Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/.htaccess): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 60

Warning: fwrite() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 62

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 63

Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/index.html): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 67

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 68

Warning: chmod(): No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 69
אושר – טקסט המחזה – Page 19 – מיכאל גורביץ'
מחזאי ובמאי


תמונה 12- אושר

(המרתף. שמואל ואלישבע ליד השולחן. לחדר מתפרצים פלוטניק וגבר       3)

פלוטניק: איפה המפקד?

(המפקד יוצא מהחדר, ויויי אחריו)

גבר 3: נעלם.

המפקד: מה זה נעלם?

פלוטניק: לא שם. היה שם. לא שם.

המפקד: (לויוי)  נחכה. (נגש לשולחן, לוקח את הוודקה, לויוי) עוד וודקה?

 

(מסך עובר)

המנחה: (נכנס) דר’ עיני ודר דלתותקין זכרונם לברכה, סבכו את העניינים. אנחנו נאלצים לעצור את הזמן ולחזור תמונה אחת אחורה, כדי לראות איך קרה שאושר שלנו נעלם. שוב לקומה הראשונה.

 

(מסך עובר. דירת האבא. אושר שוכב, ראשו נשען על כסא הגלגלים.            הנער נכנס מן החדר האחורי)

הנער: אושר.

(שהייה קלה)

אושר קום.

(אושר מרים את ראשו ומביט בנער)

האשה שלך, האהובה שלך, שבויה בחלום משוגע. שני אנשים באים להרוג אותך. לך מכאן.

(אושר קם, הם פונים לצאת. נשמע קול פתיחת דלת. הם עוצרים נסוגים לאחור ומסתתרים. נכנסים פלוטניק וגבר 3)

פלוטניק:  איפה הוא?

גבר 3: הוא חייב להיות כאן.

(מוסיקה. כאן מתרחשת סצינת חיפוש. זהו  מרדף בנוסח סרטי הסלפסטיק. שני הרודפים מתפצלים ומחפשים את אושר בדירה. אושר והנער מנסים לצאת מן הדירה, אך בכל פעם נתקלים באחד מן הרודפים, מסתתרים ושוב.  ברגע מסויים שולף גבר 3 טלפון ומחייג. מבחוץ נשמע צלצול)

פלוטניק: (מבחוץ) הלו?

גבר 3:  הלו פלוטניק? איפה אתה?

פלוטניק: (מבחוץ) מי זה?

גבר 3: שלוש. מי זה…

פלוטניק: (מבחוץ) אה, מה עניינים?

גבר 3: איפה אתה?

פלוטניק: (מבחוץ) באמבטיה.

גבר 3: מצאת משהו?

פלוטניק: (מבחוץ) אני לא שומע אותך.

גבר 3: (מנתק) איפה האמבטיה…

(יוצא)

פלוטניק: (נכנס) הלו, הלו! (אושר נכנס. לאושר) לא שומעים כלום. בואנ’ה… (אושר בורח, הוא יוצא אחריו)

 

 

(בסיום המרדף נפגשים פלוטניק וגבר 3)

גבר 3: ברח לך.

פלוטניק: ברח לי?

(גבר 3 מסמן לו בחדות בידו לכיוון הדלת ויוצא)

פלוטניק: מה אתה צועק?

(יוצאים. קול טריקת דלת. אושר והנער יוצאים ממחבואם)

אושר: איפה אשתי?

הנער: במרתף.

אושר: במרתף?! יש לי רעיון. בוא.

(יוצאים.  מסך עובר)

 

המנחה: גם אנחנו חוזרים למרתף ואנחנו מתקרבים לשיא. אושר תוקף.

 

(מסך עובר. המרתף. פלוטניק וגבר 3 יושבים, שמואל  אוסף את הכלים מן השולחן, אלישבע עומדת מאחור, המפקד וויוי משיקים כוסות וודקה)

המפקד: מעניין לאן הוא נעלם, בעלך.

(שמואל יוצא למטבח. צלצול בדלת. שהייה. פלוטניק וגבר 3 קמים. שמואל עוצר)

תפתח.

(פלוטניק יוצא לפתוח. הנער נכנס. בידו נעל. פלוטניק נכנס אחריו)

הנער: (לויוי) סליחה, הנעל הזאת שלך?

המפקד: מי זה?

ויוי: אני חושבת שכן.

הנער: הבעל שלך, אושר, מצא אותה, ובקש ממני לנעול לך אותה.

(הנער נועל את הנעל לרגלה. שמואל חוזר מן המטבח) את האשה של אושר.

המפקד: בקרוב אלמנתו.

(פלוטניק מגחך)

ויוי: איפה בעלי?

הנער:  הוא בדרך.

המפקד: (לפלוטניק) תביא את האקדח.

(פלוטניק יוצא לחדר. המפקד לנער)

איפה הוא?

(לופת אותו בצווארו)

איפה הוא?

(שהייה)

הנער: (מפנמה את מבטו) אל תנשום עלי בבקשה.

המפקד: אני מסריח?

הנער: אני פוחד להדבק.

המפקד: ממה? אני לא חולה. ממה להדבק?

הנער: ממוות.

(המפקד מרפה ממנו. נכנס פלוטניק, בידו אקדח עטוף בבד. הוא פורש את הבד ומגיש את האקדח למפקד)

פלוטניק: נשארו רק שני כדורים.

המפקד: זה יספיק. קחו אותו לחדר השני ותשכנעו אותו לספר לכם איפה הבעל.

(פלוטניק אוחז בנער ודוחף אותו לכיוון החדר)

פלוטניק: איפה הוא החבר שלך?

(גבר 3 ופלוטניק  גוררים את הנער)

הנער: (לויוי) אני רוצה לראות את ההבטחה מבעד לאכזבה.

ויוי: איפה אושר?

הנער: בדרך.

(השלושה יוצאים. נשמע צלצול בדלת)

המפקד: שמואל, תפתח את הדלת.

(שמואל יוצא לפתוח, המפקד שולף את האקדח מכיסו. נשמע קול פתיחת דלת אחר כך סגירתה. שמואל חוזר)

שמואל: אין שם אף אחד.

(שהייה קצרה)

המפקד: הבעל שלך משחק איתנו משחקים.

(מן החדר הסמוך נשמע קול חבטה, וצעקה חנוקה של הנער)

פלוטניק: (מבחוץ) איפה הוא?

(עוד חבטה וצעקה גדולה יותר)

איפה הוא?

המפקד: פלוטניק.

(פלוטניק נכנס)

פלוניק: אה?

המפקד: שים מוסיקה.

פלוטניק: יש לי רק את התקליט הישן ההוא.

המפקד: שיהיה.

(פלוטניק יוצא. מהחדר נשמעות חבטות וקולות צעקה)

המפקד: (לויוי) רוצה לרקוד?

ויוי: למה לא?

המפקד: (לשמואל ולאלישבע) אפשר לפנות את הרחבה?

(שמואל מזיז את השולחן והכסאות לירכתי החדר, המפקד מתקרב לויוי. נשמעות קולות צעקה. אל החדר הסמוך)

מה עם המוסיקה?

פלוטניק: (מבחוץ) הנה המוסיקה הנה המוסיקה.

(מן החדר הסמוך בוקעים צליליו  של שיר ישן: “האמיני יום יבוא” על תקליט חורק , בביצוע יפה ירקוני. המפקד וויוי רוקדים. תוך כדי הריקוד ויוי נתקלת באלישבע, המליטה פניה בידיה)

ויוי: אני שיכורה.

(מהחדר הסמוך ממשיכות לבקוע קולות צעקה. פלוטניק נכנס)

פלוטניק: (לשמואל) איך קוראים לה?

שמואל: אלישבע.

פלוטניק: (לאלישבע) אלישבע, אכפת לך רגע.

(אלישבע בהסוס, נכנסת איתו לחדר הסמוך)

המפקד: (תוך כדי ריקוד) מי זה הילד הזה שבעלך שלח לנו.

(מהחדר יוצאת אלישבע, בבגדים תחתונים, היא מבוהלת ובוכיה)

שמואל: אלישבע!

(שמואל ממהר אליה ומנסה לחבק אותה. היא הודפת אותו מעליה. פלוטניק יוצא מהחדר)

המפקד: מה זה?

פלוטניק: תכירו בבקשה, האשה החדשה של שמואל.

(גבר 3 דוחף פנימה את הנער, לבוש בבגדיה של אלישבע)

פלוטניק:  (לשמואל) איך אמרת קוראים לה?

גבר 3: אלישבע קוראים לה. תרקוד איתה שמואל.

(שמואל מנסה שוב לחבק את אלישבע)

פלוטניק: שמואל, תרקוד איתה אומרים לך.

(פלוטניק נגש אל שמואל, מושך אותו מאלישבע ומוביל אותו אל הנער. שמואל עומד כמשותק, ואז נופל מתעלף)

אלישבע: (ממהרת אליו) שמואל.

(הם מביטים בשמואל הנופל. פלוטניק נגש אל הנער)

פלוטניק: (מושך את הנער אליו) טוב, אם אף אחד לא רוצה לרקוד איתך אלישבע,  אני ארקוד איתך, אלישבע.

(מאלץ את הנער באלימות לרקוד איתו. מידי פעם הוא סוטר לו ומכה אותו וצועק: “איפה הוא?”.  גבר 3 והמפקד מוחאים כפיים. אחרי איזה זמן:)

המפקד: (לגבר 3) די עם המוסיקה.

(גבר 3 יוצא, המוסיקה נפסקת. המפקד מתקרב לנער המוטל על הרצפה)

לא חבל? בשביל מה כל זה? תגיד לנו איפה הוא ולך.

(גבר 3 חוזר ומתקרב לנער, כך גם פלוטניק)

הנער: (מחייך בקושי רב) מעבר להרים של הכביסה.

המפקד: מה זה?

הנער: מעבר לגבעות של הסכו”ם המלוכלך בכיור.

המפקד: (לויוי) את מבינה מה הוא אומר?

ויוי: (מתקרבת) מה ניסית לראות? איזו הבטחה?! איזו אכזבה?!

(שמואל מתחיל להתאושש, אלישבע מושכת אותו לכיוון דלת היציאה)

הנער: ניסיתי לראות אותך בגיל עשרים, כשהתאהבת באושר, הבעל שלך.

ויוי: מה ראית?

הנער: לא ראיתי. העשן במטבח הסתיר.

פלוטניק: מה הוא מדבר?

גבר 3: לא הבנתי.

הנער: (לויוי) מחכים לך לארוחת ערב.

המפקד: חוצפה יש לו.

הנער: הבעל שלך, אבא שלו, ההורים שלך… יום השנה לנישואים שלכם.

(צלצול בדלת. שהייה. שמואל ואלישבע קופאים במקומם)

המפקד: (לפלוטניק) תפתח.

(הוא שולף את האקדח. קול פתיחת דלת. אחר כך סגירתה. פלוטניק חוזר)

פלוטניק: אף אחד.

המפקד: (בחיוך) הוא מנסה משהו.

אלישבע: אני לוקחת אותו הביתה.

(פלוטניק חוסם את דרכה)

אלישבע: תן לנו לצאת!

(פלוטניק מסתכל על המפקד)

המפקד: תן לה לצאת.

(פלוטניק מפנה את דרכה. אלישבע מובילה אותו בעדינות)

אלישבע: בוא, בזהירות. אנחנו הולכים מכאן.

(הם מתחילים לצאת לעבר הכניסה,  המפקד נותן לגבר 3 את האקדח ומסמן לו ללכת בעקבותיהם. גבר 3 יוצא. הנער קם ומליט פניו בידיו. נשמעת יריה ואחריה צעקה של אלישבע ובכי. גבר 3 חוזר ומחזיר את האקדח למפקד)

המפקד: (לויוי) סליחה. הספור הזה נעשה מלוכלך. אני לא רוצה את זה. (לפלוטניק ולגבר 3) אני נלחם כאן על האהבה שלי לויוי. יש מלחמה צודקת יותר?

(צלצול בדלת)

המפקד: צאו אחריו, תרדפו, תשיגו, בקומה העליונה,  בחצר, אל תחזרו בלעדיו.

פלוטניק וגבר 3: כן המפקד.

(הם יוצאים. קול פתיחת דלת וטריקתה. מאחור נשמע קול ניפוץ חלון)

המפקד: (לויוי) הוא מנסה להכנס דרך החלון האחורי.

(מכוון אקדח מול הנער)

כנס לחדר וסגור את הדלת אחריך.

(הנער יוצא. המפקד יוצא לכיוון הרעש. אושר נכנס, ידו חבושה                במטפחת. לבן כסיד, רועד)

אושר: הנה אני. נפצעתי מהזכוכית. (אלישבע נכנסת, בגדיה התחתונים וידיה מלאי דם. שהייה.

לויוי)

בואי הביתה.

(שהייה קצרה)

בואי.

(שהייה. ויוי הולכת לעומק, לכיוון אליו יצא המפקד. אושר תופס ומרחיק אותה)

מה את עושה?!

(שהיה. מתיישב לצד אלישבע)

את רוצה להרוג אותי? שלחת לרצוח אותי?  (לאלישבע) היא שלחה אנשים להרוג אותי.  (לויוי) מה פתאום? אנחנו נשואים.

(שהייה קצרה, לאלישבע) היא אף פעם לא מדברת, לא אומרת מילה, לך תדע מה יש לה בראש.

ויוי:  (כמעט לעצמה) לא אומרת מילה, באמת… אתה חרש!

אושר: (לאלישבע)  מה היא אומרת? (לויוי) את רוצה להפרד? יש דרכים יותר קונבנציונליות. את רוצה להתגרש?!

ויוי: אל תעשה לי כאן סצינות לפני כולם.

אושר: למה לא דברת איתי? למה לא אמרת, אני רוצה להיפרד?!

ויוי: אני מבקשת ממך לא לצעוק.

אושר: זאת סיבה  להרוג?

ויוי: די להתבכיין.

אושר: (לאלישבע) להתבכיין! היא שלחה חצי מאפיה לחסל אותי! היא שכחה את כל ה…

(אלישבע מפנה אותו לויוי)

את שוכחת את כל הלילות שטיילנו ברחובות ליד הבית, מחובקים, כשאמרת לי שאני האהבה הגדולה היחידה שהייתה לך אי פעם…

ויוי:  אבל על מה אתה… נו באמת,  אושר, תראה…

אושר:  תני לי לגמור. אני לא הפרעתי לך אל תפריעי לי.

את רוצה להרוג את כל ה… כל ה…כל השירים שכתבתי לך? את הפתקים שהשארת לי על המקרר? את כל לילות החורף ששכבנו במיטה מתחת לשמיכה רועדים מקור ומתפוצצים מצחוק? את הדובון שקניתי לך,  את יום הנישואין שלנו, את כל הנסיעות, את זוכרת את הערב שהלכנו לאיבוד ברובע המפחיד והחשוך הזה בפריס? שכחת את החתול הקטן שהבאת הביתה? לאן ילכו כל הנשיקות שהתנשקנו,  כל ספלי הקפה שהבאתי לך למיטה…  כל המריבות שלנו…  זה פשע נגד האנושות! את יודעת מה את עושה?

ויוי: (בעצב) זה קצת דמגוגי מה שאתה עושה. כל זה, השירים, הלילות, פריס, חתולים, את כל זה אני כבר מכירה.  (לאלישבע) את כל התגובות הקטנות שלו, הצחוקים, הבדיחות, הגוף שלו (לאושר) אני מכירה את הגוף שלך בעל פה. אושר, צריך ללכת קדימה, תבין גם אותי, אני רוצה להיות מאושרת. (לאלישבע) הוא כל כך אגוצנטרי. (לאושר) תציץ רגע למסדרון.

(אושר מציץ, נבהל)

אושר: אה! מה זה?! אלוהים! גופה.

אלישבע: זה שמואל בעלי זכרונו לברכה.

ויויי: זה גבר שרימה את אשתו.

אלישבע: רגע אחד…

אושר: אני לא מרמה אותך. אני לא רימיתי אותך אף פעם.

ויוי:  אושר, לא מדויק. מצאת את הנעליים שהשארתי בחצר ובחדר המדרגות וחשבת לעצמך, הם בטח של איזה חתיכה. אני יודעת ואתה יודע שאני יודעת ואני יודעת שאתה יודע שאני יודעת. אמרת לעצמך, אני אמצא את הרגל של הנעל, ובעקבות הרגל יבוא האגן ובסוף יבוא הלב. וגם אם זאת לא ממש רמאות, הרמאות ממש- תבוא.

אלישבע: מותר לי להגיד לך משהו.

ויוי:  חכי רגע.

אלישבע: (לויוי) את עושה טעות גדולה. בהבנה של החיים.

ויוי: מה היא רוצה מהחיים שלי עכשיו?

אושר: תקשיבי לה רגע, היא אשה מנוסה.

אלישבע: אהבה זה כמו הר שמחליטים לטפס עליו. ראית כבר מטפס הרים שאומר באמצע ההר, לא, ההר הזה לא טוב לי, אני מחליף הר? אהבה בוחרים פעם אחת. ואחרי שבוחרים לא עוזבים. ויוי, את שומעת מה אני אומרת לך- לא עוזבים. אם צריך, אז כמו מטפס הרים, מתים על המדרון. הבנת אותי?

ויוי: ומה עם האושר?

אלישבע: אני אגיד לך מה זה אושר. עשרים וחמש שנים הייתי נשואה עם הגבר הזה ששוכב שם, שרימה את אשתו ושיקר לה ועשה לה את המוות, וברגע ששמעתי את הירייה, בשנייה אחת, כל הכעס שלי נעלם. לא נשאר זכר. אבל אז כשרציתי שוב לחבק אותו, כשהתכופפתי אליו- כבר לא היה לו דופק. את רוצה לעשות לעצמך טובה? – אל תחכי למוות שיפתח לך את העיניים. (בוכה) אני כבר מתגעגעת אליו, לכל התגובות הקטנות שלו, לצחוקים, לבדיחות, לגוף שלו שהכרתי בעל פה. את יודעת למה כעסתי? כי רציתי להיות מאושרת. ואני אגיד לך משהו ילדה מפונקת וטיפשה: אין דבר שאמלל את שנינו יותר מהרצון להיות מאושרים. את רוצה אושר? (מצביעה על אושר) הנה אושר.

המפקד: (נכנס מאחור באקדח שלוף) אל תזוז! (לאלישבע)  תכנסי לחדר השני.

אלישבע: לא רוצה. אתה יכול לירות בי.

המפקד: ( מתקרב אליה תוך שהוא מכוון את האקדח) יש לך מזל. נשאר לי רק כדור אחד ואני שומר אותו לבעל.

אושר: (לויוי, בשקט) אני לא פוחד ממנו. אני פוחד ממך.  (שהייה קצרה)     פתאום אני לא פוחד למות. אני פוחד ממה שמת.

(הנער יוצא מהחדר בדמות מלאך)

אושר: (לויוי) בואי הביתה.

ויוי: אושר.

אושר: (בלי להתיק מבטו מויוי) כן.

אלישבע: אתה מתחיל לטפס על הר.

אושר: (בלי להתיק מבטו מויוי) אני יודע.

(הוא מתחיל להתקרב לויוי)

המפקד: אל תזוז.

אושר: אני לא פוחד. אני לא פוחד.

המפקד: עצור.

אושר: (לויוי) בואי הביתה.

(מתקרב לויוי)

ויוי: אושר, עצור, הוא יהרוג אותך.

אושר: אני אוהב אותך.

(שהייה קצרה)

ויוי: הרבה זמן לא שמעתי את המלים האלה…

אושר: עכשיו את שומעת.

ויוי: עצור, בבקשה, עצור.

אושר: (מתקרב אליה) אני לוקח אותך הביתה, ושום דבר לא יעצור אותי. בואי הביתה.

המפקד: אם אתה נוגע בה אתה מת.

ויוי: (מליטה פניה בידיה) אושר!

(אושר מושיט אל ידו לויוי, המפקד יורה אושר צונח. הנער יוצא. ויוי רוכנת אל אושר)

ויוי: (מחבקת את ראשו) אושר שלי, אושר שלי…

(המלאך מרחף באיטיות מעליהם)

אלישבע: המוות רוכב על סוס בשמיים….

(חושך)

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20