; אני מאוד אוהב את קאסיו. הייתי נותן הרבה- (מבחוץ, צעקה:” הצילו! הצילו!”)

                       לרפא אותו מן המכה הזאת;- אבל מה זה? מי צעק?

 

                       (נכנס קאסיו הרודף אחרי רודריגו)  

 

קאסיו:          אני אראה לך, נבל, פרחח!

מונטנו:          מה קרה, מישנה?

קאסיו:          הוא מלמד אותי את התפקיד שלי, הבן- כלבה! אני אכניס את הנבל מן

                       הזנב עד הזרבוב לתוך בקבוק, אני אכניס!

רודריגו:        אתה תכניס?

קאסיו:          אתה עוד מדבר, פרחח?

 

                       (הוא מכה ברודריגו)

מונטנו:          מישנה! מישנה! אני מבקש, תפסיק להכות!

קאסיו:          עזוב אותי, אתה, או שאני שובר לך את הפרצוף.

מונטנו:          מספיק, מספיק, אתה שיכור.

קאסיו:          שיכור?

 

                       (הם נאבקים)

 

יאגו:              (בצד, לרודריגו) הסתלק מכאן עכשיו, צא לרחוב וצרח:הורגים!

                       (רודריגו יוצא)

                       די, די, קאסיו טוב; בשם אלוהים, רבותי, עזרה!

                       מישנה! אדוני- מונטנו- אדוני- איזה משמר מפואר!

                       (צלצול פעמון)

                       מי זה מצלצל בפעמון? לעזאזל! העיר תתחיל להשתולל!…

                       בשם אלוהים, מישנה, תפסיק! אתה מדביק על עצמך בושה לנצח!

 

                       (נכנס אותלו, ועימו אדונים נושאי- נשק).

 

אותלו:           מה קורה כאן?

מונטנו:          לעזאזל, כולי מלא דם!

אותלו:           תפסיקו את זה! או שכולכם מתים!

יאגו:              תפסיקו, תפסיקו! מישנה- אדוני- מונטנו- רבותי-

                       אין לכם כבר הגיון? חישבו על המקום, על התפקיד!

                       תפסיקו, הגנרל מדבר אליכם; תפסיקו, תפסיקו, בושה!

אותלו:           לעזאזל, מה זה? מאיפה זה צמח כל זה? אנחנו כבר טורקים?!

                       תשתיקו את הפעמון הזה! הוא מחריד את כל האי!

                       מה קרה כאן? יאגו הישר, אתה נראה חיוור כמו מת,

                       דבר, מי התחיל? ידידי, זאת פקודה.

יאגו:              לא יודע… רק לפני רגע כולם היו כאן ידידים…

                       אפילו אוהבים… כמו חתן וכלה… שמתפשטים ללכת למיטה…

אותלו:           איך זה קרה, קאסיו, שכחת מי אתה?

קאסיו:          אנא, סלח לי, אני לא יכול לדבר.

אותלו:           מונטנו הנכבד, שמך הטוב ידוע לכולם; איך זה פתאום אתה להוט לקנות לך מין שם של בריון לילה? אני רוצה תשובה.

מונטנו:          אותלו הנכבד, נפצעתי כאן קשה, הקצין שלך יאגו יוכל למסור לך- לי קשה לדבר- ואני גם לא יודע אם אמרתי או עשיתי משהו שלא כדין; אלא אם כן זה חטא להתגונן, כשאתה מותקף באלימות.

אותלו:           עכשיו, שכה אחיה, הדם שלי מתחיל לשלוט בכל העשתונות שלי, היצרים מטשטשים את הבינה!

                       בשם כל השדים, אם אני רק זז, או רק מרים כאן את היד הזאת,

                       גם הטובים בכם, יפלו אל תוך תהום!

                       אני רוצה לדעת איך התחיל הריב המכוער הזה? מי הדליק אות?

                       וזה שיימצא אשם, אפילו נולד תאום שלי,

                       יותר טוב שישכח אותי!

                       יאגו, מי התחיל?

מונטנו:          (ליאגו) אם תספר פחות מן האמת או יותר ממנה, אתה לא חייל.

יאגו:              שיכרתו מתוך הפה את הלשון שלי, ורק שלא אגיד מילה רעה על קאסיו.

                       (אבל עכשיו אני כבר משוכנע שאם אומר אמת, זה לא יזיק לקאסיו כלל). מונטנו ואני שוחחנו לנו, פתאום צץ מין בחור וזועק “הצילו”, וקאסיו אחריו עם חרב קטלנית, להוט לדקור; מונטנו כאן הפציר בקאסיו להפסיק; אני עצמי רדפתי אחרי הנער הצורח, בגלל חשש- וזה מה שקרה-

                       שהצרחות שלו יחרידו את העיר; אך הוא היה זריז, והתחמק. חשבתי שמוטב לחזור; הגיע לאוזני שקשוק של חרבות, וגם קולו של קאסיו, מקלל- עד השמיים! קללות שעד הלילה כאלו לא שמעתי…

                       כשחזרתי- כל זה היה קצר, זה מכה וזה חובט, ממש כמו שהיו כשאתה הפרדת בניהם.

                       זהו, אין יותר, אבל כולנו רק בשר ודם, אפילו הטובים בינינו מאבדים לפעמים את כל הראש. אפשר אולי, אני אומר, אולי, שקאסיו קצת פגע בו, בבחור, אבל אני בטוח, כן בטוח, שהבחור- זה שברח- השפיל את קאסיו, בצורה גסה, וקאסיו לא גילה כאן סבלנות.

אותלו:           אני יודע, יאגו; ביושר לב, באהבה, אתה מקל מן החומרה שבעניין, אתה מקל על קאסיו;  קאסיו אני אוהב אותך,

                       אבל אתה שוב לעולם אינך קצין שלי.

                       (נכנסת דזדמונה עם אחרים)

דזדמונה:      מה קרה?

אותלו:           עכשיו הכל שקט, יקירתי; בואי למיטה; (למונטאנו) אל תדאג, מונטנו, אני עצמי אהיה רופא לפצעים שלך. קחו אותו.

                       (מוציאים את מונטנו)

                       יאגו, אתה השגח היטב על כל העיר,

                       השקט את אלה שהמהומה הזאת הסעירה.

                       בואי, דזדמונה.

 

                       (כולם יוצאים מלבד קאסיו ויאגו)

 

יאגו:              אז מה, נפגעת, מישנה?

קאסיו:          כן, ושום רופא לא ירפא אותי.

יאגו:              נא- נא, אלוהים ישמור!

קאסיו:          שם טוב, שם טוב, איבדתי את שמי הטוב! אבד לי חלק- אלוה שבי, ומה שנותר זה החיה שבי. שמי הטוב, יאגו, שמי הטוב!

יאגו:              ואני חשבתי שנפגעת רק בגוף; פגיעה בגוף גרועה מכל פגיעה בשם הטוב; שם טוב זה נטל די תפל, אפילו מזויף; אתה זוכה בו לא מפני שאתה ראוי לו, ומאבד אותו לא מפני שזה מגיע לך. מה איתך,

                       בן אדם? יש כל מיני דרכים לזכות שוב בחיבת הגנרל: עכשיו זרק אותך, נכון, אבל זה רק בגלל מצב- הרוח; זה עונש לדוגמא, ולא מתוך איבה. כמו שמישהו מכה בכלב חף מפשע להפחיד את האריה המסוכן; לך אליו, בקש, והוא שלך.

קאסיו:          יותר טוב לבקש לי אות קלון!.. קצין שתוי? ומפטפט כמו תוכי? ומתקוטט? ומשתחץ? ומקלל? וכל זה בגלל יין!.. קוראים לו יין, אבל יש בו רוח מעולם אחר, אז בוא נקרא ליין מה שהוא: שטן!

יאגו:              את מי רדפת עם החרב? מה הוא עשה לך?

קאסיו:          אני זוכר המון דברים, ושום דבר ברור; אני זוכר תגרה, אבל לא מה שקרה לפני, אלוהים! איך בני- אדם שמים להם בתוך הפה אויב שגונב להם את המוח!.. איך בגיל, ובשמחה, בתענוג ובתשואות אנחנו נעשים חיות רעות!..

יאגו:              די, די! אתה מטיף לעצמך מוסר חמור מדי! יש משהו חביב ביין-

קאסיו:          כל כוס- קללה! ומה שבתוכה- שטן!

יאגו:              מישנה יקר, אני חושב אתה חושב אני אוהב אותך.

קאסיו:          כן, הוכחת לי… אותי!.. שיכור!

יאגו:              אומר לך מה תעשה..אשתו של הגנרל שלנו היא הגנרל  עכשיו. אני אומר את זה בלי שום היסוס. לך אליה, התוודה בכל הלב, הפצר בה לעזור לך לשוב אל התפקיד שלך; היא פתוחה, מאוד, ואדיבה, מאוד, ומהירת תפישה, ויש לה אופי של קדושה ממש, עד שנדמה לה שזה חטא לא לעשות יותר ממה שהיא נדרשת. בקש ממנה לאחות את הקרע בינך ובעלה, ואני שם כסף על כסף שראוי לשמו, שהסדק שניסדק באהבה שלו אליך, ייעלם. לא- לא, הוא יחזק אותה, פי שלוש!

קאסיו:          עצה טובה. מחר, השכם בבוקר, אני אלך אל דזדמונה.

יאגו:              אתה בדרך הטובה. לילה טוב, מישנה, אני מוכרח לגשת למשמר.

קאסיו:          לילה טוב, יאגו ישר.

                       (הוא יוצא)

 

יאגו:              ואם יגיד מי שיגיד שאני פה הנבל- אז מה זה הוא?

                       נתתי כאן עצה חינם, עצה טובה, גם נדיבה,

                       עצה שמתקבלת על הדעת, ובעצם גם הדרך האחת

                       לזכות שוב בליבו של השחור!.. זה קל, זה קל מאוד,

                       לשדל את דזדמונה שתסכים לבקשה הוגנת;

                       ומה זה בשבילה לזכות בלב של השחור?..

                       האיש הזה מוכן למענה גם לוותר אפילו על עיקרי הדת,

                       נפשו קשורה אליה בשלשלאות כאלה שיש בה כוח לרומם או להשפיל, כל מה שיתחשק לה.. ועם המוח הרופף שלו,

                       התיאבון שלו אליה יהיה לו אלוהים-

                       אז איך אני נבל, עם העצה שלי לקאסיו מוליכה אותו

                       ישר למה שטוב לו? קדושת הגיהינום!

                       כשהשטן מסית לחטא שחור משחור,

                       גם הוא- בהתחלה- מופיע עם עצות מלאכיות,

                       כמו אני עכשיו! מפני שכאשר המטומטם המהוגן הזה יפציר בדזדמונה להפציר בשחור, שישיב אותו על כנו,

                       אני אשפוך לו את המגיפה הזאת לתוך האוזן;

                       שהיא תובעת את שובו בגלל תשוקות הגוף שלה-

                       (נכנס רודריגו)

                       מה יש, רודריגו?

רודריגו:        אני כאן רץ ומתרוצץ, לא כמו כלב- ציד, אלא בתור כלבלב- נבחן שרק מוסיף למהומה; כל ההון שלי כמעט בוזבז, והלילה היכו אותי כהוגן; מה ייצא לי מכל זה? אני ארוויח ניסיון במכאובים ואפסיד את כל הכסף. עם כל החוכמה הזאת אני אחזור לונציה.

יאגו:              סבלנות! אתה ראית פצע שהגליד מיד (אחת- ושתיים)?

                       אתה יודע שאנחנו פועלים על פי הראש, לא על פי כשפים,

                       והראש תלוי בזמן, והזמן איטי, איטי!.. שום דבר לא זז?

                       אבל אתה, במחיר כמה מכות קלות, סילקת כבר את קאסיו!..

                       אז תשמח! כבר בוקר! פעולה ותענוג רק מקצרים את השעות!

                       לך, לך! לך למקום שבו אתה ישן! לך, אומרים לך!

                       אתה תדע יותר מחר! לא, הסתלק!

                       (רודריגו יוצא)

                       (עכשיו נשאר רק שני דברים: אשתי תשפיע על גבירתה שתיעתר לקאסיו, אני אכין אותה לזה. אני עצמי אקח את השחור הצידה,

                       ואז אשלוף אותו בדיוק ברגע בו יוכל למצוא את קאסיו משדל את דזדמונה); כן… כך צריך לפעול! מהר, בלי שום עיכוב,

                       וכך לא להקהות את חוד התחבולה.

                       הה, דזדמונה! מכל האצילות שלך אני עושה כאן זפת,

                       מטוב- הלב שלך אני אטווה כאן רשת,

                       שבה אלכוד כאן את כולם!

                       (יוצא)

  

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12