תמונה 4
(מוסיקה עדינה. המסך עולה, ומגלה את חדר הילדות של ויצמן. המיטה כמקודם, אולם הקיר השתנה, ונוספו שידה וחלון, שדרכו בוקע אור של שעת צהריים סתווית. אודי – ויצמן הילד, ישן. נכנסת השחקנית שמשחקת את אמו. היא נגשת אליו, רוכנת ונוגעת בו בעדינות)
אמא: ויצי…, ויצי…, ויצי, קום, יש לי הפתעה בשבילך…
(ויצמן הילד מתעורר, מביט בה כחולם. לחדר נכנס אבא, לבוש במדי חקי ישנים, לראש כובע גרב. נעצר בפתח. בידו כד בקבוק חרס גדול מן הקודם)
אבא: ויצי, מתוק שלי…
ויצמן הילד: אבא…
אבא: (מתקרב לויצמן הילד, ונושק לו) התגעגעת אלי?
ויצמן הילד: (שהיה קצרה) אני לא זוכר…
אבא: (לאמא, בצחוק) הוא לא זוכר… (נושק לו) תראה מה הבאתי לך.
(מראה לו את הבקבוק. ויצמן הילד לוקח את הבקבוק)
ויצמן הילד: מה זה?
אבא: בקבוק קסמים.
ויצמן הילד: מה הוא עושה?
אבא: הוא ישמור עליך עד שתהיה גדול.
ויצמן הילד: מה הוא עושה?
אבא: בוא תתלבש, נלך לשתות גזוז. רוצה?
ויצמן הילד: (בחיוך גדול) כן!
אבא: (לאמא) אני רק הולך להתקלח.
(אבא יוצא)
אמא: בוא, נתלבש.
(הילד יוצא מהמיטה, ידו בידה של אמא, הם פונים לצאת. אבא חוזר, בידו עניבה. הוא רועד מכעס)
אבא: של מי העניבה הזאת?!
(מתאפק לא להתפרץ)
של מי העניבה הזאת?!
אמא: (מבוהלת. מנסה להשאר מאופקת) לא עכשיו. נדבר אחר כך.
אבא: של מי העניבה הזאת?!
אמא: (גרמנית) Lass ess jetzt. Du hast dem kind versprochen mit ihm gazoz trinkenzu gehen. Also tu es jetzt.
(אבא מתקרב אליה. מתפרץ)
אבא: זונה! זונה שכמוך!
(סוטר לה. היא מחזירה לו)
אמא: שלא תעיז להרים את היד שלך עלי, שמעת!
אבא: (במקביל) זונה!
אמא: נמאס לי ממך. רק חזרת ואתה כבר מרביץ.
אבא: (במקביל) זונה!
אמא: לך מכאן, לך מכאן!
אבא: את תלכי מכאן! את תלכי מכאן! לא אני אלך מכאן, את תלכי מכאן!
(הם מחליפים מהלומות . ויצמן הילד מתחבא מתחת לשמיכה)