מערכה חמישית
תמונה 1
(רחוב. נכנסים יאגו ורודריגו)
יאגו: עמוד כאן, והוא יבוא מיד. שלוף את הפגיון הטוב שלך
ותקע אותו ישר בלב. מהר, מהר! שום פחד! אני כאן, על ידך.
זה עושה אותנו או מפיל אותנו…
רודריגו: עמוד קרוב, אני עלול להחטיא.
יאגו: אני כאן, על ידך, תהיה אמיץ, שלוף את הפגיון!
(יאגו פורש הצידה)
רודריגו: אני איני להוט למעשה הזה, אבל הוא סיפק לי נימוקים משכנעים.
סוף- סוף מה זה? בן אדם אחד פחות!… מכה אחת, הוא מת!
יאגו: את הפצעון הזה קרצפתי עד זוב- דם, ועכשיו הוא מתרגז: אם הוא הורג את קאסיו, או קאסיו אותו, או שניהם הורגים זה את זה, כך או כך הרווח הוא שלי: אם רודריגו חי, זה הוצאות: לא- לא!…
אם קאסיו נשאר, יש מין יופי ביום- יום שלו שעושה ממני מכוער;
מלבד זה, השחור עלול לחשוף אותי לקאסיו- זה מסוכן מאוד.
לא, הוא מוכרח למות. הוא בא.
(נכנס קאסיו)
רודריגו: זה הוא!… נבל, אתה תמות!
(מתנפל על קאסיו, קאסיו שולף את חרבו ופוצע את רודריגו)
רודריגו: הוא הורג אותי! הורג אותי!…
(יאגו מאחור פוצע את קאסיו ברגלו ויוצא)
קאסיו: פגעו בי! הצילו! רצח, רצח!
(נופל)
(נכנס לודוביקו)
קאסיו: רצח, רצח!
לודוביקו: מי צועק?
רודריגו: שרץ! שרץ! זה מה שאני…
קאסיו: הצילו!
רודריגו: אף אחד לא בא? הדם שלי שותת; אני אמות.
(נכנס יאגו עם לפיד)
יאגו: מי שם? מי זה שלא מפסיק לצרוח רצח?
קאסיו: כאן, כאן, בשם אלוהים, הצילו אותי!
יאגו: מה קרה?
קאסיו: יאגו! פצעו אותי למוות, נבלים גמרו אותי, עזור!
יאגו: זה המישנה! מי הם שעשו את זה?
קאסיו: נדמה לי שאחד מהם עדיין בסביבה, ולא יכול להימלט.
רודריגו: כאן! כאן! הצילו!
קאסיו: זה אחד מהם.
יאגו: עבד רצחני! נבל!
(דוקר את רודריגו)
רודריגו: יאגו ארור, כלב גיהינום!
יאגו: עכשיו אתה הורג בחושך? איפה הם, המרצחים האלה?
כמה שקטה העיר הזאת! רצח! רצח! ואתם- לצד הטוב? לצד הרע?
לודוביקו: הבט ושפוט.
יאגו: לודוביקו?
לודוביקו: אני, אדוני.
יאגו: סלח לי, אדוני: כאן קאסיו שנפצע בידי מנוולים.
לודוביקו: קאסיו?
יאגו: (לקאסיו) איך אתה מרגיש, חבר?
קאסיו: הרגל שלי כמעט קטועה!..
יאגו: תנו לי אור
(נכנסת ביאנקה)
ביאנקה: קאסיו! קאסיו! יקר שלי, קאסיו!
יאגו: זונה מהוללה! מי חתך אותך כך, קאסיו? אתה חושד במישהו?
קאסיו: לא.
יאגו: תביאו אלונקה- ונוציא אותו מכאן בזהירות!
ביאנקה: אלוהים, הוא מתעלף! הו קאסיו! קאסיו, קאסיו!
יאגו: אני חושד שלאשפה הזאת יש חלק בלכלוך הזה! מייד, מייד, קאסיו. תנו לי אור; אני מכיר את הפנים האלה? אלוהים, זה ידידי, רודריגו? לא? כן! וודאי! אלוהים, רודריגו!
לודוביקו: רודריגו?
יאגו: היכרת אותו?
לודוביקו: הכרתי? בוודאי.
יאגו: איך אתה מרגיש, קאסיו? אלונקה, אלונקה!
(מביאים אלונקה)
סוף- סוף, אלונקה! קחו אותו מכאן בזהירות.
(לביאנקה) ולא צריך כל כך לטרוח, גברת! זה שכאן שוכב שחוט, קאסיו, היה ידיד יקר שלי: איזו קטטה הייתה ביניכם?
קאסיו: שום קטטה שבעולם! אני גם לא מכיר כלל את האיש.
יאגו: קחו אותו מכאן. (לביאנקה) גם את, גם את, החוצה!
(נושאים את קאסיו ורודריגו החוצה, ביאנקה יוצאת איתם)
(נכנסת אמיליה)
אמיליה: אלוהים, מה קרה? מה קרה כאן, בעלי?
יאגו: רודריגו, עם חברים שלו שנמלטו, תקפו את קאסיו בחסות החשיכה. קאסיו נהרג כמעט, ורודריגו מת.
אמיליה: אלוהים, קאסיו?
יאגו: בבקשה, אמיליה, רוצי למצודה, ספרי להוד מעלתו ולגבירתו מה קרה כאן;
(יוצאת אמיליה)
זה הלילה,
הלילה הזה עושה אותי, או גומר אותי לעד.
(יוצאים)