Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/.htaccess): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 60

Warning: fwrite() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 62

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 63

Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/index.html): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 67

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 68

Warning: chmod(): No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 69
אהובת הדרקון – טקסט המחזה – Page 22 – מיכאל גורביץ'
מחזאי ובמאי

 

 

 

 

 

 

תמונה 21

(המראות מתרחקות אחת מהשניה.על כסאות גלגלים מובילים יהויכין וניר את אמא ואבא הזקנים, אל השולחן. צלצול בדלת)

האהובה: (מבחוץ) הדלת פתוחה!

(ויצמן מציץ ונדחף פנימה על ידי השד, כמו ויצמן הצעיר בתמונה 14. ויצמן מתבונן ימינה ושמאלה).

השד: שולחן ארוחת הערב המשפחתית, השער לממלכת המתים.

אבא: של מי היתה העניבה הזאת?! אני שואל אותך: של מי היתה העניבה הזאת?!

אמא: לא עכשיו. נדבר אחר כך.

השד: היוואשו מכל תקווה, הו אתם הבאים הנה. (השד יוצא)

אבא: של מי היתה העניבה הזאת?!

אמא: Lass ess jetzt. Du hast dem kind versprochen mit ihm gazoz trinken.

אבא: זונה! זונה שכמוך!

אמא: אתה בעצמך זונה!

אבא: (במקביל) זונה!

אמא: (במקביל) נמאס לי ממך.

אבא: (במקביל) זונה!

אמא: לך מכאן, לך מכאן!

אבא: את תלכי מכאן! את תלכי מכאן! לא אני אלך מכאן, את תלכי מכאן!

(השד יוצא ודוחף פנימה את ויצמן הצעיר)

ויצמן הצעיר: הם עוד רבים…

אמא: (לויצמן) על הבגידות שלו ידעת?!

אבא: היא ממשיכה את השקרים שלה. היא ממשיכה את השקרים שלה.

אמא: שלא תעיז להגיד לפני הילד שאני משקרת, מנוול שכמוך. בן אדם סוג בית.

אבא: (עולה על דבריה) את משקרת ומשקרת ומשקרת. ואת מלכלכת את הנשמה של הילד עם השקרים שלך. אני ישבתי במדבר חצי שנה, שרפתי את הנשמה ואת הגוף שלי בשבילכם ואת נשארת בעיר בתוך הלוקסוס ושכבת עם כל דרק שאת פגשת ברחוב.

אמא: אל תשקר ואל תרים עלי את הקול, שמעת?!

אבא: של מי היתה העניבה הזאת, זונה?!

ויצמן הצעיר: די, די, די.

אבא: אני מוצא עניבה במקלחת, והיא אומרת לי אל תרים עלי את הקול.

השד: המוות הוא לא מה שחושבים.

לא גופה לבנה, קרה.

המוות הוא הזמן שנעצר.

(יהויכין וניר מוציאים את אבא ואת אמא על כסאות הגלגלים, בדרך הם ממשיכים בריב)

אמא: (לויצמן) סבתא שנאה אותו. למה סבתא שנאה אותו?! הרי הוא עשה דברים לפני החתונה, שאני לא מדברת עליהם עד היום. למה סבתא אמרה לי, אל תכנסי איתו מתחת לחופה?! אתה לא יודע שום דבר. לא ספרתי לך. התביישתי לספר לך.

אבא: (במקביל) של מי היתה העניבה הזאת?! של מי היתה העניבה הזאת?! אני שואל אותך זונה זקנה, של מי היתה העניבה הזאת?!

(יוצאים. שהייה קלה)

השד: (מביא לויצמן כסא. מניח אותו לצד השולחן) שב.

(ויצמן יושב. ניר נכנס, כורע מאחורי ויצמן)

ניר: אני רוצה להתנצל בפניך.

(שהייה)

הפתענו אותך. הכאבנו לך. אתה יודע איך זה שחקנים… כשמריחים איזו דרמה, קשה להתאפק.

(ויצמן אינו מגיב. ניר קם. השד מציב כסא בצידו השני של השולחן. האהובה מכניסה את אורה ויצמן, ומושיבה אותה. ויצמן ואשתו אינם מביטים זה בזה. השד יוצא)

ניר: (לאורה) ספרי לנו על הרעד.

אורה ויצמן: הוא הופיע בפעם הראשונה ליד השולחן בארוחת הערב..

(השד נכנס נושא כד מים, וכוסית יין ריקה. הוא מגיש אותם לאהובה)

ויצמן ביקש ממני שאמזוג לו יין.

(האהובה מוזגת מן הכד לכוסית. המים הופכים לאדומים)

היינו שותים כל ערב כוסית יין אדום. זה היה זמן קצר אחרי שההורים של ויצמן נפטרו. קודם האמא, אחרי זמן קצר האבא. אם להודות על האמת, שנינו נשמנו לרווחה. הם עשו לנו את המוות. שניהם יחד וכל אחד לחוד. ואני אהבתי את ויצמן, והוא אהב אותי, וחשבתי שעכשיו נוכל לחיות. קצת מאוחר אבל כמו שאומרים…

ניר: מזגת את היין.

אורה ויצמן: כשהגשתי לו את הכוס, היד שלי רעדה קצת, ונשפך מעט יין על המפית הלבנה.

(השד מוציא משרוולו מפית לבנה שעליה כתם אדום גדול. הוא פורס אותה, ומניחה על השולחן ליד ויצמן. האהובה מניחה על המפית את הכוס)

ויצמן אמר, לא נורא, זה יורד בכביסה. אבל התמונה הזאת של הכתם האדום טלטלה אותי.

למחרת בבקר, כשנפרדנו, ויצמן היה יוצא לעבודה כל בקר בשבע וחצי, נשקתי אותו על הלחי, לקחתי את היד שלו, והוא אמר: מה זה, את רועדת? הרעד הזה המשיך גם בימים הבאים, ואז הלכנו לכל מיני רופאים והתייעצויות, אבל אני לא הייתי צריכה את הבדיקות האלה כדי לדעת מה זה. גם ויצמן ידע. וזה הבהיל אותו כהוגן.

ניר: מה זה?

אורה ויצמן: מה הבהיל אותו? הבהלה. שלי. מהזקנה. מהעייפות. כאבי הגב. כאבי הרגליים. כמו לפני לידה.

(שהייה קלה)

הזיקנה היא ההיריון של המוות.

אבל את המוות אנשים לא כל כך רוצים. מתחילים להתרחק, כולם. הילד שלנו נסע, המכרים נעלמו, ודווקא עכשיו, כשאת צריכה מישהו שיחזיק לך את היד הרועדת, שיחבק אותך, שתוכלי להניח ראש על הכתף שלו, דווקא עכשיו, גם בעלך, חבר שלך… נבהל. (במין חיוך) למוות שלך את מצפה לבד. אבל הנה שמעתם, (לכיוון ויצמן) אני כבר מתה.

ניר: אתם חיים.

אורה ויצמן: כביכול.

(שהייה. השד ניגש לאורה. לוקח בעדינות את ידה הרועדת. מושיט את ידו לידה השנייה, היא מושיטה לו את ידה השנייה. הוא מושך אותה בעדינות, היא קמה.מתחיל להסתובב איתה כמו בריקוד איטי)

השד: (לויצמן) תגיד, אתה לא רוצה להצטרף?

תציל אותה.

אתה שומע אותי?! תציל אותה!

(השד ניגש לויצמן. אורה ממשיכה להסתובב, כמו האהובה בתמונה 9, רק לאט)

תציל את עצמך.

ויצמן: אני לא יכול.

השד: גע בה. תן לה לגעת בך.

ויצמן: אני לא יכול.

(השד מושך את השולחן לאחור. מתחתיו נחשף הכד. שהייה. ויצמן הצעיר מתקרב לאורה, נכנס לסיבוב שלה. הם מתחבקים. השד יורד אל מתחת לשולחן וזוחל מצידו השני לבין ויצמן ואורה הרוקדת עם ויצמן הצעיר)

השד: כולנו ראשים של דרקון. דרקון אחד גדול. אנחנו כל כך מלאים בכוונות טובות. מעניין מתי אנחנו הופכים לדרקון.

תן לי את הסכין שלך.

(ויצמן מביט אליו בשאלה)

בכיס.

(ויצמן קם, מפשפש בכיסיו, מגלה את הסכין שהאהובה נתנה לויצמן הצעיר בתמונה 17. הוא נותן את הסכין לשד. השד קם וצועד לאחור, לכיוונו של ניר)

לדרקון יש יותר משלושה ראשים. הרבה יותר. צריך לדעת באיזה ראש לנעוץ את הסכין, אחרת אתה אבוד.

(השד נועץ את הסכין בגבו של ויצמן הצעיר. ויצמן הצעיר ניתק מאורה האוחזת בו עדיין, הוא עומד לקרוס)

ויצמן הצעיר: (בתדהמה) אני לא אהיה?

(הוא נופל. האהובה נגשת לויצמן המבוגר, ומחבקת אותו)

השד: הגשם נפרד מן הענן, העלה נושר מהעץ, השמש שוקעת, הירח עולה. קוראים לזה זמן.

(הוא נועץ את הסכין באהובה. היא נופלת)

ויצמן: מה אתם עושים?! מה אתם עושים?! מה המשמעות של כל זה?

(אורה ויצמן מתקרבת בזהירות לויצמן. הוא נרתע ממנה. השד מציב כסא מאחוריו, הוא מתיישב עליו כמעט בעל כורחו. היא ניצבת לידו. ניר מציב כסא לידה. היא מתיישבת. היא מניחה את ראשה על כתפו של ויצמן. באיטיות הוא מניח את ידו על כתפה. היא מרימה את ראשה מכתפו. מביטה בו. היא מושיטה את ידה אל פניו ומלטפת את לחיו. היא מושיטה את היד לפנים, היד אינה רועדת עוד. ויצמן מטמין את פניו ביד המושטת ונושק לה. הוא קם, אוחז בידיה של אשתו. היא קמה בעקבותיו, הם יורדים מן הבמה, ופונים לעבר היציאה מהאולם. האהובה וויצמן הצעיר מתרוממים ויושבים, מביטים בזוג המבוגר)

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23