Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/.htaccess): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 60

Warning: fwrite() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 62

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 63

Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/index.html): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 67

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 68

Warning: chmod(): No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 69
אותלו – טקסט המחזה – Page 10 – מיכאל גורביץ'
מחזאי ובמאי

 

תמונה 4

 

אמיליה:        ומה עכשיו?

דזדמונה:      הוא אומר שהוא יחזור מיד; הוא ציווה עלי ללכת למיטה,

                       וביקש ממני לשלח אותך.

אמיליה:        לשלח אותי?

דזדמונה:      כך ביקש… לכן, אמיליה, תני לי את הכותונת, ולילה טוב לך.

                       אסור לנו כעת להעיר בו רוגז.

אמיליה:        הלוואי שלא היית רואה אותו בכלל!

דזדמונה:      אני את זאת לא מאחלת לעצמי; גם קשיחות הלב שלו, הגערות והקדרות שלו- הסירי בטובך את הסיכות- אינן פוגמות באהבה שלי אליו. לא, יש בהן גם חן, וקסם.

אמיליה:        פרשתי כבר את הסדינים על המיטה.

דזדמונה:      ולא חשוב: כמה טיפשי הלב! אם אמות לפנייך, בבקשה ממך,

                       עטפי אותי בתוך אחת מן הסדינים האלה.

אמיליה:        די- די, מה את מדברת!..

דזדמונה:      לאמא שלי הייתה משרתת, קראו לה ברברי,

                       היא אהבה, וזה שאהבה בגד בה, ועזב אותה;

                       היה לה שיר על ערבה, ערבה בוכייה,

                       שיר די ישן, אבל השיר הזה בישר את גורלה,

                       והיא מתה כשזימרה אותו; השיר הזה, הלילה,

                       לא יוצא לי מהראש… לכי, לכי, בבקשה.

אמיליה:        שאלך להביא לך את כתונת הלילה שלך?

דזדמונה:      לא, הסירי כאן את הסיכות…

דזדמונה:      (שרה)   ישבה ובכתה-לה, ילדה מסכנה, ליד עץ השקמה,

                                    ערבה ירוקה, ערבה בוכייה.

                                    ידה בחיקה וראשה על ברכה,

                                    שירו שיר ערבה, ערבה בוכייה.

                                    המים שטפו שם, ימרו אנחתה,       

                                    ערבה ירוקה, ערבה בוכייה.

                                    זלגו הדמעות, המסו כל אבן-

                       שימי אותה כאן:-

                                    שירו שיר ערבה, ערבה, בוכייה.

                       בבקשה, מהרי: הוא יבוא מייד:-

                                    ועשו- נא לי זר מעלי ערבה.

                                    והוא שיבוז לי כי אין בו אשם-

                       לא, זאת לא השורה הבאה. הקשיבי! מי זה דופק?

אמיליה:        הרוח.

דזדמונה:      (שרה)   אהובי בי בגד, ומה אז אמר?

                                    שירו שיר ערבה, ערבה, בוכייה.

                                    אם אמצא אחרות, תשכבי עם אחר.

                       עכשיו לכי, לכי; לילה טוב: (העיניים שלי צורבות, זה מבשר דמעות?

אמיליה:        לא זה ולא זה.

דזדמונה:      שמעתי מספרים כך). הגברים האלה! הגברים האלה!

                       את באמת- באמת חושבת, -תגידי לי, אמיליה,-

                       שיש נשים שמרמות באופן כל כך גס את הבעלים?

אמיליה:        כן, יש פה ושם כאלה, אין ספק.

דזדמונה:      את היית עושה דבר כזה, בעד כל העולם?

אמיליה:        למה? את לא?

דזדמונה:      לא, אני נשבעת! באור הירח הזה!

אמיליה:        גם אני לא, באור הירח הזה! יותר טוב לעשות את זה בחושך.

דזדמונה:      היית עושה דבר כזה בעד כל העולם?

אמיליה:        העולם עצום, וזה מחיר גדול, בעד חטא קטן.

דזדמונה:      לא- לא…אני חושבת שאת לא.

אמיליה:        כן- כן…אני חושבת שאני כן, ואחרי שכבר עשיתי- כאילו לא עשיתי; שכך יהיה לי רע, לא הייתי עושה את זה בעד טבעת פח, או בעד מיני זוטות- לראווה כאלה. אבל בעד כל העולם? אלוהים רב- חסד! מי לא תצמיח שתי קרניים פעוטות לבעלה, לעשות אותו למלך? הייתי מסתכנת, בשביל זה, אפילו באש- תופת.

דזדמונה:      תבוא עלי קללה, אם הייתי עושה עוול כזה, בעד כל העולם.

אמיליה:        מה איתך, העוול הוא רק עוול בעולם הזה; ואם קיבלת את העולם בעד עמל- כפייך, הרי זה עוול בעולם שלך, ומהר תוכלי גם לתקן אותו.

דזדמונה:      אני לא חושבת שיש אישה אחת כזאת.

אמיליה:        יש תריסר, וקצת הרבה יותר, שיחד ימלא אולי את העולם שבו רצו לזכות. אבל אני חושבת, אם נשים חוטאות זו רק אשמת הבעלים; נגיד, הם מתרשלים במילוי חובות הנישואים, ושופכים אל חיק נשים זרות את האוצרות שלנו, או מתפרצים במין קנאה קודרת, וגוזרים גזירות, או, נגיד, מכים אותנו, או מקצצים בהוצאות שלנו, להרגיז אותנו…אבל גם לנו יש שדים- בראש: נכון, יש לנו חן, אבל זה גם נכון שבצדו יש יצר נקמה. אז ידעו- נא כל הבעלים, שהחושים של הנשים מחודדים כמו שלהם: הן רואות, הן מריחות, ויש להן גם חיך משלהן, גם למתוק, גם לחמוץ- ממש כמו לבעלים…

                       מה זה מה שהם עושים, כשהם מחליפים אותנו באחרות? שעשוע? אני חושבת שכן. וזה נולד אצלם מתוך תשוקה? אני חושבת שכן.

                       וזאת לא קלות דעת כך לטעות? קלות- דעת, קלות- דעת… ולנו אין תשוקות לשעשוע?… לנו אין קלות- הדעת, כמו לבעלים?…

                       אז- נא לנהוג איתנו טוב: אחרות שידעו, הרע שאנחנו עושות,

                       למדנו רק מהם, אה?…

דזדמונה:      לילה טוב, לילה טוב: אלוהים, למד אותי לא לבחור ברע

                       מתוך הרע, אלא על אף הרע, למצוא לי גאולה.

 

                       (יוצאות)

 

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12